אידה הנדל

אידה הנדל
Ida Haendel
לידה 15 בדצמבר 1928
חלם, רפובליקת פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 ביולי 2020 (בגיל 91)
מיאמי, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות הממלכה המאוחדת, פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת פרדריק שופן למוזיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית, פולנית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה כינור עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים דקה רקורדס, דויטשה גרמופון עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מפקדת במסדר האימפריה הבריטית (1991)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת מקגיל (2006)
  • מדליית זהב להצטיינות בתרבות
  • מדליית סיבליוס עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אידה הֶנדֶלאנגלית: Ida Haendel;‏ 15 בדצמבר 192830 ביוני 2020)[1] הייתה כנרת בריטית-יהודייה, ילידת פולין.

קורות חיים

הנדל נולדה בדצמבר 1928 בעיירה חלם שבפולין. החלה בהיכרות עם הכינור כבר בגיל שלוש, ובגיל שבע החלה ללמוד אצל מייצ'סלב מיכאלוביץ', תלמידו של ליאופולד אאואר, באקדמיה למוזיקה ע"ש פרדריק שופן בוורשה. בין השנים 19351939 למדה הנדל אצל קרל פלש בלונדון, ובהמשך למדה אצל ג'ורג'ה אנסקו. ב-1937 ניגנה לראשונה בבריטניה, בהיכל המלכה (Queen's Hall) תחת שרביטו של הנרי ווד. במהלך מלחמת העולם השנייה ניגנה במפעלים ובעבור חיילים בריטיים ואמריקאיים. בשנת 1946 ניגנה לראשונה בארצות הברית, ובין השנים 19481949 הקליטה עם תזמורת פילהרמוניה בניצוחו של רפאל קובליק את הקונצ'רטי לכינור מאת לודוויג ואן בטהובן ומקס ברוך. היא המשיכה להקליט גם בגיל מתקדם ובשנת 2003 הקטליה עם ולנטינה ליסיצה.

בשנת 1952 עברה הנדל למונטריאול. ב-1970 הוציאה לאור את האוטוביוגרפיה שלה, Woman with Violin ("אישה עם כינור"). בשנת 1979 עברה למיאמי, שם נפטרה ב-30 ביוני 2020.

בשנת 1991 הוענק לה תואר "מפקדת" של מסדר האימפריה הבריטית (CBE), וב-1993 העניק לה הנסיך צ'ארלס תואר דוקטור לשם כבוד מטעם הקולג' המלכותי למוזיקה.

הנדל ניגנה על כינור תוצרת אנטוניו סטרדיווארי משנת 1696, וכן על כינור משל ג'וזפה גוארנרי.

ביקרה והופיעה בישראל עשרות פעמים, החל משנות ה-50.

אוטוביוגרפיה

  • Ida Haendel, Woman with Violin: an autobiography, London: Gollancz, 1970, ISBN 0-575-00473-8

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אידה הנדל בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Bayerischer Rundfunk, Zum Tod von Ida Haendel: Warmherzig und würdevoll | BR-Klassik, BR Klassik, ‏1 ביולי 2020 (בגרמנית)