המצרית הקדומה היא שפת אנשי מצרים העתיקה הנמנית עם משפחת השפות האפרו-אסיאתיות. שפה זו היא ניב מצרי שהתפתח מהמצרית הארכאית. השפה הייתה נפוצה במצרים בסביבות השנים 2600–2000 לפנה"ס בממלכה הקדומה ובתקופת הביניים הראשונה. הטקסט החשוב ביותר בניב זה, הוא כתבי הפירמידות. בנוסף, קירות הקברים של מעמד האצולה במצרים מכילים מידע אוטוביוגרפי רב על בעליהם במצרית קדומה. ככלל, המצרית הקדומה אינה שונה בצורה משמעותית מהמצרית התיכונה שהתפתחה ממנה.
