אָפַאזְיָה (או: אפזיה, באנגלית: Aphasia; בעברית תקנית: שַׁתֶּקֶת או אִימְלוּת)[1] היא לקות של פגיעה בכישורי השפה, לדוגמה אובדן כושר דיבור, הבנה, קריאה או כתיבה. זהו תסמין שנובע מפגיעה נוירולוגית במוח.
מקור המונח מן היוונית: ἀ- א-, שפירושה "חַסַר-" והמילה φάσις פאזיס - "שפה", כלומר 'היעדר דיבור' (בדומה למקור המונחים העבריים שתקת או אימלות - מחסור במילים). המונח אפזיה משמש כיום במקצועות הטיפול לתיאור הפרעות שפה ברמות חומרה שונות, בעוד שדיספאזיה ('ליקוי דיבור') נעלמה מהשימוש.
אפזיה היא ביטוי של נזק מוחי באזורי הדיבור שבמוח, הנמצאים בקליפת המוח שבפלג המוח השולט. אצל רוב בני האדם זהו פלג המוח השמאלי.
אפזיה מתבטאת בפגיעה ביכולת הדיבור והתקשורת, ומתאפיינת במספר סימנים אופייניים, שלא כולם בהכרח נוכחים באדם המאובחן עם אפזיה. קיימים שני סוגי פגיעה מוחית בכישורי השפה במסגרת האפזיה:
ניתן לאבחן אפאזיה באמצעים שונים, החל מסקירה לשונית קלינית מהירה, ועד בדיקות מעבדת לשון האורכות מספר שעות, וכוללות משימות לבחינת יכולות השפה והתקשורת.
אפזיה נגרמת מנזק מוחי למרכזי השפה שבקליפת המוח בפֶלֶג המוח השולט, שאצל רוב בני האדם הוא פלג המוח השמאלי. פגיעות באזורי שפה שונים יוצרים תסמינים שונים במהותם, כמו ההבדלים בין פגיעה באזור ברוקה שבאונה המצחית, לפגיעה באזור ורניקה באונה הרקתית. הנזק לאזורים אלו יכול להתרחש כתוצאה משבץ מוחי, פגיעה גופנית פיזית במוח, פגיעה נפשית-גופנית (פסיכופיזית) של הלם וטראומה, מחלות ניווניות (דגנרטיביות) של המוח כמו טרשת נפוצה, וכן בסוגים מסוימים של התקפי מחלת הנפילה (אפילפסיה). אפאזיה עלולה גם להתפתח בהדרגה ובאיטיות, במקרים של גידול סרטני במוח.
כאמור, המחלה תתבטא באופן שונה בהתאם לאזור הנפגע, ועל פי חומרת הפגיעה. ייתכן שחולה אפאזיה יוכל לדבר אך לא לכתוב, או להפך, להבין משפטים מורכבים יותר מאלו שיהיה מסוגל ליצור בעצמו וכן הלאה, כך שאין בהכרח קשר בין הפגיעה בקלט לפגיעה בפלט הלשוני, או בין הפגיעה בסוג אחד של תקשורת לפגיעה בסוג תקשורת אחר.
ישנו מנעד רחב של תסמינים שחלקם עלול להופיע או להיעדר אצל המאובחן באפאזיה, וכל מקרה לגופו, אך ככלל, המאפיין המשותף בין התופעות הוא של בעיות לשוניות שכליות, שאינן נובעות מפגיעה באיברי הדיבור, השמיעה או הכתיבה עצמם. ביטויי תסמינים האופייניים לאפאזיה הם:
אפזיה יכולה להתרחש במשולב עם הפרעות דיבור נוספות, כגון דיסארתיה (קואורדינציה לקויה של שרירי הדיבור), או אפרקסיה של הדיבור (ליקוי בתכנון המוטורי של הדיבור), שנגרמות גם הן כתוצאה מנזק מוחי.
נכון לשנת 2022 בישראל ככל הידוע האפזיה היא בשכיחות של 300-500 חולים לכל 100,000 תושבים, 4 לכל 1,000 תושבים.[דרוש מקור]
בארצות הברית היחס זהה – 1 לכל 250, כלומר יש כמליון מאובחנים באפזיה.[דרוש מקור]
בעולם, כ-21% מהחולים מצליחים לתפקד באופן לשוני תקין, והשאר מתמודדים עם קשיי אבדן כושר דיבור והבנה, כתיבה וקריאה חמורים.[דרוש מקור]
אפזיה מוטורית בלתי-שוטפת (באנגלית: nonaffluent) או אפזיית ברוקה: היא אפזיה שבה יכולת הדיבור וההבנה נותרים על כנם, אך שטף הדיבור נפגע.
