PROFILBARU.COM

בבירוסה
	בבירוסת צפון-סולאווסי
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מכפילי פרסה
תת־סדרה:	דמויי חזיר
משפחה:	חזיריים
סוג:	בבירוסה
שם מדעי
	Babyrousa; ‏ליניאוס, 1758
תחום תפוצה

בבירוסה (שם מדעי: Babyrousa) הוא סוג במשפחת החזיריים, ובו ארבעה מינים. הבבירוסה נפוצה בסולאווסי ובאיי אינדונזיה שמסביב.

אטימולוגיה

במאלאית "BABI" משמעו "חזיר", ו-"RUSA" משמעו "אַיָּל". הוא נקרא כך בשל צורתו החזירית, אם כי בעבר נחשב בטעות למעלה גירה, לכן הושווה לאַיָּל, שהוא מעלה גירה.

היסטוריה מדעית

האירופים הראשונים שראו בבירוסה היו הפורטוגלים, במאה ה-16. יוחסה להם הטענה שהוא נתלה בקרניו המעוגלות בענפי עצים לצורך מנוחה.

ב-2006 דווח על מקרה נדיר בו זכר בבירוסה ונקבת חזיר בית הזדווגו בגן חיות בקופנהגן, דנמרק. תוצאת מקרה זה היא המלטתם של חמישה צאצאים בני-כלאיים בעלי דמיון רב לבבירוסה, במיוחד בצורת השיניים וצבע העור.

מיון

המינים השונים נבדלים זה מזה באזורי תפוצתם, בגודל גופם, בכמות השיער שעל גופם ובצורת הניבים העליונים אצל הזכרים. המיון המקובל לסוג בבירוסה הוא תחת משפחת החזיריים, אך הוצע גם כי הוא שייך למשפחת האנתרקותריים, משפחת פרסתנים שנכחדה. למרות זאת, מרבית החוקרים מסכימים כי הסוג שייך למשפחת החזיריים, וכי הוא אחד מהחברים הראשונים בה, בייצגו את תת-משפחת Babyrousinae, שהתפצלה מחזיריים אחרים בזמן תקופת האוליגוקן.

המינים הנכללים בסוג הם:

בבירוסה מצויה (Babyrousa babyrussa).
בבירוסת בולה בטו (Babyrousa bolabatuensis).
בבירוסת צפון-סולאווסי (Babyrousa celebensis).
בבירוסת טוג'יאן (Babyrousa togeanensis).

מאפיינים פיזיולוגיים

אורך גופו של הבבירוסה נע בין 88 ל-107 סנטימטרים, ואורכו של הזנב הוא 28–32 סנטימטרים נוספים. גובה כתפו הוא 65–80 סנטימטרים, והוא עשוי להגיע למשקל מרבי של 100 קילוגרמים. עורו של הבבירוסה מכוסה בזיפים, וצבעו בחלקו העליון חום-אפור ובחלקו התחתון לבנבן. העור שבבטנו ובצווארו נוטה להיות בעל קפלים. גופו עגלגל ורגליו רזות וקצרות.

הבבירוסה ידוע בשל שני זוגות החטים שלו. הן הצמד העליון והן הצמד התחתון של ניביו גדולים מאוד ומעוקלים כלפי מעלה ואחורה לכיוון ראשו. למעשה, ניביו העליונים של זכר הבבירוסה גדולים ומעוקלים כל כך (הם עשויים להגיע לאורך של 30 סנטימטרים), עד כי הם חודרים את בשרו של הבבירוסה בצידו העליון של החרטום. לנקבות אין ניבים או שהן בעלות ניבים קטנים למדי. לנקבות יש שני זוגות עטינים.

התנהגות

פרטי הבבירוסה חיים בקבוצות המונות עד שבעה פרטים, המורכבות לרוב מנקבות ומצאצאיהן. הזכרים חיים לרוב לבד.

תזונה

מכיוון שהחטים שלהם לא מאפשרים להם לנבור בקרקע באופן הטיפוסי לחזירים, חזירי הבבירוסה ניזונים מעלווה, פירות שנשרו וזחלים. הטורפים של הבבירוסה כוללים פיתוניים ותנינים והצעירים נטרפים גם בידי עיטים.

ייחום ורבייה

בעונת הייחום הזכרים הופכים אלימים ועורכים ביניהם קרבות במטרה לזכות בנקבות. במהלך הקרבות, הם משתמשים בניביהם התחתונים לתקיפה או להגנה, בעוד שבניביהם העליונים הם משתמשים לשם הגנה על ראשם מניביו התחתונים של אויבם. הבבירוסה מגיע לבגרות מינית לאחר עשרה חודשים. משך מחזור הייחום נע בין 28 ל-42 ימים, כאשר הייחום עצמו נמשך עד שלושה ימים. במהלך תהליך ההזדווגות, הזכר עשוי לעלות על הנקבה מספר פעמים בטרם תתרחש ההזדווגות. משך ההזדווגות הממוצע הוא שלוש דקות.

הנקבות יכולות להמליט מגיל שנה ועד גיל 14 לערך. משך ההיריון הוא 155–175 ימים לערך, ובסופו הנקבה ממליטה צאצא אחד או שניים. הוולדות נגמלים מיניקה בגיל 26–32 שבועות, אף על פי שהם מתחילים לכרסם מזון מוצק לאחר שבוע ימים מהלידה.

בתי גידול

בית הגידול האופייני של הבבירוסה הוא צמחייה סבוכה ביערות טרופיים, סבכי קנים, וכן בגְדות נהרות ואגמים. בתי גידול אלה מספקים לו מידה של הסוואה, וזאת בשל צבע שערותיו. הבבירוסה הוא פעיל יום, ולרוב יוצא בבוקר לחיפוש מזונו.

חזירי הבבירוסה שחיים בשבי בונים לעצמם קינים מקש למטרות שינה, אולם לא ברור אם גם חזירי הבבירוסה הפראיים הם בעלי התנהגות דומה. הגיל המרבי הידוע אליו הגיע בבירוסה בשבי הוא 24 שנים.

התייחסות הלכתית

על פי ההלכה היהודית, החזיריים אינם כשרים וזאת משום שעל אף שהם מפריסים פרסה ושוסעים שסע הם אינם מעלים גירה. קיבת הבבירוסה מחולקת למספר תאים – צורה אופיינית לבעלי חיים מעלי גירה, ולכן לכאורה הוא כשר לאכילה; העניין הובא לרב הראשי הספרדי לישראל, אך התגלה לבסוף שהבבירוסה אינו באמת מעלה גירה, ומכל מקום אין מסורת של אכילתו ולכן אינו כשר.