אנטופגסטה (מחוז)

אנטופגסטה (מחוז)
Región de Antofagasta

סמל אנטופגסטה סמל אנטופגסטה דגל אנטופגסטה דגל אנטופגסטה
הר הגעש לאסקר
הר הגעש לאסקר
מדינה	צ'ילה צ'ילה
רשות מחוקקת	Regional Council of Antofagasta
בירת המחוז	אנטופגסטה
שטח	126,049.1 קמ"ר (דירוג: 2)
גובה	2,552 מטרים
‑ הנקודה הגבוהה	6,739
‑ הנקודה הנמוכה	0
אוכלוסייה	‏
‑ במחוז	607,534 (דירוג: 9, 2017)
‑ צפיפות	4.81 נפש לקמ"ר (דירוג: 13, 2017)
קואורדינטות	23°38′49″S 70°23′54″W
אזור זמן	UTC-4
http://www.goreantofagasta.cl
מפת מיקום מפה מפורטת לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

מחוז אנטופגסטה (בספרדית: Región de Antofagasta) הוא מחוז בצפון צ'ילה. שטחו 126,049 קמ"ר, והוא המחוז השני בגודלו במדינה, אחרי מחוז מגאיאנס ואנטארקטיקה צ'ילנה. הוא גובל במחוז טרפקה בצפון, במחוז אטקמה בדרום, בבוליביה ובארגנטינה במזרח, וכמרבית מחוזות צ'ילה – באוקיינוס השקט במערב. בירת המחוז היא העיר אנטופגסטה, שעל שמה הוא קרוי. בשנת 2017 התגוררו במחוז 607,534 תושבים^[1].

גאוגרפיה

המחוז נמצא בשטחו של מדבר אטקמה, המדבר הצחיח בעולם, ובחלקים ממנה כמות המשקעים השנתית אינה עולה על מילימטר אחד. חלקו המזרחי יותר של המחוז הוא חלק מהאזור האקולוגי של הפונה, האופיינית לאלטיפלאנו – הרמות הגבוהות של הרי האנדים. חלקים ניכרים מהאזור הם בגובה של למעלה מ-3,000 מטר, וחלק מפסגותיו מכוסות שלג. בשל צחיחותו של אזור, כמה אגמים קדומים הפכו במרוצת השנים למדבריות מלח, בהם מדבר המלח השלישי בגודלו בעולם, סאלאר דה אטקמה, ששטחו כ-3,000 קמ"ר, והמדבריות הקטנים יותר, סאלאר דה טאלאר (476 קמ"ר) וסאלאר דה קרקוטה (108 קמ"ר). אגמים אחרים לא יבשו לחלוטין, אך הם מכילים מים מליחים.

החלק האנדיני של המחוז כולל לא מעט פסגות המתנשאות לגבהים של מעל 5,000 מטר, הגבוהה שבהם פסגתו של הר הגעש יויאיאיקו, בגבול ארגנטינה שהוא ההר השביעי בגובהו ביבשת אמריקה (6,739 מ'). פסגות בולטות נוספות כוללות את פסגות ההרים נוואדוס דה פוקיס (5,756 מ'), אינקוואסי (5,704 מ'), אראראל (בגבול בוליביה, 5,688 מ'), אינאקאלירי (בגבול בוליביה, 5,626 מ') והרי הגעש פולאר (6,233 מ'), אאוקנקילצ'ה (6,176 מ'), סן פדרו (6,145 מ'), סן פבלו (6,092 מ'), סוקומפה (בגבול ארגנטינה, 6,051 מ'), אקמראצ'י (6,046 מ'), פלפאנה (6,040 מ'), פנירי (5,960 מ'), אגוואס קליינטס (5,924 מ'), ליקנקאבור (5,920 מ'), מינייקס (5,910 מ'), פוטאנה (בגבול בוליביה, 5,890 מ'), אוייגואה (בגבול בוליביה, 5,868 מ'), סרו דל אסופרה (5,846 מ'), אסקלאנטה (5,819 מ'), טוקורפורי (בגבול בוליביה, 5,808 מ'), צ'יליקס (5,778 מ'), סרו דל לאון (5,760 מ'), סרו קולורדו (5,748 מ'), קוריקינקה (5,722 מ'), חוריקס (בגבול בוליביה, 5,704 מ'), פוריקו (בגבול בוליביה, 5,703 מ'), לסטריה (5,697 מ'), לינסור (5,680 מ'), מיניו (5,661 מ'), ספאלרי (במשולש הגבולות ארגנטינה-בוליביה-צ'ילה, 5,652 מ'), קולאצ'י (5,631 מ'), מיסקנטי (5,622 מ'), טוקו (5,604 מ'), לאסקר (5,592 מ'), קורדון דל אסופרה (5,463 מ'), סרו אסקוריאל (5,447 מ'), פארומה (בגבול בוליביה, 5,420 מ'), לגונה ורדה (5,412 מ'), אולקה (בגבול בוליביה, 5,407 מ') ואליטאר (5,346 מ').

