ד"ר איוואן (יוהאנס הנס יוחנן) יעקבי (בסרבו-קרואטית: Ivan Johannes Hans Johanan Jacobi; 30 באוקטובר 1868, זאגרב, האימפריה האוסטרו-הונגרית – 2 באוקטובר 1941, זאגרב, המדינה העצמאית של קרואטיה) היה משפטן ועו"ד ידוע ביוגוסלביה, ממייסדי וראשי התנועה הציונית בממלכת יוגוסלביה, מייסד ההסתדרות הציונית בממלכה, יו"ר הוועד הפועל של ההסתדרות הציונית, יו"ר הסיעה הציונית במועצת הקהילה היהודית בזאגרב.[1]
קורות חייו
ד"ר איוואן הנס יעקבי היה בנו בכורו של הרב הראשי ליהודי יוגוסלביה הרב ד"ר הושע יעקבי (1841–1925) ושל הולדה לבית פאנדר. הרב יעקבי שגדל בברלין היה רבה של זאגרב ומנהיגה הדתי של הקהילה האשכנזית
ביוגוסלביה משנת 1867 עד למותו.[2]
איוואן יעקבי רכש השכלה יסודית בעיר הולדתו, וסיים בית ספר תיכון גם בזאגרב. בגיל 13 נשא את דרשת בר המצווה שלו בבית הכנסת בזאגרב בעברית (ולא בגרמנית כנהוג אז) ופתח אותה במילים "עברי אנוכי", בהדרכת אביו הרב יעקבי שהיה גם מורה לעברית ושם דגש על החינוך היהודי של ילדיו.[3]
בהמשך, יצא ללימודי משפטים וכלכלה באוניברסיטת דרזדן ובאוניברסיטת וינה וב-1897 סיים בהצלחה דוקטורט. הוא שב לזאגרב ופתח בה משרד לעריכת דין מצליח למשפט מסחרי שייצג חברות גדולות.
שותפו במשרד עורכי הדין היה חבר הפרלמנט הקרואטי עו"ד ד"ר ליודביט שוורץ (אף הוא יהודי).[4][5]
בשלהי המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, עם יסוד התנועה הציונית התחיל יעקבי להיות פעיל ציוני יחד עם אביו הקשיש, גיסו ד"ר הוגו שפיצר ולאחר מכן גם עם אחיותיו לואיזה לאה זלוסצר וקלרה לויה ברמפר. יעקבי והוגו שפיצר היו ראשוניי המנהיגים הציונים ביוגוסלביה וייסדו למעשה את הפעילות הציונית, עוד בטרם הקמת ממלכת יוגוסלביה. בתחילת המאה ה-20 יעקבי ייסד את "אחדות" האגודה הציונית הראשונה בזאגרב. עם התפרקות האימפריה האוסטרו-הונגרית ב-1918, ניסח ושלח תזכיר, יחד עם אלכסנדר ליכט למועצה הלאומית בזאגרב שקורא להכיר בשוויון הזכויות ובאוטונומיה הלאומית של המיעוט היהודי ביוגוסלביה, התזכיר נחתם בשם "ההסתדרות הציונית הארצית בארצות יוגוסלביה".
כך למעשה נוסדה ההסתדרות הציונית ביוגוסלביה. בהמשך היה יעקבי יו"ר הוועד הפועל של ההסתדרות הציונית ביוגוסלביה, השתתף במספר קונגרסים ציוניים, היה ראש הסיעה הציונית בקהילת זאגרב והיה בין מייסדי מכבי ביוגוסלביה.[5]
יעקבי נישא לבת דודתו רוזה (1873–1942) בת נאני לבית יעקבי (אחותו של הרב הושע יעקבי) והרב אברהם אבל אדולף ארליך. רוזה יעקבי עמדה בראש ארגוני נשים יהודיות בזאגרב, והייתה גם פעילה ציונית. לבני הזוג לא היו ילדים.[5]
איוואן יעקבי נפטר בביתו בזאגרב ב-1941, לאחר שנודע לו כי סולק מלשכת עורכי הדין, בשל היותו יהודי, וכי רכושו יוחרם על ידי הפאשיסטים הקרואטים.[5]
הערות שוליים
- ^ יעקבי, איוון ד"ר, בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות - יוגוסלאוויה, הוצאת יד ושם, ירושלים, 1988, עמודים 33, 133.
- ^ יעקבי יוחנן-הנס, בתוך: יקיר אבנטוב (עורך), תולדות יהודי יוגוסלביה, הוצאת התאחדות עולי יוגוסלביה, תל אביב, 1971, עמוד 244.
- ^ H.P. Freidenreich, The Jews of Yugoslavia : a quest for community Philadelphia : Jewish Publication Society of America, 1979.
- ^ יעקבי יוחנן-הנס, בתוך: יקיר אבנטוב (עורך), תולדות יהודי יוגוסלביה, הוצאת התאחדות עולי יוגוסלביה, תל אביב, 1971, עמוד 322
- ^ 1 2 3 4 Ivan Jacobi, באתר zbl.lzmk.hr (בקרואטית).
