בשנת 2012 נקראה הפילהרמונית בעיר הולדתו צ'נסטוחובה על שמו.
קורות חיים
הוברמן נולד בעיר צ'נסטוחובה שבפולין קטן (אז בתחומי האימפריה הרוסית, כיום במדינת פולין). אביו, יעקב, שהיה פקיד במשרד עורכי דין, ביקש שבנו ילמד לנגן. כלי הנגינה שהיה יכול להרשות לעצמו היה כינור. הוברמן היה ילד מסוגר והקדיש את רוב זמנו הפנוי לנגינה. הוא נודע כילד פלא וניגן בפני הרוזן ולדיסלב זמויסקי, בן למשפחת זמויסקי, שהעניק לו בתמורה כינור סטרדיוואריוס יקר-ערך שהיה נחלת משפחתו. בגיל 9 שמע את נגינתו נגן הכינור יוזף יואכים, ידידו של יוהנס ברהמס, שהזמין את המלחין הקשיש, יחד עם יוהאן שטראוס וגוסטב מאהלר להאזין לקונצרט בו ביצע הוברמן את אחת היצירות המאתגרות ביותר, קונצ'רטו לכינור של ברהמס אופוס 77. ברהמס התרגש מנגינתו של הוברמן הילד, ובפרט מהקונצ'רטו שנחשב לבלתי ניתן לנגינה על ידי בני תקופתו.
הוברמן היה לכנר מוביל ומפורסם בכל רחבי אירופה והופיע ברחבי העולם. יום הולדתו ה-50 (ב-1932) היה אירוע תרבותי וחברתי שסוקר בעיתונות. עם עליית הנאצים לשלטון וגירוש היהודים מתזמורות בגרמניה, התגייס הוברמן למלחמה תרבותית והטיף ברחבי העולם נגד שיתוף פעולה תרבותי עם תזמורות גרמניות שגירשו את נגניהן היהודים. במקום להגר לארצות הברית ולחיות שם מוקף תהילה, החליט הוברמן להקים בארץ ישראל תזמורת שתהיה מורכבת מכל המוזיקאים היהודים המעולים שגורשו מהתזמורות הגרמניות.
בשנת 1936 הקים בארץ ישראל את התזמורת הסימפונית הארץ-ישראלית, לימים התזמורת הפילהרמונית הישראלית, עם כ-70 מוזיקאים. לצערו לא יכול היה הוברמן לקבל את כל הנגנים, כיוון שרצה רק בטובים ביותר. כך למעשה הציל רבים, כולל בני משפחותיהם של הנגנים (ובסך הכל כ-800 איש) אך גם חרץ את גורלם של נגנים טובים פחות, אותם לא יכול היה לחלץ. הספר "רביעיית רוזנדורף" מאת נתן שחם עוסק בפרשייה זו.
באפריל 1936 יצאה התזמורת לסדרת קונצרטים לגיוס תרומות בארצות הברית במסגרתה הצליח הוברמן לשכנע את המנצח המפורסם ארטורו טוסקניני לבוא ולנצח ללא תשלום על קונצרט הפתיחה של התזמורת הסימפונית הארץ-ישראלית, בדצמבר 1936, תוך שהוא משעה את כניסתו למשרת מנצח תזמורת NBC.
במהלך מלחמת העולם השנייה התנדב לנגן בפני חיילי בעלות הברית. היצירה האחרונה שניגן, ברדיו לוצרן, זמן קצר לפני מותו, הייתה הקונצ'רטו לכינור של ברהמס.
הסטרדיווריוס של הוברמן
במהלך קונצרט לגיוס תרומות בקרנגי הול בניו יורק נגנב כינור הסטרדיווריוס של הוברמן. כחמישים שנה לאחר מכן הודה אסיר בשם ג'וליאן אלטמן שהוא האיש שגנב את הכינור. הכינור זוהה על ידי נציג חברת הביטוח לוידס, שביטחה את הכינור בשעתה, ונמכר במיליון דולר לנורברט בריינין, הכנר הראשון של רביעיית אמדאוס. אלמנתו של הגנב קיבלה רבע מן התמורה. בריינין מכר את הכינור לחנות בלונדון אליה הזדמן באקראי הכנר ג'ושוע בל, שרכש אותו.
הנצחה
רחוב הוברמן פינת טוסקניני בתל אביב
טקס הענקת אות המציל היהודי לברוניסלב הוברמן, 19 בינואר 2025, במעמד התזמורת הפילהרמונית הישראלית
אות המציל היהודי שהוענק לברוניסלב הוברמן
על שמו של הוברמן קרוי רחוב לצד מתחם הבימה בתל אביב, שבו שוכן היכל התרבות, לצד רחוב על שמו של ארטורו טוסקניני. גם בבאר שבע ובחיפה הונצח בשמות רחובות. בפתח תקווה קרוי על שמו גם רחוב, גם בית הספר "הוברמן" שנמצא באותו הרחוב. בשנת 1986 יצאה לאור סדרת בולים המוקדשת להוברמן ולטוסקניני.
Tchaikowsky: Violin Concerto (w. Berlin State Opera Orchestra, cond William Steinberg) (Columbia Records, C-67726/9D) (December 1928; originally for Odeon)
נתן דונביץ', וירטואוזים - גדולי הכנרים מפגניני עד מידורי, הוצאת זמורה ביתן, 2003
צבי אבני, הכנר שחולל תזמורת: על ברוניסלב הוברמן מיסד התזמורת הפילהרמונית הישראלית, "גתית", תל אביב, ינואר 1987, גיליון מס. 12, חוברת מס. 82 עמ’ 6-7
לידתה של תזמורת: ייסוד התזמורת הארץ-ישראלית כפי שהוא משתקף במכתביו, נאומיו ומאמריו של ברוניסלב הוברמן, תרגום מלועזית: עדנה קורנפלד, תל אביב: יחדיו, תשמ"ו 1986