פגוע אפזיה זו מדבר בדיבור "כבד" איטי ומקוצר, עם עצירות בניסיונות לברור מלים ולהיזכר, תוך מחוות ואמירה של מילים וביטויים מקורבים, והשמטת צורות לשוניות ומילות קישור, באופן שאינו נשמע שוטף, ועם זאת אפשר להבין את הנאמר, שהוא בעל משמעות ובתוך ההקשר של השיחה. דיבור זה נקרא "טלגרפי" על שם המברקים שכל מילה עלתה בהם כסף רב, ועל כן נכתבו תוך קימוץ במילים.[3][4]
אפזיה זו נקראת על שם הפגיעה באזור ברוקה, אזור הדיבור באונה המצחית בפלג המוח השולט, שהוא בדרך כלל השמאלי, אזור שגילה חוקר המוח הצרפתי השנוי במחלוקת פול ברוקה.[5]
הדובר משמיט מילים קצרות פחות עיקריות, אינו מטה את המילים, אינו מוצא את המילה המדויקת ומחליף אותה בתיאור או במילה אחרת קרובה, או במחווה וקולות הקשורים למילה. אך המשפטים הנוצרים הם בעלי משמעות. הלוקה באפזיה מסוגל להבין את הנאמר לו, ולכן הוא גם מודע לבעיות הדיבור שלו עצמו, ואף מתוסכל מהם.[5]
פעמים רבות הפגיעה באזור ברוקה הנמצא באונה המצחית, מלווה גם בשיתוק או חולשה של צד הגוף מול פלג המוח השולט (כלומר בדרך כלל מלווה בשיתוק או חולשה של צד ימין בגוף), עקב שליטת האונה המצחית בתנועת הגוף בצד שכנגדו.
לדוגמה במלחמת יום הכיפורים נפגע גיבור ישראל שמוליק אסקרוב במוחו. בעת שחזור פציעתו סיפר כך:
אפזיה רצפטיבית, ובעברית אימלות שוטפת, היא תופעה של דיבור חסר פשר הנשמע כדיבור שוטף. הדובר חושב שהוא מדבר לעניין, אך עונה על שאלות אחרות לחלוטין ולתוך דבריו חודרים מילים וביטויים מומצאים, מילים המגיעות מתחום אחר שאינו שייך לשיחה, ולעיתים גם חלקי משפט שאינם תקינים מבחינה דקדוקית, הטיות דקדוקיות שגויות או מיותרות.
הפגיעה נקראת "רצפטיבית" על שם בעיות התפישה הלשונית (הרצפציה) של הדובר שאינו מצליח להבין את הנאמר אליו, ואין מבינים את מה שהוא אומר.[5]
אבדן כושר דיבור זה נובע מפגיעה באזור ורניקה בקליפת המוח, באונה הרקתית (הטמפורלית), שבפלג המוח השליט (בדרך כלל פלג המוח השמאלי). חוקר המוח קרל ורניקה זיהה את המיוחד בדיבור של פגועי אזור מוחי הזה.[5]
כאמור, הלוקה בתסמונת זו בונה משפטים הנשמעים כשטף דיבור, אך אלו לעיתים אינם מורכבים ממילים הקשורות ישירות לנושא שבו מדובר ואל דבריו נלווים מחוות גופניות היכולות להיות קשורות לנושא שלישי, שאינו הנושא שבו השיחה עוסקת, ואף אינם שייכים למילים בשטף המלל שהדובר מפיק.
סרט המדגים פגוע מוח מסוג זה ונקרא "סלט מילים" מציג איש מחייך ועונה לשאלות מראיינת צעירה. הסרט פותח בהגדרת תופעת האפזיה השוטפת. ראשית מוגדרת אפזיה כלקות לשונית המגיעה לאחר שבץ מוחי. האימלות השוטפת מוגדרת כבעיית תפישה לשונית לקויה (poor comprehension). הדיבור נוצר ללא מאמץ אך פשר הדברים לקוי.
לרוב, הלוקים בתסמונת זו סובלים גם מקשיים בהבנת הדיבור, ולעיתים אף אינם מודעים לטעויות שלהם, ובטוחים שהם ענו לעניין, או הבינו את הנאמר להם כראוי.
האזור הפגוע אינו קשור לתנועות הגוף והשרירים, ולכן נפגעי לקות זו לעיתים אינם סובלים משיתוק.
אפזיית איבוד מלים זו נקראת אנומיה על שם השמות שבאופן טיפוסי הלוקה בה אינו יכול להיזכר בהם.
לקות זו מתאפיינת בקושי לזהות מלים מסוג מסוים, למשל קושי לומר ולהבין כשהוא שומע פעלים, אך בה בעת אין לו קושי לזהות ולהפיק שמות-עצם. או בדוגמה אחרת, הדובר מתקשה להפיק מילים בתחום מסוים, או בזיהוי המילים האלו, בעוד בתחומים אחרים אין להם כל בעיה.
ברוב המקרים הלוקים בזה מודעים לבעיה שלהם, והתחושתם מתוארת כמו חיפוש מילה "העומדת על קצה הלשון". במקרים חמורים הבעיה היא ברמת המושג ולא ברמת המילה, כפי שתיאר רופא העצבים וחוקר המוח הנודע אוליבר סאקס בספרו האיש שחשב שאשתו היא כובע.
