PROFILBARU.COM

גלישת גלים היא ענף ספורט גלשן, הגולש עומד על גלשן, הנושא אותו על פני הגל.

היסטוריה

העדויות המוקדמות ביותר לגלישה הם באיים הפולינזים

תחרויות הגלישה

ה-WSL הוא הארגון הבינלאומי לתחרויות גלישה. ארגון זה מפעיל מדי שנה מספר סבבי תחרות, ובכל סבב מספר תחרויות לרמות דירוג שונות, הן בקטגוריית גברים והן בנשים. הסבב בו מתחרים הגולשים בעלי הדירוג הגבוה ביותר הוא סבב ה-WCT – world championship tour. בסבב זה מתחרים מדי שנה 36 הגולשים הטובים ביותר מכל העולם. מדי שנה נערכות בסבב זה עשר תחרויות שמתקימות בכל אזורי העולם. לא כל גולש יכול להיכנס לסבב ה-WCT אלא רק גולש שסיים באחד מן המקומות הראשונים בסבב ה-WQS – world qualifying tour.

התחרויות מתבצעות בפורמט דומה לתחרויות בענפי ספורט כגון התעמלות מכשירים: הגולשים מדגימים את ביצועיהם בפרק זמן קצוב מראש וצוות שופטים מחלק להם ציונים על פי מספר כללים וקריטריונים.

בכל אזור בו הספורט קיים ישנן מסגרות מקומיות (אזוריות וארציות) וטובי הגולשים מהמסגרות הללו יכולים להשתתף, בהימצא מקור שיממן זאת עבורם, בסבבי התחרות בינלאומיים. מקורות המימון לפעילויות כאלו הם רובם ככולם חברות של מותגי גלישה (ציוד ואופנה).

יש הטוענים^{[דרושה הבהרה]} כי גלישה תחרותית סותרת במהותה את חוויית הגלישה המקורית, מכיוון שהיא מכניסה ממדים של יעילות, תכנון והספק לספורט שבבסיסו אמור להיות חופשי, אינטואיטיבי ורגוע ככל האפשר. מצדדת בטענה זו העובדה שאת קטעי הגלישה המרהיבים ביותר לרוב ניתן למצוא במקצים של גלישה חופשית.

תחרות באולימפיאדה

באולימפיאדת טוקיו שנערכה ב-2021 התווסף ענף גלישת הגלים לענפי התחרות.

אתרי גלישה מפורסמים בעולם

בלס ביץ', ויקטוריה, אוסטרליה
בנזאי פייפליין, הוואי
מייבריקס, קליפורניה, ארצות הברית
פורטו אסקונדידו, זיקטלה, מקסיקו
נזרה, פורטוגל
אריסיירה, פורטוגל
כמה מקומות מפורסמים במרכז אמריקה לגלישת גלים, בהם הגלים נחשבים גדולים מאוד או ארוכים מאוד הם: קוסטה ריקה, פאבונס – עיירה שבה נמצא הגל השני הארוך בעולם. פנמה, סנטה קטלינה – מקום שידוע בקרב הגולשים שבו צורת הסלעים בתוך המים (ריף = Reef) יוצרת גל מושלם לגלישה. פנמה, פלאיה ונאו – חוף בצד האוקיינוס הפסיפי שהגלים שם מאוד טובים לגלישה ונערכות שם הרבה תחרויות, גואטמלה ואל פרדון.

סוגי גלשנים

גלישת הגלים מתבצעת באמצעות גלשני גלים ייעודיים אשר מחולקים למספר קטגוריות:

