אברהם שיפרין היה אחד מברי-הסמכא המובילים בעולם על מערכת הכליאה ומחנות עבודת הפרך ברוסיה הסובייטית (ה"גולאג"). עדויותיו של שיפרין לפני ועדת המשנה לביטחון פנים של הסנאט של ארצות הברית ושל ועדות אחרות של הקונגרס ב-1973, סיפקו לעולם המערבי לראשונה רישום רחב על היקף פעילות מחנות העבודה ברחבי ברית המועצות.
ביוגרפיה
שיפרין נולד למשפחה יהודית במינסק. אביו, יצחק שיפרין, נעצר בשנת 1937 ונידון באשמת שווא לעשר שנות "עבודה מתקנת" בקולימה (סיביר) (אנ'). לאחר פלישת גרמניה לברית המועצות נשלח שיפרין, כבנו של אויב העם, לשרת ב"שטראפבאט" (אנ'), מגדודי העונשין של ברית המועצות, ימים ספורים אחרי תחילת הקרבות נפצעו או נהרגו רוב מוחלט של חיילי היחידה, שלא אומנו ולא חומשו די הצורך. שיפרין נפצע והובל לבית חולים, בהבינו כי המשטר הסטליניסטי אינו רואה כל חשיבות בהישרדותם של בני אויבי העם, זייף את שמו הפרטי, תאריך ומקום לידתו, והמתין לשחרורו. עם החלמתו הוצב ביחידה אחרת בהתאם לזהותו החדשה, קיבל תפקידי פיקוד ועיטורים שונים, הוא השתתף בקרב קניגסברג (אנ') וזכה למדליה בגין קרב זה (אנ'). הוא השתחרר מן הצבא האדום ב-1945 בדרגת מאיור.
בין השנים 1949–1953 עבד כפרקליט עבור משרד ההגנה ובמקביל השתתף בפעילות ציונית מחתרתית. בשנת 1953 הואשם בריגול עבור ארצות הברית וישראל ונידון למוות. מאוחר יותר, הומר עונש המוות שלו למאסר של עשרים וחמש שנים בגולאג, חמש שנות גלות לאזורים מרוחקים, וחמש שנים של שלילת זכויות האזרח. בשנת 1963 שוחרר שיפרין מכלאו, לאחר שאיבד את אחת מרגליו בשנות הכלא. בשנת 1970 התאפשרה עלייתו לישראל. בעדות שמסר בפני ועדת החוקה של הסנאט בשנת 1973, מסר שיפרין כי שבויי מלחמה אמריקנים הוחזקו במחנות שבויים סובייטיים. עדות זו פותחה מאוחר יותר בידי הסופר האמריקאי נלסון דה מיל שהעמיד אותה בבסיס ספרו "בית הספר לקסם אישי" (1988).
בהמשך פרסם שיפרין תחקיר קונספירטיבי שבו טען כי טיסה 007 של קוריאן אייר לא התרסקה על נוסעיה, אלא הצליחה לנחות נחיתת חירום ונוסעיה נלקחו למחנות הסובייטים.
