בנג'מין נתן קרדוזו (באנגלית: Benjamin Nathan Cardozo; 24 במאי 1870 – 9 ביולי 1938) היה חוקר ופילוסוף, משפטן יהודי-אמריקאי בולט, היהודי השני אחרי לואי ברנדייס שכיהן כשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית.
קורות חיים
נולד בעיר ניו יורק למשפחה יהודית-ספרדית, שאבותיה היגרו לקולוניות האמריקאיות מפורטוגל באמצע המאה ה-18 (השם קרדוזו הוא במקורו פורטוגזי)[1]. אביו של קרדוזו, אלברט, היה בעצמו שופט בבית המשפט העליון של מדינת ניו יורק. אמו של קרדוזו, רבקה, מתה בהיותו בן תשע, ואחותו הגדולה גידלה אותו. בגיל 15, קרדוזו החל ללמוד באוניברסיטת קולומביה, ובשנת 1889 החל ללמוד בבית הספר למשפטים באוניברסיטה.
משנת 1891 עד שנת 1914 עבד קרדוזו כעורך דין בניו יורק, ולאחר מכן נבחר לכהן כשופט בבית המשפט לערעורים בניו יורק, בהיותו היהודי הראשון שכיהן במשרה זו. בשנת 1927 מונה לנשיא בית המשפט. בשנת 1932 מונה קרדוזו על ידי נשיא ארצות הברית, הרברט הובר, לכהונה כשופט בית המשפט העליון של ארצות הברית, והיה ליהודי השני בתפקיד זה, לאחר לואי ברנדייס.
בשנים 1932–1937 נמנה קרדוזו עם קבוצה שכונתה "שלושת המוסקטרים", יחד עם השופטים לואי ברנדייס והרלן סטון. השלושה תמכו בצעדי החקיקה של מדיניות הניו דיל של הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט. מולם ניצבה קבוצת "ארבעת הפרשים" - השופטים פירס באטלר, ג'יימס קלארק מק'ריינולדס, ג'ורג' סאת'רלנד וויליס ואן דוונטר. נשיא בית המשפט העליון צ'ארלס אוונס יוז והשופט אוון רוברטס היו בתקופה זו לשון המאזניים.
בהמשך השתנה המצב בבית המשפט, וקרדוזו מצא עצמו ברוב, כאשר יוז ורוברטס עברו מהצד השמרני לזה הליברלי בשל לחץ מצד הנשיא רוזוולט. לאחר שבית המשפט פסל חקיקה סוציאליסטית שיזם הנשיא כחלק מהניו דיל, הציע רוזוולט "להזרים דם חדש" לבית המשפט העליון ובכך לשנות את אופיו. אף שההצעה נדחתה, הדבר הביא להרתעת חלק מהשופטים ולשינוי בעמדתם.
לקח חלק בפעילות יהודית וציונית, וכאות הוקרה על פועלו, קיבל תואר דוקטור מהמכון הרבני על שם יצחק אלחנן שבישיבה יוניברסיטי.
קרדוזו לא נישא מעולם. מבין ששת אחיו ואחיותיו, נישאה רק אחותו אמילי, ולה ולבעלה לא היו ילדים.
בשנת 1938, בעודו מכהן כשופט, נפטר קרדוזו מהתקף לב.
על שמו קרוי בית הספר למשפטים בישיבה יוניברסיטי שבניו יורק.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ אולם משה דוד גאון כותב כי מוצא המשפחה מסלוניקי
