אדלטק, היא חברה פרטית, ששותפה לאחזקה של כ-20% מייצור החשמל של מדינת ישראל. באמצעות החזקתה בתחנת הכוח אורות יוסף, בתחנת הכוח דוראד, בתחנת הכוח אשדוד אנרגיה ומתקנים נוספים להפקת חשמל.
אדלטק נוסדה בשנת 1989 על ידי איש העסקים יוסף אדלסבורג (1929 - 2020) ובנו אורי אדלסבורג. יוסף אדלסבורג, היה יזם שהקים שורה של עסקים במדינת ישראל מאז שנות ה-50 של המאה ה-20, בשותפות עם אחיו יצחק אדלסבורג[1]. הוא שימש גם כיושב ראש לשכת המסחר בתל אביב[2].
בתחילת דרכה עסקה החברה בתיווך ובסחר בנשק, על בסיס הניסיון של אורי אדלסבורג, שהיה עובד משלחת הרכש של משרד הביטחון בארצות הברית בשנות ה-80[3]. בין השאר הייתה הנציגה בישראל של יצרנית המסוקים "איירוספסיאל" ויצרנית המטוסים הקלים סוקטה. החברה תיווכה בעסקת הרכישה של 22 מטוסי תובלה קלים מדגם טרינידד, שהופעלו בחיל האוויר הישראלי תחת הכינוי "פשוש", כעשר שנים, מפברואר 1995 ועד אפריל 2005[4].
החברה תיווכה גם בעסקת הרכישה של מסוקי יורוקופטר AS-565 פנתר עבור צה"ל. אף על פי שהמסוקים היו מתוצרת "איירוספסיאל" (אחר כך יורוקופטר, וכיום איירבוס הליקופטרס) שהיא חברה צרפתית, הם נרכשו מחברת בת שלה הפועלת בארצות הברית, חברת "אמריקן יורוקופטר", כדי שמדינת ישראל תוכל להשתמש בכספי הסיוע האמריקאי המחייבים רכש מארצות הברית. בשנת 1994, פתחה ממשלת ארצות הברית בחקירה בחשד כי העסקה נופחה בכ-10 מיליון דולר. בעקבות חקירה של ה־FBI בינואר 1997, הוגש בבית משפט בווירג'יניה כתב אישום נגד אדלסבורג ונגד שני חשודים נוספים. אדלסבורג בחר שלא להתייצב למשפט בארצות הברית, והוכרז עבריין נמלט[5] בפברואר 1997, הפסיק משרד הביטחון את התקשרותו עם אורי אדלסבורג, וביטל את היתר הייצוא הביטחוני של חברת אדלטק[6].
בשנת 1994 נכנסה חברת אדלטק לתחום האנרגיה, שהקימה בשותפות עם חברה רוסית[7], חברה שביקשה להקים תחנת כוח המבוססת על פצלי שמן במישור רותם, בהספק של 300 מגאווט ובהשקעה של כ-500 מיליון דולר. תחנת הכוח הייתה אמורה להתבסס על טכנולוגיה של החברה הרוסית ששימשה להפקת חשמל מפצלי שמן באסטוניה, אולם משרד התשתיות ודירקטוריון חברת החשמל פסל את ההסכם, בטענה שבעלי החברה אינם מציגים שקיפות מלאה אודות זהות בעלי המניות שלה[8].
בשנת 2000 הקימה "אדלטק" בשותפות עם הקבלן אורי דורי, את חברת "דוראד אנרגיה בע"מ" (שם החברה הוא שילוב שמות המשפחה דורי-אדלסבורג), במטרה להקים תחנת כוח המפיקה חשמל מגז, בעקבות גילוי מאגרי הגז בים התיכון מול חופי ישראל. תכנון התחנה החל בשנת 2002. בינואר 2003, אישר שר התשתיות אפי איתם את רישיון ייצור החשמל של החברה[9]. אחר כך החלו מגעים בין דוראד למשרד הביטחון על אספקת חשמל במחיר נמוך יותר מחברת החשמל לבסיסי צה"ל. ביוני 2004 נחתם הסכם, שהיה פטור ממכרז, שלפיו תספק דוראד 250 מגהוואט לשנה, תמורת 280 מיליון שקל, החל משנת 2008[10]. לצורך הקמת התחנה התקשרה דוראד עם חברת קו צינור אילת אשקלון (קצא”א) הממשלתית, להקמת התחנה בשטח שבחזקת החברה בחוף אשקלון, בתמורה ל-30% ממניות החברה[11]. מניות נוספת בדוראד (20% מהון החברה) נמכרו לתאגיד BARBANT PARK BV ההולנדי[12].
ב-25 במאי 2004, חתמה דוראד על הסכם עקרונות עם חברת "זורלו החזקות" הטורקית להקמה ותחזוקה של התחנה בעלות של כמיליארד דולר. טקס החתימה נערך באנקרה, בהשתתפות שר האנרגיה והתשתיות, יוסף פריצקי, ובמעמד עמיתו הטורקי. חברת "זורלו" היא חברת בנייה שבבעלותה גם מגוון רחב של עסקים נוספים[13]. בינואר 2005, "זורלו" נכנסה גם כשותפה בבעלות על תחנת הכוח, במקום החברה ההולנדית שפרשה מהפרויקט[14]. בסוף שנת 2006 נקבע מבנה הבעלות הסופי של השותפים בפרויקט, לקראת חתימה על הסבם המימון שלו. "דורי אנרגיה" החזיקה 18.75%, חברת "אדלקום" (חברת בת של "אדלטק") החזיקה 18.75%, חברת קצא”א 37.5% וחברת "זורלו" 25%. השותפים נדרשו להעמיד הון עצמי של 140 מיליון דולר, כאשר יתרת המימון היא בגיוס מקונסורציום של בנקים וחברות ביטוח[15]. באוגוסט 2006, הכריזה קבוצת דוראד על תחילת העבודות להקמת התחנה, אך עקב קשיים בחתימה על הסכם המימון, עבודות ההקמה התעכבו כשלוש שנים[16].