גלשנים קלאסיים (Short-Board) – הסוג הנפוץ ביותר. גלשן קטן בעל יכולת תמרון גבוהה.
גלשני פאן (Fun-Board) – בעלי יותר נפח וציפה ולפיכך קלים לגלישה ומתאימים לשלבי הלימוד המוקדמים.
גלשנים ארוכים (Long-Board) – בשל גודלם, קשים יותר לתמרון. מאידך, כושר הציפה הגבוה של גלשנים אלו מעמיד לרשות הגולש מגוון רחב יותר של אפשרויות.
גלשני גאן (Gun) – אלו גלשנים המיועדים לגלים גבוהים החל מארבעה מטרים. גלשנים אלו ארוכים (פחות מה long-bord) יחסית צרים ומחודדים בקצוות. זאת על-מנת לאפשר יציבות מחד, אך חוסר בתמרון כמו בגלשן הקלאסי מאידך.
גלשני סופטבורד (Soft-Board) – אלו גלשנים המיועדים לגולשים בשלבי לימוד מוקדמים, בעלי יותר נפח וציפה מהפאן, הגלשן מצופה בשכבת ספוג וממולא בקלקר, ולכן הוא רך, ומשם השם סופטבורד, אשר בפירוש לעברית נוצר השם גלשן רך.
גלשני פיש(Fish-board)-גלשן קטן עם הרבה נפח בעל יכולת תמרון גבוהה, גלשן זה מתאים לגלים נמוכים.

טכניקות המשמשות בגלישת גלים

צלילת ברווז, הידועה כ"דאק דייב" (Duck Dive) היא טכניקה שמטרתה לעזור לגולש לעבור דרך גל מבלי להיסחף איתו בחזרה אל החוף. בטכניקה זו הגולש, כמו ברווז, צולל מתחת לגל עם הגלשן, ועולה מצידו השני של הגל לאחר שהגל עבר אותו. הטכניקה משמשת בעיקר בגלים סוערים וחזקים. ככל שהגלשן קל וקטן יותר כך קל יותר להשקיע אותו מתחת לגל ולבצע צלילת ברווז.
"גופי" (Goofy Foot) – עמידה על הגלשן כאשר הרגל הקדמית זו הרגל הימנית והרגל האחורית זו הרגל השמאלית. עמידה זו נקראת כך בגלל סרטון של וולט דיסני שבו כל חבורתו של מיקי מאוס נוסעים להוואי וגופי מאוד רוצה ללמוד לגלוש, לאחר ניסיונות רבים הוא מצליח לעמוד על הגלשן כאשר רגל ימין שלו קדימה.
"רגולר" (Regular Foot) – עמידה על הגלשן כאשר הרגל הקדמית זו הרגל השמאלית והרגל האחורית זו הרגל הימנית. סוג זה של עמידה הוא הסוג הנפוץ ולכן הוא נקרא "רגולר".
"פינה" – השלב הבסיסי ביותר בגלישה. לאחר שהגולש הבין את טכניקת העמידה על הגלשן השלב הבא הוא לתפוס פינה, כלומר לקחת את הגל שהגלשן מכוון לכיוון השבירה של הגל ולא לכיוון החוף. טכניקה זו היא הבסיס למעשה של רוב תרגילי הגלישה.
"צינור" (Tube) – מצב שבו הגולש רוכב על ה"קיר" של הגל בכיפוף/עמידה, כשהגל נשבר מעל הגולש ולמעשה כולא את הגולש בתוכו מה שנראה מהצד כאילו הגולש בתוך שרוול/צינור. לתפוס צינור מצריך טכניקת גלישה גבוהה ושליטה טובה בגלשן, שכן המהירות הגבוהה והשבירה מצריכה תמרון גבוה ומדויק בתוך שטח קטן בתוך בטן הגל. לרוב שהגולש בתוך צינור הוא יניח את ידו בתוך המים אשר תעזור לו לנווט בתוך הצינור. בתחרויות גלישה לצלוח צינור מעניק את הניקוד הגבוה ביותר.
"Airial" – תרגיל שבו משתמש הגולש בנק' שבירה בגל לשמש לו כמקפצה ולקפוץ לאוויר עם הגלשן תוך כדי שהוא עומד עליו. תרגיל מסוג זה מצריך טכניקה גבוהה מהגולש ולרוב נלמד בשלבים מתקדמים יותר בגלישה.

גלישת גלים בישראל

הים המתאים ביותר לגלישה בישראל הוא הים התיכון לאחר סערות, כאשר אין רוח והגלים עולים באופן מסודר. מצב זה נקרא בשפה המשותפת לגולשים מסביב לעולם, "Swell". מכיוון שחופי ישראל הם בשולי הים התיכון ולא באחד האוקיינוסים, הגלים בישראל הם קטנים ביחס לגלים עליהם מקובל לגלוש בעולם.

