בעקבות התפשטות האסלאם, החלו להופיע תרגומים לערבית, אשר התאפיינו במגוונם שמקשה על סיווגם. הסיבה לכך היא שאלו חוברו בידי בני עממים ודתות שונים, שחיו בכפיפה אחת בעולם המוסלמי רחב הידיים. כמו כן, לא זאת בלבד שאלו תרגמו את המקרא משפות שונות – לרבות עברית, יוונית, סורית ועוד; כי אם, לתרגומים לערבית ספרותית התווספו תרגומים לדיאלקטים ערביים הרבים, שמתקיימים במקומות ובתקופות שונות. מגמה זו למעשה נמשכת עד היום, ומוסיפה עניין לחקר התרגום הערבי למקרא. [1]
עדויות לקיום תרגומים לערבית לפני התפסיר לרב סעדיה גאון
מסתבר כי בעידן הקדם איסלאמי ('הג'אהליה'), יהודי ערב השתמשו בכתבי הקודש בעברית, ותרגמו אותם על פה לערבית – כנהוג בקרב היהודים דוברי היוונית והארמית שבזמנם. עדות ראשונה לתרגום מקראי בכתב בערבית מופיעה בלקסיקון הביבליוגרפי Kitāb al-Fihrist (987), אשר על פיו מוסלם אחמד אבן עבדאללה אבן סלאם תרגם מילולית את כל המקרא משפות המקור (עברית ויוונית) – כנראה בתחילת המאה ה-9. קיימת גם עדות לא מהימנה מההיסטוריון המוסלמי אל-מסעודי, לפיה אבו כת'יר יחיא אל-כתאב מטבריה חיבר תרגום יהודי לתנ"ך. הוא גם טוען שחנין אבן איסחאק (המאה ה-9) תרגם את תרגום השבעים לערבית. אבל מתרגומים שעליהם מספר מסעודי לא שרד מאומה. למעשה אין בידינו ידיעות מהימנות על תרגומים רציניים מהעברית לפני רס"ג, בן המאה ה-10.
עדות מוחשית ראשונה לתרגום מקורה ב-אִבְּן קֻתַיְבָּה (חי בשלהי המאה ה-9), אשר מצטט בתחילת ספרו "אל-מעאריף" קטעים מספר בראשית בתרגום ערבי. תרגום של תהלים עז נמצא במסגד האומיי בדמשק והוא כנראה מסוף המאה ה-9. אשר לתרגומים לברית החדשה, הרי במנזר סנטה קתרינה שבסיני נמצאו שני כתבי יד. הראשון (Mt. Sinai Arabic Codex 151) חובר בדמשק בשנת 867, והוא תרגום של מעשי השליחים ושל האיגרות על פי מצע ארמי. הוא מכיל מלבד התרגום גם פירוש. כתב היד השני (Codex Arabicus) הוא פלימפססט שחובר בשנת 900. [2]
תרגומים יהודיים למקרא
התפסיר (בערבית: הפירוש) הוא תרגום חלקי של תנ"ך המסורה; אשר חובר בידי רב סעדיה גאון, במאה ה-10. חיבור זה שהוא גולת הכותרת של תרגומי המקרא העתיקים לערבית. הוא כולל תרגום מלא של התורה, וכן של ספר ישעיהו, תהילים, משלי, ספר איוב, חמש המגילות, וספר דניאל. בניגוד למקובל בקרב המחברים היהודים – שכתבו ערבית בכתיב עברי – סעדיה גאון כתב את חיבורו בכתיב ערבי. תרגום זה מתאפיין במשלבו הערבי הגבוהה ובפרשנות שהוא טומן בחובו. בדומה לתרגום אונקלוס, הוא סוטה מהתרגום המילולי, כשבמקור יש משום הגשמת האל. כמו כן, הוא הוסיף והרחיב ואף שינה את סדר הכתוב לפי הצורך. את שמות המקומות שבמקרא הוא נטה לעבד לשמות המקומות כפי שנקראו באותה העת. רס"ג השתדל לשמר בערבית את הגזרון (אתימולוגיה) העברי ולא תמיד תרגם לערבית מילים עבריות מסוימות. [3]
התפסיר התקדש בקרב היהודים, עובד והועתק בגרסאות רבות והודפס עם הופעת הדפוס. בכתבי היד התימניים (התאג') הוא צורף לנוסח המקרא לצד תרגום אונקלוס. כמו כן, נשתמרו כתבי יד רבים בהם פירושו מתועתק בכתיב עברי בדיאלקטים המגוונים הקיימים לערבית היהודית. על פי המבוא של רס"ג, וכן על פי השימוש בכתיב הערבי, המטרה שעמדה לנגד עיניו הייתה לקרֵב את המקרא אף ללא-יהודים. לפיכך התרגום זכה לתפוצה רבה, גם בקרב הקראים, השומרונים והמוסלמים. הוא אף אומץ בשינויים קלים אצל נוצרים קופטיים. במרוצת הדורות נוצרו עיבודים שונים של תרגומו ללשון הערבית המדוברת של אותה העת. כמו כן, יצאו לאור תרגומים מרובים להפטרות ולחמש המגילות. [4]
