נולד בפראג לדוד, מצאצאי המהר"ל מפראג ורבי השיל מקראקא ובעל הכלי יקר. בצעירותו למד שנתיים אצל רבי מאיר פישלס (מחבר ספר "הסברות מהר"ם בומסלא") ועשר שנים אצל רבי יחזקאל לנדא. נישא בגיל שבע עשרה לאסתר בונדי, בת למשפחה מיוחסת ועשירה.[1] בספריו הרבה להדגיש את מסירותה הרבה לתורתו ולנידודיו. הוריו והורי אשתו שהיו עשירים סייעו בידו כלכלית וכך יכול היה להקדיש את זמנו ללימוד תורה. הצליח בלימודיו והתפרסם כחריף ובקי בכל מקצועות התורה, כדרשן משונן וכלוחם בעד התורה.
בשנת ה'תקל"ט (1778), התקבל לאב בית דין בעיר גוטיין במוראביה שם הוערץ על ידי קהילתו. לאחר כארבע שנים השתוקק להקים ישיבה ולהיות במקום בו ישנם רבנים וגדולי תורה עימם יוכל לפלפל בדברי תורה, לאחר התייעצות עם רבו, הרב יחזקאל לנדא, הוצע לו לכהן כדיין בבית דינו. ובשנת ה'תקמ"ג (1783) החל לשמש כדיין בפראג - עיר מולדתו. בשנת תקס"א עם פטירת רבי מיכאל בכרך - ראש הדיינים, קיבל הוא את ראשות בית הדין בו כיהן יחד עם בן רבו הרב שמואל לנדא. כמה מבתי המדרש בפראג הכתירו אותו כרבם ובמשך השנים, חוג השפעתו גדל והגיע גם אל מחוץ לגבולות עירו. מנהיגותו התערערה בעקבות סכסוך קשה עם מנהיגי הקהילה בגלל הנהגתו התקיפה בכלל ובפרט התנגדותו העיקשת לשבתאים אותם הוא מכנה "כת הארורה, טמאי נפש מצורעי' וזבים, מאמיני פגר מובס שבתי צבי ראש כלב שבכלבים". בסתיו 1800 החליטו פרנסי פראג להפסיק להתעלם מהתמיכה שהעניקו רבים מעשירי עירם לחוה בת יעקב פרנק ולנדות אותם. נפתח עימות קשה, במהלכו אירעו התפרעויות והצדדים פרסמו מנשרים רבים זה נגד זה. בשיאו הושלך הרב פלקלס, שנשא סדרת דרשות חריפות נגד הסיעה, אל בית האסורים.[2] כאשר נשאל אם מותר להתחתן עם בת של משפחת שבתאים, ענה שאם ברור הדבר שהם מכת זו, יש איסור מוחלט להתחבר למשפחה כזאת שהם "רשעים גמורים" - כלשונו, גם אם הבת צעירה לא בחרה לילך בדרכי אביה.[3]
על אף שסבל רבות מיריביו, העיד על עצמו כי לא הפסיק ללמוד יומם ולילה. במשך שנים המשיך להחליף מכתבי חידושי תורה עם רבו הנודע ביהודה בהכנעה והערצה רבה.[4]
נפטר לאחר מחלה בכ' בניסןתקפ"ו ונקבר בבית הקברות היהודי בפראג-ז'יז'קוב. בצוואתו ציווה לבניו: "גדלו בניכם על הגמרא והפוסקים, ומנעו בניכם מן המקרא, והזהרו מאד שלא תלמדו את בניכם ספרים המלקטים [מ]ספרי תנ״ך".
