נולד בשנת 1936 בירושלים. לאחר סיום לימודיו בתיכון למד בישיבת קול תורה, שבה לימד הרב שלמה זלמן אוירבך, במשך כחודשיים. הוא גויס לנח"ל והשתחרר בשנת 1956, לפני מבצע קדש. לאחר שחרורו מצה"ל הלך ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים. מכיוון שבאותה עת לא היה קיים באוניברסיטה העברית חוג לפסיכולוגיה, מאיר חשב ללמוד חינוך וסוציולוגיה. הכלכלןמשה זנבר שכנע אותו ללמוד סטטיסטיקה במקום חינוך. בשנה השנייה ללימודיו באוניברסיטה נפתח חוג לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית. מאיר נרשם לחוג זה ולמד בשלושת החוגים במקביל. במהלך לימודיו לתואר ראשון בפסיכולוגיה, סטטיסטיקה וסוציולוגיה, עבד בהכוונת נערים לעבודה בלשכת העבודה לנוער ולאחר מכן החל לעבוד במכון הדסה לייעוץ, במשרה חלקית. במכון הדסה עבד במשך 35 שנים.
לאחר סיום לימודיו לתואר שני, לימד מאיר באוניברסיטת תל אביב במשך 39 שנים והגיע לדרגת פרופסור מן המניין. בין היתר היה אחראי על התוכניות המיוחדות באוניברסיטה ועוד תפקידים שונים. במקביל לעבודתו באוניברסיטה פרסם עשרות מאמרים בכתבי עת נחשבים בפסיכולוגיה תעסוקתית. מאיר כיהן כיושב ראש הסתדרות הפסיכולוגים בישראל במשך עשר שנים ולאחר מכן, במינוי של שר הבריאות, כיהן כיושב ראש מועצת הפסיכולוגים במשך שש שנים. בשנת 1996 עזב את עבודתו במכון הדסה. במהלך עבודתו באוניברסיטה הדריך 103 עבודות גמר; קרוב ל-40% מעבודות אלו פורסמו כמאמרים בכתבי עת בינלאומיים.
נישא בשנת 1963 לרחל מאיר (לבית דה פריס, ביתו של הרב פרופ׳ בנימין דה פריס) ונולדו להם חמישה ילדים. כלתו, דפנה מאיר, נרצחה בינואר 2016 בחדירת מחבל לביתה בעתניאל.
בעקבות שיחה מקרית, כשנתיים לפני יציאתו לגמלאות, החליט מאיר ללמוד בישיבת עתניאל. בשנה הראשונה הוא לימד כמרצה מן החוץ באוניברסיטת בן-גוריון ובערבים למד עם חברותא בישיבה. בשנותיו האחרונות למד בישיבה כתלמיד מן המניין והעביר אחת לשבוע שיעור על פרשת השבוע.
במהלך עבודתו באוניברסיטה פרסם מאיר עשרות מאמרים ואת הספר "יסודות הסטטיסטיקה למדעי התנהגות" (הוצאת "דיונון", מהדורה 16, 2000).
במהלך לימודיו בעתניאל פרסם חמישה ספרים בסדרת "שבת וינפש, פרשיות השבוע בניתוח פסיכולוגי" (הוצאת גילוי), "דמויות משנה בספר בראשית: ניתוח פסיכולוגי" (הוצאת גילוי, 2011) שיצא לאור גם בשפה האנגלית, ו"לימוד הלכה לפי מרכיבים" (הוצאת גילוי, 2013).
בשנת 2007 פרסם כתב העת המדעי "Journal of Vocational Behavior" מאמר שבדק את כמות הפרסומים בתחום חקר הקריירה המקצועית במשך 34 השנים שקדמו לפרסום המאמר; אוניברסיטת תל אביב דורגה במקום הראשון בדירוג האוניברסיטאות, ומאיר דורג במקום הראשון בדירוג החוקרים המפרסמים[2].