אשר לשאר התרגומים היהודיים למקרא – כבר בשלב מוקדם ניסו הקראים להשתחרר מהשפעתם של התרגומים הרבנים הקיימים. תרגום מלא למקרא מיוחס לפרשן הקראי יפת בן עלי, והוא מתאפיין במילוליות יתר. בנוסף אליו יצאו לאור במאות העשירית והאחת-עשרה תרגום לתורה מידי יוסף אבו יעקב בן נוח הבוצרי, דוד בן בועז אבו סעיד ואבו אלפרג' הארון. גם השומרונים הוציאו תרגום על פי נוסחם - כנראה בידי אבו אלחסן אלצורי, ותרגום זה עבר עיבוד בידי אבו סעיד. [5]
בצפון אפריקה יצא תרגום לתורה בידי תומאס ארפניוס (1622). כמו כן יצאה לאור פרפרזה של עשרת הדיברות, אשר נדפסו במחזורים מוגרביים[6]. תרגומים מעין אלו יצאו לאור בכל רחבי העולם המוסלמי; ולרוב מתאפיינים בשימוש בכתיב ואו בתחביר עברי [7]. במאה ה-20, הרב יוסף קאפח ליקט מן התרגום לתורה את המילים שיש בתרגומן הערבי על ידי רס"ג משום חידוש מסוים, ותרגמן בחזרה לעברית.[8]
תרגומים נוצריים למקרא עד למאה ה-19
התרגומים הנוצריים העתיקים לביבליה הם מרובים אך טרם יצאו לאור בדפוס. התרגומים לברית הישנה על פי רוב מושתתים על תרגום השבעים, על הפשיטתא, על התרגום הקופטי או על התפסיר. תרגום של הסירו-הקספלה (אנ') נערך בידי אל-חארת' אבו סינאן במאה ה-10. בנוסף לתרגומים אלו יצאו לאור ב-889 תרגומים לתהלים מידי המוזערבי חאפֿס אבּן אַלבַּר (אנ'). בספרד המוסלמית התקיים מפעל תרגומים גדול בהיקפו; שהוציא תחת ידיו תרגומים לקטעי מקרא בידי מוסלמים ונוצרים כאחד. האוונגליון תורגם בידי יסחאק איבן בלאסק מקורודבה (946). לפני גירוש הערבים מספרד הנוצרית, ככל הנראה הביבליה תורגמה במלואה בידי נוצרים – וזאת בכדי לעודד המרת מוסלמים. אבל ביבליות עתיקות אלו לא הותירו רושם רב במחקר.[9]
במאה ה-17 נעשו על ידי כתות נוצריות ניסיונות להעמיד קודקסים של תרגומים לביבליה כולה, וזאת בידי מספר מתרגמים ועל בסיס ביבליות ממקורות שונים. ניסיונות אלו הניבו שלושה קודקסים חשובים: זה שנערך בידי מלקים (כ"י לנינגרד 226), תרגום קתולי (כ"י ואתיקן ar.468) וכן תרגום קופטי.[10]
הביבליה הערבית ראתה אור בדפוס לראשונה בפוליגלוטה של פריס (1629), ובעקבותיה הופיעה הפוליגלוטה הלונדונית (1657). את התרגום לערבית ערך המרוני ג'יבריל אל-צהיוני אל-הדאני. מצעו של התרגום אינו אחיד והוא מתבסס גם על תרגומים יהודיים. התרגום לנביאים נעשה בידי אל-עלם מהמאה ה-10, והוא מושתת על תרגום השבעים האלככסנדריני, אך נקי מיסודות הקספלריים. פת'יון אבן איוב (המאה ה-9) תרגם את שלושת הנביאים הגדולים על סמך הפשיטתא ותרגום השבעים. בשנת 1671 התפרסמה עוד ביבליה ערבית. תרגום קתולי זה נערך ברומא בידי סרגיוס ריסי, הארכיבישוף של דמשק ובידי נזיר דומיניקני בשם Vincenzo Candido וכן בידי הנזיר הקפוצ'יני הצרפתי Francis Britius. רוויזיה שלה יצאה לאור בדפוס בידי הדומיניקנים של מוסול.[11]
תרגומים נוצריים למקרא מהמאה ה-19
במאה ה-19 נפתח עידן חדש בתרגומי הביבליה לערבית, ביוזמת ה-Society for Promoting Christian Knowledge ובעקבות התפתחות האוריינטליזם במערב. בסופו של דבר המזרחן הבריטי סמואל לי והבלשן אחמד פארס א-שדיאק הוציאו תחת ידם ב-1857 תרגום שנחשב לאחד מהתרגומים המעולים של הביבליה לערבית.
