בשנות השישים, במסגרת שינוי במדיניות הביטחון שלה, הסיטה ממשלת בריטניה משאבים כספיים מפיתוח וייצור מטוסים צבאיים חדשים אל פיתוח וייצור של טילים מונחים. מדיניות זו גרמה לנסיגה כללית במצבה של תעשיית התעופה הבריטית[1] ולירידה במורל טייסי חיל האוויר המלכותי. בשנת 1968 נוספה למורת הרוח נגד הממשלה בשל הפחתת השקעתה בחיל האוויר התמרמרות על כך שהיא החליטה שלא לקיים מפגן אווירי ביום השנה החמישים ליסודו של החיל, שחל ב-1 באפריל באותה שנה.
אחד מאלו שהביעו מורת רוח כלפי יחסה של הממשלה לחיל האוויר המלכותי היה הטייס סגן אלן פולוק (Alan Pollock), בן 32 ואב לארבעה ילדים, ששירת בטייסת מס' 1 של החיל. פולוק, ששירת כטייס מאז 1956 והיה בעל ניסיון בטיסה אווירובטית, החליט לערוך על דעת עצמו מפגן אווירי בשמי לונדון לרגל היובל להקמת החיל.
מיד לאחר ההמראה נפרד פולוק מהגף ועבר לטיסה בגובה נמוך. בהגיעו למרכז לונדון הקיף תחילה שלוש פעמים את בית הפרלמנט, כהפגנה נגד הממשלה בראשות הרולד וילסון. לאחר מכן חלף כמעט בגובה פני המים ליד אנדרטת חיל האוויר המלכותי שעל גדת נהר התמזה. הוא המשיך בטיסה מזרחה לאורך ערוץ הנהר עד שהתקרב אל גשר מצודת לונדון. אז הטיס את מטוסו דרך החלל שבין שני מגדלי הגשר. רוחב החלל היה מעט יותר מ-60 מטרים, והוא היה תחום גם אנכית על ידי הגשר עצמו - שעליו נמצאו כלי רכב והולכי רגל - ועל ידי הגשר להולכי רגל שמעליו, שביניהם הפרידו 43 מטרים בלבד.[2] פולוק העיד אחר כך שעשה זאת ללא תכנון מראש ולאחר החלטה שקיבל בתוך מספר שניות בלבד. זו לא הייתה הפעם הראשונה שמטוס טס תחת הגשר, אבל הייתה זו הפעם הראשונה בה עשה זאת מטוס סילון.
פולוק הבין שהמפגן שערך יביא את הקץ על שירותו כטייס, ועל כן בדרכו לבסיסו ערך גם יעפים בגובה נמוך מעל שלושה שדות תעופה אחרים של החיל, כשמטוסו הפוך. זמן קצר לאחר שנחת בבסיסו הוא הוכנס למעצר.
לאחר התקרית
ועדת חקירה של חיל האוויר המלכותי הוקמה לבחינת התקרית. פיקוד החיל העדיף שלא להעמיד את פולוק למשפט צבאי על מעשיו, וזאת על מנת שלא לתת לו שם במה להעלאת טענותיו נגד ממשלת בריטניה ושלא לאפשר לו למשוך תשומת לב ציבורית. במקום זאת נוצלה העובדה שפולוק אושפז פעמיים בבית חולים בשל דלקת ריאות כדי לקבוע שהוא איננו כשיר לשרת בחיל האוויר. פולוק שוחרר משירותו בחיל האוויר בסוף חודש מאי 1968.
.jpg)