הרב פלקלס תקף את ייחוס ספר הזוהר לרשב"י, ואף תמך בגזירה המלכותית שאסרה ייבוא ספרי קבלה:[6]
אבל אני אומר הריני נשבע בתורת ה' שבספר הזוהר נמצאו כמה זיופים וקלקולים אשר הוסיפו ועלה אחת מתלמוד בבלי הויות דאביי ורבא קדוש יותר מכל ספר הזוהר הנה ... כי כל הדורות מראש לא זכרו מספר הזוהר מאומה לא בהקיץ ולא בחלום, כי הנה אם אמת הדבר שהחבור הזה הוא מהתנארבי שמעון בר יוחאי אשר ר' יהודה הנשיא קבל גם ממנו ... איך לא זכר את הספר הזה בחבורו ש"ס משניות או בשום מקום ... עד שזה קרו' לשלש מאות שנים ענו ואמרו שמצאוהו ואיזהו כנסייה אשר קבלוהו בכנופיה, כמו תלמוד בבלי וירושל' ... ואין אני חלילה מטיל דופי ופגם בכבוד התנא אלדי ר' שמעון בר יוחאי כי הוא היה מחסידי עליון אלא אני אומר לאו גושפנקא דרשב"י ועזקתיה חתום עליה ומי שיש לו חצי דעת יגיד כן שהרי נזכרו בספר הזוהר כמה תנאים ואמוראי' שהיו אחר רשב"י שנים רבות במספר... כמבואר בספר מטפחת ספרים להגאון היעב"ץ שגזר אומר שתלו בו ידיים מזויפים וחשד את החכם רבי משה די לאון...
.
בתשובתו הוא גם מאשים את הפצת הקבלה כזו שהביאה לשבתאות ולפרנקיזם.
כך גם בהקדמת ספרו עולת חודש (הרביעי), הביא אגרת מרבי נפתלי הרץ וייזל ש'דבריו ראוים להביאם בדפוס ולחלקם בישראל' באגרת, מובא משמו של רבי יהונתן אייבשיץ שחכמת הקבלה, אינה מעיקרי האמונה ואין חיוב להאמין בה.
אמירת "קדיש" על ידי נשים
הרב פלקלס דן בנושא אמירת קדיש על ידי אישה,[7] לאחר שהוא מביא את דברי החוות יאיר וכנסת יחזקאל[8] שהתנגדו לאמירת קדיש על ידי אשה, מתלבט הוא בעניין; מצד אחד אמר המהר"ם מינץ שאמירת קדיש היא חלק ממצוות כיבוד אב ואם וגם בנות מצוות במצוה זו.[9] מצד שני אמר רב[10] שנשים זוכות בשכר בעד שלושה דברים: שמביאות את בניהן ללמוד מקרא בבית הכנסת, שמביאות את בעליהן ללמוד משנה בבית המדרש, ושממתינות לבעליהן לחזור מבית המדרש בעיר מרוחקת. ואם כן, אולי יכולות הן להסתפק בפעולות אלו. לבסוף מסיק שמותר לבנות לומר קדיש בחצר בית הכנסת אחרי אמירת ספר תהילים, וציין שכך היה המנהג בפראג. עם זאת התנגד לאמירת קדיש על ידי נשים בבית הכנסת עצמו.
כך התנגד לאלו שמביאים את בנותיהם הקטנות לעזרת הגברים בבית הכנסת, אך סבר שכאן טוב ומצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע.
הסברו לשם ספר השו"ת שלו
ר' אלעזר הסביר למה הוא קרא לספר תשובותיו ההלכתיות תשובה מאהבה:[11]
התשובות לא חוברו מחמת חמדת ממון אלא מאהבת התשובה.
היא תשובה למי שיקראנה מאהבה ולא בשנאה ואיבה.
יש בו רמז לשמו. שוב = אלעזר (בגימטריא). תשובה מאהבה = אלעזר בהר"ר דוד ז"ל.
^בספריו מתאר את ייחוסה: אסתרל תחי' בת חותני המנוח התורני המופלא ירא את האלוהים מרבים מוה' (מורנו ורבנו הרב) יום טוב, בהרב המאור-הגדול החסיד המפורסם מוה' אברהם, בעהמ"ס (בעל מחבר ספר) "זרע אברהם" ו"עין משפט", בן הגאון הגדול החסיד המפורסם מוה' יום טוב באנדי זצוקללה"ה.
^Hillel J. Kieval, Languages of Community: The Jewish Experience in the Czech Lands, University of California Press, 2000. עמ' 243.
^לדוגמה: שו"ת תשובה מאהבה, סימן ב שם מתחילה התשובה: שלום לרבינו הגדול המשום יהיה בעזרו שלום עליך רבי ומורי קירי קירי ישעי ואורי הדרא ארעא והדרא פרי עץ הדר בקודש נאדר יקר האדר דקימא לדרי דרי ה"נ רבן של כל ישראל גאון הגאונים ומופת הדור כבוד שמו תהלתו בקהל חסידים מרנא ורבנא יחזקאל' נשיא הלוים נשיא בית אב לחכמים החיים והשלום יחדו יהיו תמים עד אחרית הימים אוכי"ר..
