ריאל מדריד הייתה אחת מהקבוצות הבכירות באירופה באותן השנים, והעפילה לגמר השמיני שלה מתוך 11 משחקי הגמר של המפעל מאז היווסדו. היא זכתה בחמש המהדורות הראשונות של המפעל (1956–1960), אך הפסידה בשתי הופעותיה האחרונות בגמר (1962 לבנפיקה ליסבון, 1964 לאינטר מילאנו). פרטיזן, מן העבר השני, הייתה לקבוצה היוגוסלבית הראשונה אי פעם בגמר המפעל, והיחידה עד לזכייתה של הכוכב האדום בלגרד ב-1991, 25 שנים לאחר מכן.
שתי הקבוצות העפילו לגמר הטורניר לאחר זכייתן באליפות המקומית לעונת 1964/1965. ריאל זכתה באליפות ספרד, כשהקדימה את יריבתה העירונית אתלטיקו מדריד בארבע נקודות. פרטיזן זכתה באליפות יוגוסלביה בפער ניכר של שמונה נקודות מסרייבו.
ריאל חזרה לאצטדיון הייזל, בו זכתה בתואר השלישי בתולדותיה ב-1958 לאחר ניצחון על מילאן. לאחר מחצית ראשונה מאופסת, נטלה פרטיזן את היתרון משער בדקה ה-55 של וליבור ואסוביץ', שנגח פנימה בסיומו של מהלך קרן. רבע שעה אחר כך השוותה ריאל משערו של אמנסיו אמארו, ושש דקות בלבד אחר כך השלימה את המהפך עם בעיטה עוצמתית ממרחק של פרננדו סרנה.
לאחר שהשלימה שש זכיות ב-11 שנות קיומו של המפעל, נאלצה ריאל להמתין עד לשנת 1998, 32 שנים אחר כך, כדי להניף את הגביע פעם נוספת.
הדרך אל הגמר
ריאל מדריד
כדורגלני ריאל מדריד, גמר גביע אירופה 1966
ריאל פתחה את משחקיה בטורניר בסיבוב הראשון מול פיינורד ההולנדית. במשחק הראשון באצטדיון פיינורד הובילה ריאל במחצית משער של פרנץ פושקש, אך ספגה פעמיים ברבע השעה הראשונה וירדה מנוצחת, 2-1 בסיום. במשחק הגומלין הציג פושקש משחק שיא, כבש רביעייה לרשת ההולנדים והוביל את קבוצתו לניצחון 5-0. עם 6-2 בסיכום שני המפגשים, העפילה ריאל לשמינית הגמר.
בשמינית הגמר פגשה ריאל את קילמרנוק הסקוטית, ושוב כשלה לנצח במשחק הראשון בחוץ. לאחר שפיגרה 1-0 בדקה ה-22, השלימה ריאל מהפך בזכות שערים של פירי כעבור שלוש דקות ואמנסיו אמארו במחצית השנייה, אך יתרונה החזיק מעמד חמש דקות בלבד. הקבוצות נפרדו בסיום בשוויון 2-2, וההכרעה עברה לאצטדיון סנטיאגו ברנבאו. במשחק הגומלין שוב פיגרה ריאל 1-0 באותה הדקה, אך תוך ארבע דקות השלימה מהפך. עד לסיום כבשה ריאל שלושה שערים נוספים, ניצחה 5-1 (צמד לרמון גרוסו) והעפילה לרבע הגמר.
בשלב רבע הגמר פגשה ריאל את אנדרלכט הבלגית. במשחק הראשון בחוץ הימם פול ון הימסט את ריאל כבר בדקה השנייה, 1-0 לאנדרלכט שנשמר עד לסיום. כפי שעשתה בשני הסיבובים הקודמים, הפגינה ריאל יכולת התקפית משובחת במשחק הגומלין. צמדים של אמנסיו ושל פרנסיסקו חנטו העלו את ריאל ליתרון 4-0, הבלגים הצליחו לכבוש פעמיים בדקות הסיום אך לא יותר. 4-2 לריאל במשחק, 4-3 בסיכום שני המפגשים.
