בשנת 1989 נבחר בפריימריז של המערך בקריית אונו להובלת רשימת המערך למועצה ולראשות המועצה, בנוסף גם סניפי מפ"ם ורצ בעיר תמכו בהתמודדותו לראשות העיר, אך רצ העדיפה לרוץ ברשימה עצמאית[2]. קרפ התמודד מול יהושע באום מ"הקריה שלנו" (הרשימה של ראש המועצה לשעבר, אביגדור ורשה שפרש) ומול שאול שוחט מהליכוד. קרפ זכה ב-45.6% מקולות הבוחרים ונבחר. רשימתו זכתה ב-6 מנדטים. בתקופת כהונתו עסק בעיקר בתחומי התברואה, החינוך והצעירים. בשנת 1992 הפכה קריית אונו לעיר ותפקידו השתנה מראש המועצה המקומית לראש העיר. בשנת 1993 הפסיד בפריימריז של מפלגת העבודה לדרור בירנבאום ובעקבות זה, הקים רשימה עצמאית בשם "קריית אונו אחת" והתמודד מטעמה לראשות העיר. קרפ זכה ל-40% מקולות הבוחרים אך יריבו, דרור בירנבאום זכה ל-60% מקולות הבוחרים ונבחר[3]. בכהונה הזאת שימש כיו"ר האופוזיציה. בשנת 1998 הכריז על התמודדותו אך לפני הגשת הרשימות פרש ותמך במועמדותו של שלמה בן-עמרה.
בשנת 2003 חזר לפעילות וציבורית והתמודד בבחירות המיוחדות באפריל 2003. קרפ זכה ל-11% מקולות הבוחרים ולא עלה לסיבוב השני. רשימתו, "קריית אונו שלנו", זכתה במנדט אחד[4]. בכהונה הזאת קרפ היה חבר אופוזיציה ויצא רבות נגד ראש העיר, יוסי נשרי. בשנת 2008 חבר לרשימתו של ישראל גל, יו"ר האופוזיציה העירונית, והוצב במקום השני ברשימתו של גל, "קריית אונו ירוקה" (שזכתה לתמיכת מפלגת העבודה). הרשימה זכתה בשלושה מנדטים ונשארה באופוזיציה לאחר שגל הפסיד לנשרי[5]. גם בכהונה הזאת יצא רבות נגד ראש העיר והקואליציה. בבחירות בשנת 2013 לא התמודד ומאז לא חזר לפעילות ציבורית ופוליטית.
כיום משמש כיו"ר הוועדה לקשרי חוץ של קריית אונו[6].