כמו כן, הרוח היא זו שיוצרת את הגלים ונותנת להם את צורתם. הרוח הטובה ביותר בישראל ליצירת גלים היא רוח דרומית-מערבית או מערבית. רוח זו היא רוח מסוג "On-shore", שבאה מהים לכיוון החוף ומייצרת גלים.

תולדות הגלישה בישראל

הגלישה בישראל כבר הייתה מוכרת כספורט בצורתו הראשונית בשלהי שנות העשרים, בעיקר בחופי תל אביב, בשתי צורות: האחת, באמצעות החסקות של המצילים ששימשו כגלשנים מסורבלים ומסוכנים, השנייה התייחסה לנערים שהיו בונים לעצמם מקרשים שונים גלשן קצר המתחיל במותניים והלאה עד קצה הזרועות, וכך היו מתרוממים עם הגלים ונסחפים במהירות לעבר החוף. פעולה זו נקראה "לתפוס גל". הנערים הגולשים האלה נקראו "תופסי הגלים". את הגלישה המודרנית על פי גרסה אחת הביא לארץ באמצע שנות ה-50, ד"ר דוריאן פסקוביץ, יהודי ממוצא אמריקאי, שהגיע ארצה לחופשה כשבידיו גלשנים ובלבו תקווה להקים נבחרת גלישה שתייצג את ישראל באליפות העולם. דוריאן מצא לעצמו מצילים בחופי תל אביב (שאול זינר, אחיו שאלתיאל זינר ושמאי טופסי קנצפולסקי) ולימד אותם את יסודות הגלישה. לאחר מכן חזר לארצות הברית ושמר איתם על קשר. הענף התפתח במשך השנים ונוספו אליו עוד גולשים. המציל התל אביבי שמאי קנצפולסקי הידוע בכינויו 'טופסי' היה גם עסוק בבניית גלשנים ובהשכרת גלשנים בחופים. היו אלה גלשנים קלים עשויים מחומרי סיבי זכוכית. בנו אמור קנצפולסקי היה אלוף ישראל בגלישה במשך שנים לא מעטות ואף הגיע למקום השני באליפות אירופה בגלישת גלים.

בשנות ה-70 בנה המציל משה ירום (מוסה) בחוף הצוק 10 גלשנים באופן ידני, אותם השכיר למצילים ולאחרים, על פי ההעדפה לגלשן בעל עיצוב ומספר מסוים. בתחילת שנות ה-80 פתח מוסה מפעל גלשנים ליד שגרירות ארצות הברית בת"א ואחר כך העביר אותו להרצליה. מוסה היה מוסד ידוע בתחומו, ועליו נכתב בשירה של להקת משינה "הסיפור שלא נגמר" מהאלבום "רומנטיקה עתידנית": "עזבתי את בית הספר בגלל חוסר תאמה, ובים הייתי גבר אצל מוסה בסוכה". כל זאת, גם כאשר חבר להקת משינה, שלומי ברכה הוא גלשן וותיק^[1].

בשנות ה-80 הייתה סצנת הגלישה בישראל כבר בשיאה, וגם נוספו אופנות גלישה אחרות ובראשן אופנת הגלישה 'גזוז-סאן-סיישן', ומוזיקת גלישה נעשתה פופולרית וחלק מהמקובלת. לקראת שנות ה-90 ענף הגלישה בישראל החל לדעוך וזאת עקב מספר שנות "שחיין" בגלים, ולאחר סגירתה של חברת הביגוד 'גזוז-סאן-סיישן' בשל נסיגה מ"אופנת הגולשים" בישראל ובעולם.

בסוף שנות ה-90 קיבל הענף דחיפה בזכות שנה מבורכת בגלים, שהחזירה את הגולשים לים.

מספר הגולשים בישראל מוערך בכ-40 אלף גולשים ובכל שנה גדל מספר זה. ארגון הגלישה הישראלי הוא ISA – Israel Surfing Association. תחרויות נערכות בחופים השונים בזמן גלים לאורך השנה כולה, ובחסות חברות הגלישה המובילות בארץ. התחרויות נערכות בקטגוריות: ילדים, נוער, בוגרים.