דניאל הכהן נולד בביאליסטוק שברוסיה והיה בעל בית מסחר לספרים. עם התעוררות הרעיון ליישוב ארץ ישראל נעשה מחסידיו הנלהבים, ורכש שתי חלקות מאדמת פתח תקווה, מכר את בית מסחרו ועלה ארצה בשנת תרמ"ג (1882)עם בנו בכורו שמואל בן ה-11. תחילה גרו ביפו ואחר כך ביהודיה (יהוד). שם נמנה עם חמש המשפחות הראשונות - הגרעין ממנה צמחה המושבה והיה שותף גם להקמתה של כפר סבא.
עם תחילת ההתיישבות בפתח תקווה החל דניאל להקים את משקו וחצריו, בשל איסור השלטונות הטורקיים לבנות בניינים, עמד דניאל ובנה לילה לילה, ובבוקר היו השלטונות הורסים את העבודה, עד שהצליח להקים את הגג ובכך מנע את המשך ההריסות.
דניאל ליפשיץ היה ידוע בחריצותו הרבה אשר סחפה גם את שכניו למושבה, בין השאר הקים מבנים רבים למשפחתו ולהשכרה, נטע כרמי גפנים שקדים, ופרדסים, ובחזונו ניסה לפתח תעשיות חדשות בארץ ישראל. לשם כך זרע וגידל עשב מיוחד למטאטאים, הקים מפעל לגדול תולעי משי ונטע עבורם 40 דונם עצי תות. תכנן מפעל טווייה מודרני לצמר, אשר יופעל מכוח מי הירקון, שתל שתילי גרניום כדי להקים מהם תעשיית בשמים, גידל דבורים לדבש, ועשה הכל כדי להגדיל את הכנסת תושבי המושבה. הקים את בית המקוואות, התנור, ושיכלל את הבאר, העמיד שו"ב ומלמד תינוקות והכין מלאי של תרופות מקופת הקהל לשימוש היישוב בשעת הצורך.
דניאל ליפשיץ, המופיע בכתובים גם כ"חבר להועד וסופר הקהל", לא עשה רק לעצמו, אלא היה חבר וועד המושבה (ולאחר מכן חבר מועצת העיר בין השנים 1906–1912). תכנן את בית הכנסת הגדול "בית יעקב" ברחוב חובבי ציון, העומד על תלו עד היום, ואף תרם סכום נכבד באותם ימים - אלף פרנק זהב לעבודות הבניה[1]. בעקבותיו, ולאור בקשת תושבי ראשון לציון, תכנן גם עבורם בית כנסת דומה. הוא כתב את ספר האחוזה (מפתח קניות ומכירות קרקע בישוב), ניהל יומן מפורט של השנים הראשונות ליישוב הנמצא כיום בבית יד לבנים ומשמש נכס היסטורי חשוב לחקר התקופה, ערך את הסטטיסטיקה של היישוב ובה פרוט מדויק של מספר הנפשות בכל משפחה, כמה מהם עובדים, כמה קרקע ומטעים יש לכל אחד, כמה בהמות, כמה מחרשות ומה ההכנסה של כל בית אב. כמה נטע וזרע כל אחד, וכמה יבול הכניס. הוא כתב את תקנון וועד המושבה, ואף את ספר התקנות לכפר סבא. דניאל ליפשיץ השתתף ביסודם והנהלתם של מוסדות צדקה רבים שלא על מנת לקבל פרס.
דניאל ליפשיץ הקים בשנת תרמ'ה את בית הספר הראשון במושבה.
דניאל נמנה עם 28 משפחות הברון, היה ראש המדברים ואף הנהיג את המרד המפורסם נגד פקידיו, ונסע עם המשלחת לפריז להתלונן על שחיתותם בפני הברון. כמו כן התכתב עם גדולי האומה של התקופה וביניהם הרצל, פינס, מוהליבר ועוד. מכתבים אלו, מהם שמר העתקים, מהווים גם הם חומר היסטורי חשוב.
בארכיון הציוני בירושלים נמצא מכתב המלצה משנת 1883, אשר הפקידו בידיו של דניאל ליפשיץ חבריו לפני יציאתו לביאליסטוק להעלות את משפחתו ארצה. המכתב החתום על ידי "הוועד לתושבי יהוד" - דוד גוטרניק, יואל משה סלומון, אריה לייב פרומקין, יהושוע שטמפפר ויחיאל פינס ובין השאר הם כותבים:
”חובתם היא שנעשה להגיש לך תודתם הנאמנה על כל פעולך במושב יהוד אשר פעלת לשכלל בכל דרך, ועמלך בפועל, זה הם הם העדים נאמנים על אהבתך הנערצה לארצנו ועל חפצך העז לראותה בבנינה"”.
ליפשיץ נפטר בד' באבתרע"ה (1915) ונקבר בפתח תקווה. על שמו נקראו רחוב ופארק בפתח תקווה.
נכדו, דניאל מגן (ליפשיץ), הקרוי על שמו, היה ממקימי צה"ל ומפקד המשטרה הצבאית הראשון.
חצר דניאל ליפשיץ
חצר דניאל ליפשיץ
ביתם של דניאל ורחל ליפשיץ, הנמצא בחצר ברח' חובבי ציון 25, הכניסה לחצר הנה דרך קשת (היחידה במבני פתח תקווה) שתמכה את הבניין ושימשה כמעבר לחצר הגדולה ומשני צדי הקשת חנויות. החצר כללה גם את החלקה הסמוכה ונמשכה מרחוב חובבי ציון ועד השוק (רחוב סלור נסלל רק באמצע המאה הקודמת). בחצר היו מספר מבנים נוספים, הבנויים גם הם לבני כורכר, בעלי שתי קומות עם רצפת אריחים צבעוניים (ולא רצפת עץ) אחד מהם שימש את המשפחה המורחבת ושני אחרים שימשו להשכרה, בניגוד לטעות נפוצה שצצה כנראה ברישומי מאן דהו והשתרשה - הבניין מעולם לא יועד לבית יתומים (אלא אם הכוונה לבניו של דניאל לאחר מותו) ולא שימש כמלון דירות. בחצר היה בניין נוסף בנוי עץ אשר חולק ליחידות דיור להשכרה[2]. הבניין נטוש כיום וחסר גג עקב שרפה שפרצה בשנת 2009 בחצר סמוכה (חצר פינשטיין) והוכרז על ידי העירייה כבניין לשימור[3]. במבנה נוסף שעמד בחצר גודלו זחלים לתעשיית המשי.
