בבלשנות ההיסטורית, המעתק הכנעני הוא כינוי למעתק הגאים שחל בניבים הכנעניים המשתייכים לענף הצפון־מערבי של משפחת השפות השמיות, ובהם בשפה העברית, אשר כתוצאה ממנו הפכה תנועת ā[א] פרוטו־שמית־צפון־מערבית[ב] ל־ō פרוטו־כנענית. כך מוסבר למשל ההבדל בין שָׁלוֹם העברית למקבילתה הערבית سلام (סַלָאם): הצורה הקדומה הייתה כנראה šalāmu*, ובעוד בערבית נשארה תנועת ה־ā המקורית, בעברית נעתקה זו ל־ō. תנועה זו משתקפת לעיתים קרובות בכתיב המקראי, וכמעט תמיד בכתיב הדקדוקי התקני, כחולם מלא.
מעתק ā > ō* נחשב לאחד מהמאפיינים המובהקים של השפות הכנעניות והוא מתועד היטב בעברית ובפיניקית, אך פרטים רבים הנוגעים לטבעו ולמועד תחולתו אינם מחוורים. המחלוקת העיקרית נָסַבָּה על שתי שאלות: האם המעתק היה בלתי מותנה או שחל רק בהברה מוטעמת; והאם המעתק חל בפרוטו־כנענית או שכלל לא הייתה בנמצא שפה כזו, והמעתק התפשט בין חלק מהניבים הצפון־מערביים בדרך של השפעה הדדית (תאוריית הגלים), יחד עם מאפיינים דקדוקיים ולקסיקולוגיים אחרים, וכך נוצר בדיעבד דפוס משותף המאפיין את השפות הכנעניות.
על פני השטח משתקף ברוב המקרים מעתק ā > ō* בלתי מותנה, אולם יש סימנים המרמזים שמצב זה הוא סופו של תהליך ואיננו משקף את המעתק עצמו. ההנחה המקובלת היא, שהמעתק היה מותנה וחל רק בהברה מוטעמת (כלומר, הברה שהייתה מוטעמת בעת תחולת המעתק). מאוחר יותר התרחש תהליך מתמשך של אנלוגיה, אשר טשטש את טבעו הראשוני של המעתק. בתהליך זה הושוו צורות רבות, שלא חל בהן המעתק, לצורות אחרות באותה קבוצת נטייה (פרדיגמה), שבהן התרחש המעתק המקורי. צורות כגון שְׂמָאלִי או רָאשִׁי, שבהן לא חל המעתק (לעומת שְׂמֹאל ורֹאשׁ שבהן הוא חל, בערבית שִׁמַאל, רַאְס) הן ראיה לכך שהמעתק חל רק בהברה מוטעמת, ואילו צורה כגון מְקוֹמוֹת היא ראיה שהוא חל גם בהברה שאיננה מוטעמת – ההברה "קוֹ" (בערבית מַקַאמַאת).
היסטוריה
המעתק הכנעני, כפי ששמו מעיד, החל לפעול זמן מה לאחר התפצלות הענף הכנעני מהפרוטו־שמית־הצפונית־מערבית[ב]. ייתכן שהמעתק מתועד בקטעי לחש קצרים בכנענית גבלית שמשולבים בכתבי פירמידות מצריים מהפירמידה של אונס.[1] הוא מתועד בוודאות לראשונה עוד במאה ה־14 לפנה"ס, במילים הכנעניות המשולבות בטקסט האכדי במכתבי אל־עמארנה. בשפה האוגריתית הפורמלית ישנם תיעודים רבים לחוסר תחולת המעתק,[2][3] אך בכמה לוחות מאוחרים כן נמצאו עדויות למעתק,[4] ויש חוקרים הטוענים שישנן עדויות לו גם בטקסטים בשפה הפורמלית.[5]
המעתק הוסיף לפעול למשך זמן בלתי ידוע, אולם ידוע כי בעברית הוא חדל לפעול בשלב מוקדם יחסית. במילים שנשאלו לעברית לאחר תחולת המעתק משתקפת תנועת a ארוכה כקמץ (ארוך מבחינה היסטורית, ולעיתים קרובות מתקיים בנטיות) ולא כחולם. לדוגמה: המילים כְּתָב ודְרָשׁ שנשאלו מארמית אל העברית בתקופת בית שני.
מעתק ā > ō בהברה מוטעמת חל גם היום בארמית מערבית חדשה. ארמית היא אמנם שפה שמית צפון־מערבית שלא שייכת לענץ הכנעני, אך הדיאלקט הזה של הארמית מדובר באותו אזור שבו דוברו בעבר ניבים כנעניים.
דוגמאות
דוגמאות נוספות לתחולת המעתק:
- פרוטו־שמית lišānu*, עברית לָשׁוֹן (< lašānu*), אכדית lišānu
- פרוטו־שמית ʾanāku*, עברית אָנֹכִי (כנראה דיסימילציה מן ʾanōkū* או אנלוגיה לכינוי החבור למדבר), אכדית anāku
לקריאה נוספת
- Harris, Zellig S. Development of the Canaanite Dialects: An Investigation in Linguistic History (American Oriental Series 16). New Haven, Conn.: American Oriental Society, 1996. pp. 43–45
ביאורים
- ^ סימון הקו מעל האות מציין תנועה ארוכה.
- ^ 1 2 השפה השמית הצפון־מערבית האחידה לפני התפצלותה לענפים
הערות שוליים
- ^ ראובן (ריצ'רד) שטיינר, לחשים בקדם־כנענית בכתבי הפירמידות: סקירה ראשונה של תולדות העברית באלף השלישי לפסה"נ, לשוננו ע, 2008, עמ' 23
- ^ דניאל סיון, תרומת הטקסטים האכדיים מאוגרית לחקר האוגריתית, ובעקיפין לחקר העברית המקראית, לשוננו מז, 1983, עמ' 169–170
- ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 12
- ^ Stanislav Segert, A Basic Grammar of Ugaritic Language: With Selected Text and Glossary, University of California Press, 2023-11-15, עמ' 35
- ^ Mark Smith, The Ugaritic Baal Cycle: Volume I. Introduction with Text, Translation and Commentary of KTU 1.1-1.2, Brill, 1994, עמ' 268
