הרב זאב דוב אלתר מאיר (27 ביוני 1891, כ"א בסיוון תרנ"א - 19 בדצמבר 1965, כ"ה בכסלו תשכ"ו) היה סופר יהודי.
נולד בסאנוק לישראל מאיר ולוולקה רייזל למד והתחנך בעירו ובעיר סטרי, הוסמך לרבנות בגיל 18, למרות הרקע התורני שלו והסמכתו עבד כל חייו, בסאנוק שימש כמזכיר לרב מאיר שפירא.
התגורר עד מלחמת העולם הראשונה במונסטרישץ', במלחמה עבר לבוסקוביצה שם שימש כרב עד 1919 זאת בכדי להימלט מחובת הגיוס,[1] עלה לישראל ב-1932[2] והתגורר ברחוב אחד העם בתל אביב, בביתו פתח יחד עם אשתו מסעדה משפחתית קטנה.
נפטר בכ"ה בכסלו תשכ"ו.[3] השאיר אחריו שני בנים[4] ובת.[5]
אחיו היה שלום מאיר, אביהם של האחים מאיר.
מאיר פרסם עשרות מאמרים בעיתונות ההיסטורית ובעיתונות החדשה, מבין כתבי העת בהם פרסם את דבריו נמנים: וילקט יוסף, המצפה, הצפירה, דאר היום,[6] מעריב,[7] העולם,[8] הצופה,[9] הארץ,[10] מחניים,[11] הבקר,[12] שערים[13] ועוד.[14] רוב כתבותיו היו בנושאי מדעי היהדות, חגי ישראל ומועדיו ועוד. השתמש לעיתים בפסבדונים "א. המאירי".[15]
פרסם מספר ספרים:
בנוסף, השתתף בעריכת ספר הזיכרון לקהילת סאנוק.[19]