אפזיה כוללת היא אימלות חמורה הנובעת מפגיעה נרחבת ובו זמנית בחלקים שונים של אזורי הדיבור שבפלג המוח השליט. כ-10-30% מנפגעי האפזיה מוגדרים כבעלי אפזיה כוללת חמורה עם קשיי דיבור שהם לרוב בלתי ניתנים לריפוי.[8]
ארבעת סוגי האפזיה שתוארו לעיל נתגלו בעבר הרחוק ואף סווגו אז על פי התופעה הכללית הנצפית בדיבור.
החל משנות השמונים של המאה ה-20 התקבל מידע על פיו בחלק ניכר מהמקרים אין מיפוי אחד לאחד של תופעות אובדן כושר הבנה ודיבור לאזורי מוח פגועים מסוימים, שכן המוח ומערכותיו העצביות משלימים ומרפאים את עצמם בתופעה הנקראת גמישות עצבית (נוירופלסטיציות), וחלק מהבעיות קשורים לפגיעה קטנה רק בחלק מסוים מהאזורים שנתגלו. למשל התברר שפגועי אפזיית ורניקה כוללים פגיעה פנימית באזורי דיבור שברוקה וגם ורניקה לא הכירו המוסתרים באונת האי (האינסולרית) שבעומק החריץ הצידי (המענית).
כך גם התברר שתופעות אימלות מילולית (אנומיה - איבוד מילים) יכולה להיות בכל אחד מהחולים לתחום מלים שונה לחלוטין, המיוצגות באזורים שונים של המוח לעיתים גם לא באופן קבוע מאדם לאדם. כך האחד עלול לאבד יכולת לומר שמות של מאכלים, בעוד השני לא יצליח לומר פעלים הקשורים בהתרגשות.
משום כך התקבעו שתי שיטות מיון וסיווג לתופעות אפזיה:
בעקבות הביקורת הנפרדת של הרולד גודגלס ואדית קפלן, התקבעה שיטת הסיווג הנקראת כיום "שיטת בוסטון הניאוקלאסית" על פיה נשמרת החלוקה לאפזיה שוטפת או לא שוטפת, אך יחד עימה מנסים לזהות בצורה מדויקת את אזור הפגיעה.
כיום מקובל לצורך המחקר והטיפול לסווג בצורה שונה על פי שלבי העיבוד הלשוני שנפגעו.
הנבדק עובר סדרת מבחני הבנה מענף הפסיכולוגיה קוגניטיבית, ומבדקים עצביים על סמך החקר הנפשי-עצבי (קוגניטיבי נוירופסיכולוגי), המבוסס על החלקים בשלבי עיבוד השפה שנפגעו.
בתחילת המאה העשרים החוקר היהודי-גרמני לודוויג ליכטהיים הציע עוד שישה סוגים אפשריים של פגועי אזור וורניקה, אך בימיו לא הייתה דרך לאשש שאכן אלו קיימים:
ישנם מספר דרכי טיפול מקובלות כיום:
מחקרים שונים בספרות מציינים כי החלמה ספונטנית של נזק מוחי מתחילה בשבועות הראשונים לאחר הפגיעה אך נעצרת עם סוף השנה הראשונה.[9][10]
יחד עם זאת, מחקר שהתפרסם בשנת 2008 מצא שטיפול ארוך טווח יעיל לשיפור יכולות לשוניות ותקשורתיות, אף שהמוח הפסיק להחלים מעצמו.[11]
ההחלמה קורית בשני אופנים:
חיי הנפגע באפזיה משתנים ללא הכר, ונלווים אליה לעיתים גם תחושות של בדידות, ניתוק מהסביבה, וצמצום משמעותי של הפעילות החברתית. תפקידיו, משרתו ומעמדו בעבודה לעיתים נפגעים ואחוז האבטלה מבין לוקי אפזיה לסוגיו גבוה. כך גם נפגמת יכולתו ללמוד באופן רשמי ולא רשמי, ולהתקדם לתחומים חדשים.
כדי לתת מענה לקשיים ולצרכים התקשורתיים של האדם הנפגע באפזיה התפתחה בשנים האחרונות הגישה הסוציאלית, ששמה במרכז את ההשתתפות ואת האינטגרציה של האדם בתוך החברה והיא מרחיבה את ההסתכלות של הגישה המסורתית-רפואית יותר של שיקום, המתמקדת ב"תיקון" הפגיעה השפתית של המטופל[13]
יישום גישה הסוציאלית נעשה ע"י:
בשנים האחרונות קמו מספר מרכזים לאנשים עם אפזיה בעולם, שמישמים הלכה למעשה את עקרונות הגישה הסוציאלית.
בשנת 2007 נפתח בארץ מרכז אדלר לאפזיה, שהוא הסניף הבינלאומי הראשון של מרכז אדלר לאפזיה בניו ג'רזי.
פעילות המרכז אינה מתמקדת בלקות השפתית אלא במתן דגש להרחבה וניצול השימוש ביכולות השפתיות הקיימות.[13]
הלוקה באפזיה יכול להיעזר באמצעים טכנולוגיים כמו משיבון, בודקי איות ואמצעים ממוחשבים אחרים.
אפזיית ברוקה:
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.