תרגום הביבליה הנפוץ ביותר והמקובל על הכנסיות הפרוטסטנטיות, האורתודוקסיות והקופטיות הוא מהדורה של American Bible Society. כתגובה אליו, התרגום הקתולי הנפוץ ביותר הוא שנערך בידי אוגוסטין רודה (Rodet) ובעזרת איברהים אל-יאזג'י. התרגום, שהוא פרי יוזמתה של החברה המקראית האמריקאית (אנ'), חובר בביירות שבלבנון והוא מבוסס על המצע העברי והיווני, ששימש את תרגום המלך ג'יימס, ומתאפיין בדיוק ובהקפדה לשונית, אך שומר על צביון עממי. תרגום זה נערך בידי המיסיונרים הפרוטסטנטים עלי סמית וקורנליוס ואן-דייק בעזרתם של בוטרוס אל-בוסתאני, ננאסיף אל-יאזג'י ויוסוף אל-אסיר וראה אור בשנים 1860–1865.[12] תרגום זה התיישן בשל התמורות שחלו בכתיב הערבי ובאוצר המילים ומשום שנעשה בו שימוש בתרגומי שאילה מהסורית.[13]
בסוף המאה ה-20 התחדש מפעל תרגומי המקרא לערבית, בעקבות יוזמה של המו"ל Living Bibles International שהחלה בביירות, לאור תובנה שהביבליה אינה מובנת לגמרי לקהל קוראיה. ג'ורג' חוסני יחד עם סעיד באז וסמואל שאהיד חיברו ביבליה המתחרה עם זאת של עלי סמית וקורנליוס ואן-דייק, ומחקה את ה-New International Version הפופולרית. במקביל לביבליה זו חוברה גם Today's Arabic Version, שהיא תרגום בערבית מודרנית השואף להציג מקבילה דינמית (Dynamic equivalence) לטקסט המקור, הדומה במתכונתו ל-New International Version. תרגום נוסף הוא ביבליה מלאה שיצאה לאור בערבית מדוברת בשנת 2000 ומכונה "אל-כתאב אל-שריף" ("המקרא האציל"). ב-2004 יצאה ביבליה מטעם ארגון עדי יהוה. בשני העשורים האחרונים קיימת יוזמה ליצור סדרה של ספרי ביבליה מתומצתים ומוערים, שהיא פרי עמלם של נוצרים ומוסלמים הפועלים בצוותא.
"מקרא; תרגומי המקרא; תרגומים נוצריים לערבית", האנציקלופדיה העברית (כרך כד), חברה להוצאת אנציקלופדיות, תשל"ב, עמ' 305-306
יהושע בלאו, על תרגומי מקרא קראיים לערבית מן המאות העשירית והאחת-עשרה <מאמר ביקורת>, תרביץ: רבעון למדעי היהדות 67, 1997/98, עמ' 417-430
יהושע בלאו, תרגומי מקרא קדומים לערבית-היהודית, פעמים: פרקי עיון במורשת ישראל במזרח 83, תש"ס, 2000, עמ' 4-14
אהרון יפה, "תירגום התנ"ך לערבית בידי המיסיון האמריקאי]", פעמים 83 (אביב תש"ס), עמ' 57–69
משה בר-אשר, לשונות מסורות ומִנהגות - עיונים בלשונות, במסורות, וביצירות של היהודים במגרב ועיונים בלשונות היהודים, הוצאת מכון בן-צבי, ירושלים תש"ע
Griffith, Sidney H., The Bible in Arabic: The Scriptures of the 'People of the Book' in the Language of Islam
Avishur, Yitzhak, Studies in Judaeo-Arabic Translations of the Bible: Tel Aviv 2001
H. Kassis, "The Arabization and Islamization of the Christians of al-Andalus: evidence of their Scriptures”, Languages of Power in Islamic Spain, ed. Ross Brann, Bethesda, Maryland, 1997
Volandt, Ronny (2015), Arabic Versions of the Pentateuch: A Comparative Study of Jewish, Christian & Muslim Sources, Brill
P.S. Van Koningsveld, “Christian Arabic manuscripts from the Iberian Peninsula and North Africa: a historical interpretation”, Al-Qantara XV (1994)
^יהושוע בלאו, עיונים בתרגום רב סעדיה גאון לתורה, בראשית (א), תשע"ט
^ יהושע בלאו, על תרגומי מקרא קראיים לערבית מן המאות העשירית והאחת-עשרה <מאמר ביקורת>, תרביץ: רבעון למדעי היהדות 67, 1997/98, עמ' 417–430
^ משה בר-אשר, לשונות מסורות ומִנהגות - עיונים בלשונות, במסורות, וביצירות של היהודים במגרב ועיונים בלשונות היהודים, הוצאת מכון בן-צבי, ירושלים תש"ע
^ Avishur, Yitzhak, Studies in Judaeo-Arabic Translations of the Bible: Tel Aviv 2001
^יוסף קאפח, פירושי רבינו סעדיה גאון על התורה, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשמ"ד; חיבור זה שולב מאוחר יותר במהדורת החומש תורת חיים, מוסד הרב קוק, ירושלים תשמ"ו.
^ Kashouh, Hikmat, The Arabic Versions of the Gospels: The Manuscripts and Their Texts, De Gruyter, 2012