בחצי הגמר פגשה ריאל את האלופה המכהנת, אינטר מילאנו האיטלקית של המאמן הלניו הררה, בשחזור של גמר 1964 (3-1 לאינטר). ריאל שמרה על מאזן ביתי מושלם, כשפירי הכניע את ההגנה האיטלקית החזקה כבר בדקה ה-12, 1-0 לריאל במשחק הראשון. עם יתרון מינימלי נסעה ריאל לסן סירו ועלתה לירון משער של אמנסיו כבר בדקה העשרים. ג'אצ'ינטו פאקטי עוד הצליח לאזן כ-12 דקות לסיום, אך ריאל שמרה על התוצאה, ועם 2-1 בסיכום שני המפגשים הבטיחה את מקומה בגמר.
פרטיזן בלגרד
כדורגלני פרטיזן בלגרד, גמר גביע אירופה 1966
פרטיזן פתחה את משחקיה בטורניר מול נאנט הצרפתית. המשחק הראשון בבלגרד הסתיים בניצחון ביתי 2-0 לפרטיזן, ושוויון 2-2 בגומלין הספיק לנציגת יוגוסלביה כדי להשיג את הכרטיס לשלב הבא.
בשמינית הגמר המתינה לפרטיזן הגרלה קשה בדמותה של ורדר ברמן מגרמניה המערבית. המשחק הראשון נערך בבלגרד, ועד לדקה השבעים לא נכבשו שערים, אך אז בתוך עשרים הדקות האחרונות כבשה פרטיזן שלוש פעמים, וגברה על ברמן 3-0 מרשים בדרך לגומלין. במשחק החוץ גברה ברמן 1-0 על פרטיזן, אך עם 3-1 בסיכום שני המפגשים השיגה פרטיזן את הכרטיס לרבע הגמר.
בשלב רבע הגמר הייתה פרטיזן על סף הדחה על ידי ספרטה פראג הצ'כוסלובקית. במשחק הראשון בחוץ כבש מוסטפא חסנאגיץ' שער יתרון לפרטיזן כבר לאחר 16 דקות, אך כעבור ארבע דקות איזן אנדריי קבשניאק את התוצאה. עד לסיום קבשניאק השלים שלושער בדרך לניצחון 4-1 של ספרטה פראג, שהעמיד את פרטיזן בסכנה ממשית. במשחק הגומלין הגיעה פרטיזן ביכולת שיא למחצית הראשונה, עלתה ליתרון ראשון כבר בדקה הרביעית, ועד להפסקה צעדה ביתרון 5-0 (צמדים לולדיצה קובאצ'ביץ' ולמוסטפא חסנאגיץ'). התוצאה נשמרה עד לסיום, מהפך מרשים של פרטיזן שניצחה 6-4 בסיכום והעפילה לחצי הגמר.
בשלב חצי הגמר פגשה פרטיזן את מנצ'סטר יונייטד האנגלית. במשחק הביתי הראשון המשיך חסנאגיץ' את היכולת הגבוהה והעלה את פרטיזן ליתרון עם פתיחת המחצית השנייה. רדוסלב בצ'יאץ הכפיל, ופרטיזן הדהימה את מנצ'סטר עם 2-0 בסיום. במשחק הגומלין באולד טראפורד כבש נובי סטיילס בדקה ה-72, אך מנצ'סטר כשלה לכבוש פעם נוספת, ופרטיזן העפילה לגמר הראשון בתולדותיה עם 2-1 בסיכום שני המפגשים.
ריאל מדריד שהעפילה לגמר הייתה שונה מאוד מהקבוצה שזכתה בחמישה תארים רצופים עד ל-1960. מי שהדריך את הקבוצה היה אחד מגדולי מאמניה בכל הזמנים, מיגל מוניוס, שהיה שותף לשלוש הזכיות הראשונות של הקבוצה כשחקן והוביל אותה לזכייה החמישית כמאמן. בניגוד לקבוצה עתירת הכוכבים, ריאל הגיעה למשחק ללא כוכבים כמו אלפרדו די סטפאנו, שהיה שותף לחמש הזכיות הראשונות אך עזב שנתיים קודם לכן, ופרנץ פושקש, שכיכב עם חמישה שערים בשתי הופעות מול פיינורד בסיבוב הראשון אך פרש באותה העונה ולא שיחק במסגרת האירופית מאז שמינית הגמר. במקומם, העלה מוניוס הרכב צעיר ושאפתן, כולל חמישה שחקנים שעלו ממחלקת הנוער, כשעל המגרש נותר רק נצר אחד לזכייה הראשונה של ריאל, הקפטן הוותיק פרנסיסקו חנטו. הניסיון של חנטו היה מרכיב מרכזי בהצלחתה של ריאל באותה העונה. מנגד, הוביל עבדולה גגיץ' הרכב יוגוסלבי נחוש וחזק, עם קו אחורי יציב בהובלתם של וליבור ואסוביץ' וברנקו ראשוביץ', קישור דומיננטי עם רדוסלב בצ'יאץ והחלוץ מילאן גאליץ', שכמעט ולא שותף באותה העונה בשל שירותו הצבאי אך קיבל שחרור מיוחד עבור הגמר.