אלמנט גאוגרפי בולט נוסף במחוז – המנוגד לצחיחותו, הוא נהר לואה, הנהר הארוך בצ'ילה (440 ק"מ). מקורו של הנהר למרגלות הר הגעש מיניו, ודרומית לשם זורמים אליו יובליו סלאדו (80 ק"מ) וסן פדרו דה אינקלירי (76 ק"מ). צורתו כשל האות U והוא נשפך לאוקיינוס השקט.

מחוז אנטופגסטה הוא אחד מחמשת האזורים היחידים בעולם בהם קיימים גייזרים, בשדה הגייזרים אל טאטיו, שגובהו 4,320 מ', ופועלים בו כ-80 גייזרים.

בתחומי המחוז שני פארקים לאומיים – הפארק הלאומי יויאיאיקו (2,687 קמ"ר) והפארק הלאומי פאן דה אסוקאר (בחלקו במחוז אטקמה, 438 קמ"ר), שלוש שמורות טבע – אלטו לואה (השמורה הלאומית הגדולה בצ'ילה, בשטח של כ-3,000 קמ"ר), לוס פלמנקוס (740 קמ"ר) ולה צ'ימבה (26 קמ"ר), ואתר אחד שהוכרז כמונומנט טבעי – לה פורטאדה.

היסטוריה

החלוקה הגאוגרפית של המחוז, בין האזור ההררי לבין אזור החוף, השפיעה גם על ההיסטוריה שלו. עד להגעת הספרדים אכלסה את אזור החוף תרבות הצ'אנגו הנוודית, שהידיעות אודותיה מועטות. בהרים, ובעיקר סביב סאלאר דה אטאקמה ולאורך נהר לואה, התרכזה תרבות אטקמה, שהיישוב המרכזי שלה היה סן פדרו דה אטקמה של ימינו. תרבות אטקמה הושפעה רבות מטיוואנאקו, עד שבראשית המאה ה-16 נכבש האזור בידי אימפריית האינקה. התושבים עסקו בגידול תירס ושעועית, וסחרו עם עמים אחרים מחוף האוקיינוס השקט ועד אגן האמזונאס.

תרבות אטקמה לא חרבה עם הגעת הספרדים, אך בניה נטמעו בספרדים בהדרגה, והיו למסטיסים. הספרדים סיפחו את האזור למלכות המשנה של פרו, והחל מ-1559 היא הייתה לחלק מהאודיינסיה של צ'ארקס, שמקום מושבה בעיר סוקרה של ימינו, בבוליביה של ימינו. עם הכרזתו של סימון בוליבר על עצמאות בוליביה ב-1825, היה האזור חלק ממנה.

צ'ילה, שהכריזה על עצמאותה ב-1810, טענה לריבונות על כל אזור החוף הבוליביאני, עד הגבול עם פרו, אך בתחילה לא פעלה למימושה. במהלך המאה ה-19 קיבלות חברות צ'יליאנות זיכיונות לכריית מלחת וגואנו, וצ'יליאנים רבים החלו להתיישב באזור. ב-1875 הלאימה פרו את תעשיית המלחת, ואילו בוליביה העלתה באופן חד-צדדי את המיסוי על ייצוא מלחת ב-1878, ובראשית 1879 אסרה אותו כליל. בתגובה, כבש הצי הצ'יליאני את העיר אנטופגסטה, שכשלושה רבעים מתושביה היו צ'יליאנים. בוליביה הכריזה מלחמה על צ'ילה, ופרצה מלחמת האוקיינוס השקט. זמן קצר לאחר מכן, לאחר שנודע לצ'ילה על ברית סודית בין בוליביה לפרו, הכריזה צ'ילה מלחמה על פרו. המלחמה הסתיימה ב-1884, לאחר שצ'ילה כבשה שטחים נרחבים בבוליביה ואף בפרו. השטחים שכבשה מבוליביה חופפים במידה רבה את שטחו של מחוז אנטופגסטה.