במאי 2007, חתמה על הסכם העקרונות עם חברת חיפה כימיקלים להקמת תחנת כוח פרטית במפעל החברה שבמישור רותם, בהשקעה של כ-200 מיליון דולר[17][18]. ביולי 2006, חתמה חברת "אשדוד אנרגיה" (שבבעלות התאגיד הטורקי "זורלו" שמחזיק 51% ואלדטק שמחזיקה 49%) על הסכם להקמת תחנת כוח במחזור משולב, בהספק 55 מגוואט שתוסק בגז טבעי, עבור מפעל "אגן כימיקלים" באשדוד. תחנה שתספק את צורכי החשמל והקיטור של המפעל אגן ואת צורכי החשמל של מפעלי קבוצת מכתשים-אגן[19]. בדצמבר 2007, חתמה חברת "אשדוד אנרגיה" על הסכם מימון עם בנק לאומי להקמת התחנה[20]. הוועדה לתשתיות לאומיות אישרה את הקמת התחנה במרץ 2008, בהליך מזורז - כ"תוכנית תשתית לאומית 32"[21][22]. בינואר 2009, חתמה חברת "רמת נגב אנרגיה" על הסכם מימון עם בנק הפועלים להקמת תחנת כוח בשטח מפעל מכתשים אגן בנאות חובב, בעלות של ב-750 מיליון שקל. תחנה שתפיק 120 מגה-וואט בשנה, תוסק בגז טבעי ותספק חשמל וקיטור למפעל[23].באוגוסט 2009, חתמה על הסכם עם חברת EMG לרכישת גז טבעי ממצרים, ב-1.5 מיליארד דולר, להפעלת ארבע תחנות הכוח שבבעלותה[24].
בינואר 2016, חתמה אדלטק על הסכם לרכישת גז שדה הגז לווייתן ב-1.3 מיליארד דולר[25]. באותו חודש, הגישה חברת דורי אנרגיה תביעה נגד אדלקום וזורלו, בטענה כי קשרו קשר עם הקבלן שהקים את התחנה, חברת וודגרופ, לניפוח סכום חוזה ההקמה של התחנה. תוך שאדלקום וזורלו מקבלות את ההפרש בסכום של כ-140 מיליון דולר ומשלשלות לכיסן, מאחורי גבן של שתי השותפות הנוספות בתחנת הכוח, דורי אנרגיה וחברת קצא"א[26]. התביעה עברה לבוררות בפני השופטת בדימוס הילה גרסטל, אך אדלקום וזורלו ביקשו לפסול אותה, מאחר שהתייעצה עם עורך דין, שמשרדו מייצג את אדלקום בנוגע לחקירת "תיק 1270" בה הייתה חשודה[27]. בקשת הפסילה הגיעה לדיון בבית המשפט העליון, שקיבלה אותה והשופט בדימוס יצחק ענבר מונה במקומה במרץ 2019[28].
בדצמבר 2018, חתמה אדלטק על מזכר הבנות עם קבוצת חיפה כימיקלים להקמת מפעל לייצור אמוניה באתר של חיפה כימיקלים שבמישור רותם[29]. בספטמבר 2019, הודיעה שהיא יוצאת מהפרויקט[30].
במרץ 2020, הציעה אדלטק לקנות את חלקה של חלקה של קצא"א (37.5%) בתחנת הכוח דוראד תמורת כ-400 מיליון שקל[31].
ב-9 בדצמבר 2021 פורסם שקבוצה המשותפת לאדלטק ושיכון ובינוי זכתה במכרז לרכישת תחנת הכוח חגית מזרח, מידי חברת החשמל, תמורת 1.6 מיליארד שקל, המועד העברת החזקה באתר - 3 ביוני 2022[32].
בדצמבר 2024, זכתה קבוצת אדלטק, יחד עם מנורה, במכרז להקמת תחנת הכוח החדשה בשורק, שתפעל על בסיס גז טבעי בהספק של עד 900 מגה-וואט[33]. הזכייה מחזקת את מעמדה של אדלטק בשוק האנרגיה בישראל, שכבר מחזיקה בכ-20% מייצור החשמל במדינה. התחנה תוקם ותופעל למשך 25 שנים, ולאחר מכן תועבר לבעלות המדינה. זכיית אדלטק במכרז שורק העלתה שאלות לגבי האפשרות להרחיב את תחנת דוראד, שבה אדלטק מחזיקה ב-18.75%, מכיוון שהחזקותיה עלולות לעבור את הרף המותר של 20% מייצור החשמל בישראל[34]. עוד פורסם כי רשות החשמל מתכננת לאשר רק שתי תחנות מתוך שלוש אפשריות (קסם, הרחבת דוראד והרחבת דליה), מה שעלול להוביל לעיכובים נוספים בהגדלת כושר הייצור במשק החשמל[35].