היוגוסלבים החזקים ניצלו את הלחץ של שחקניה הצעירים של ריאל ושלטו במפגש למן שריקת הפתיחה. ריאל, שדגלה בסגנון משחק חופשי וטכני יותר, הוגבלה בחלק הקדמי על ידי ההגנה היוגוסלבית המאורגנת והטקטית. פרטיזן הגיעה למספר מצבי כיבוש במחצית הראשונה וספרה שתי החמצות של גאליץ', וכדור של מוסטפא חסנאגיץ' שפגע במשקוף. בסיומה של המחצית הראשונה נפרדו הקבוצות ללא שערים.
המגמה המשיכה עם פתיחת המחצית השנייה, ובדקה ה-55, עשר דקות מפתיחת המחצית, השיגה פרטיזן את מבוקשה. גאליץ נאבק על כדור בכנף וזכה בכדור קרן. יוסיפ פירמאייר הגביה לרחבה, חסנאגיץ' המשיך בנגיחה לאחור עד לוואסוביץ' שהגיח מאחור כדי לנגוח בעוצמה לפינת שערו של חוסה ארקיסטאין, 1-0 לפרטיזן.
השער של ואסוביץ' היווה נקודת המפנה מבחינתה של ריאל מדריד. השער העיר במקצת את שחקניה הלחוצים של אלופת ספרד, ובהובלתו של חנטו החלה הקבוצה של מוניוס לתקוף את שערה של פרטיזן. משנה הזהירות בה נקטה הקבוצה עד אז ננטש לטובת שליחת שחקנים רבים לחלק הקדמי, וזאת על אף החשיפה להתקפות מתפרצות מן העבר השני. בדקה השבעים, רבע שעה לאחר שערה של פרטיזן, השיגה ריאל את השוויון. אמנסיו אמארו קיבל כדור עומק מרמון גרוסו, הפגין יכולת אישית גבוהה כשהטעה את שומרו ועבר אותו, המתין ליציאתו של השוער והקפטן מילוטין שושקיץ' כדי לגלגל מולו את הכדור אל הרשת, שוויון 1-1 מרשים של ריאל. שש דקות בלבד חלפו, וריאל שוב כבשה שער מרשים שהשלים את המהפך. פרננדו סרנה התנהל עם הכדור בחצי המגרש של פרטיזן, ומכ-27 מטרים בעט בעוצמה לחיבורי הקורות, 2-1 לריאל מדריד.
מאז שער היתרון של ריאל, נחלשה פרטיזן משמעותית ודקות הסיום חלפו ללא מצבים מיוחדים. שריקת הסיום הביאה איתה את פריצתם של אוהדי ריאל לכר הדשא של אצטדיון הייזל, כדי לחגוג עם קבוצתם את הזכייה השישית בתולדותיה (מתוך 11 טורנירים) בגביע אירופה לאלופות. מן העבר השני, פרטיזן הייתה קרובה לזכייה היסטורית בתואר, אך הפסדה בגמר הביא לשחרור המוני של שחקניה לליגות בכירות ביבשת. בין היתר, בסיום העונה עבר גאליץ' לסטנדרד לייז', שושקיץ' לפ.צ. קלן, ואסוביץ' לאייאקס אמסטרדם וראשוביץ' לפ.ס.וו. איינדהובן.
ריאל, שבאותן שנים הייתה אחת הבכירות ביבשת, נאלצה להמתין 15 שנים כדי להגיע שוב למעמד הגמר (הפסד 1-0 לליברפול ב-1981, ו-32 שנים עד שהניחה ידיה שוב על הגביע, עם ניצחון 1-0 בגמר ליגת האלופות 1998.
.jpg)
.jpg)