לאחר כיבוש האזור העשיר במחצבים בידי צ'ילה, החלו להגיע אליו צ'יליאנים נוספים, שביססו את אחיזתה במקום. בנוסף, החלו להגיע מהגרים ממדינות שונות באירופה (בעיקר איטליה, בריטניה, יוון, ספרד, פורטוגל, צרפת וקרואטיה), וכן מלבנון, סוריה, יפן, סין וקוריאה, ואף מבוליביה ופרו השכנות. מנוע הכלכלה המרכזי של האזור הפך במהלך המאה ה-20 מכריית מלחת לכריית נחושת.

פרובינציות וערים

אנטופגסטה

מבחינה מינהלית מחולק המחוז לשלוש פרובינציות:

• פרובינציית טוקופייה, השוכנת בצפון-מערב המחוז, היא הקטנה שבהן, הן מבחינת שטח והן מבחינת אוכלוסייה. שטחה 16,236 קמ"ר, ובשנת 2017 התגוררו בה 31,643 תושבים. בירתה היא העיר טוקופייה.
• פרובינציית אנטופגסטה שוכנת מדרום לטוקופייה, והיא הפרובינציה הגדולה במחוז. שטחה 67,813 קמ"ר, ובשנת 2017 התגוררו בה 398,843 תושבים, כשני שלישים מתושבי המחוז כולו. בירת המחוז, אנטופגסטה, היא גם בירתה של פרובינציה זו.
• פרובינציית אל לואה שוכנת ממזרח לפרובינציית טוקופייה, וצפונית-מזרחית לפרובינציית אנטופגסטה. היא קרויה על שם נהר לואה הזורם בשטחה. שטח הפרובינציה 42,000 קמ"ר, ובשנת 2017 התגוררו בה 177,048 תושבים.

טבלת פרובינציות וערים:

חלוקת המחוז לפרובינציות וקומונות

פרובינציה	בירה	מספר	שם	שם בשפת מקור	תושבים[2]
אנטופגסטה	אנטופגסטה	1	אנטופגסטה	Antofagasta	361,873
		2	מחיונס	Mejillones	13,467
		3	סיירה גורדה	Sierra Gorda	10,186
		4	טלטל	Taltal	13,317
אל לואה	קלאמה	5	קלאמה	Calama	165,731
		6	אויאגואה	Ollagüe	321
		7	סן פדרו דה אטקמה	San Pedro de Atacama	10,996
טוקופייה	טוקופייה	8	מריה אלנה	María Elena	6,457
		9	טוקופייה	Tocopilla	25,186

כלכלה

מכרה הנחושת צ'וקיקמאטה

כרייה היא הענף הכלכלי הבולט באנטופגסטה. המחצב העיקרי הוא נחושת, ושני מכרות הנחושת הגדולים בעולם, צ'וקיקמאטה ואסקונדידה, מצויים בו. מחצבים נוספים כוללים אשלגן חנקתי, זהב, יוד וליתיום. ענפי התעשייה והדיג תורמים אף הם לכלכלת המחוז, בקנה מידה קטן יותר.

אתרי הטבע במחוז מהווים מוקד משיכה לתיירים. העיירה סן פדרו דה אטקמה נחשבת למרכז התיירותי המוביל, בשל קרבתה לאתרים כמדבר המלח אטקאמה, ואיה דה לה לונה וגייזר אל טאיטו ונופי המדבר הסובבים אותם.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אנטופגסטה בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של אנטופגסטה

הערות שוליים

1. WEB DISEMINACIÓN CENSO 2017 WEB DISEMINACIÓN CENSO 2017, resultados.censo2017.cl
2. WEB DISEMINACIÓN CENSO 2017, resultados.censo2017.cl