37 חברי כנסת (מהקואליציה וכן מהאיחוד הלאומי) תמכו בחוק, מול 25 שהתנגדו לחוק (מהאופוזיציה). שישים מתוך 120 חברי כנסת לא התייצבו להצבעה, כולל ראש הממשלהבנימין נתניהו. לפי נוסח החוק, "שר האוצר יקבל החלטה כאמור... לאחר קבלת חוות דעת של היועץ המשפטי למשרד האוצר בדבר התקיימות האמור באותו סעיף קטן, ולאחר שהועברה אליו המלצת צוות מקצועי". בהמשך החוק מצוין כי אותו צוות מקצועי יורכב מ"צוות שמינה שר האוצר שחברו בו עובד משרד המשפטים, לפי הצעת שר המשפטים, עובד משרד האוצר ועובד המשרד שהשר שלו ממונה על סעיף התקציב שלפיו מתוקצב או נתמך הגוף". נקבע כי ניתן לעתור נגד החלטה כזו בפני בית משפט לעניינים מנהליים[2].
דיון ציבורי בחוק
החוק החל את דרכו כהצעת חוק פרטית שיזמו חברי הכנסת אלכס מילר, פאינה קירשנבאום, חמד עמאר ודוד רותם, כולם חברי מפלגת ישראל ביתנו[3]. על אף שהחוק מתייחס לנושאים שונים, הופנתה עיקר תשומת הלב הציבורית לסעיף העוסק ב"ציון יום העצמאות או יום הקמת המדינה כיום אבל" ובתקשורת כונה החוק "חוק הנכבה".
כאשר במאי 2009 אישרה ועדת השרים לענייני חקיקה את תמיכת הממשלה בהצעת החוק, הביעו אחדים מחברי הכנסת, ארגונים המייצגים את ערביי ישראל, המכון הישראלי לדמוקרטיה[4], האגודה לזכויות האזרח בישראל[5] וארגוני זכויות אדם נוספים התנגדות נחרצת להצעה, כיוון שלדבריהם הדבר יפגע בחופש הביטוי ויחמיר את היחס הציבורי לערביי ישראל. חבר הכנסת מילר הגן על החוק שיזם וטען כי יש להגיע למצב בו כספי המדינה לא ינוצלו להתבטאויות ומעשים השוללים את קיומה[6]. בשנה בה עבר החוק, גופים חברתיים ודתיים רבים במגזר הערבי הודיעו כי לא יציינו את יום הנכבה כפי שנהגו בכל שנה בטרם עבר החוק[7]. מספר אנשים העלולים להיפגע מהחוק הגישו, בשיתוף עדאלה והאגודה לזכויות האזרח, עתירה לבג"ץ בדרישה לבטל שתי פסקאות בחוק, שהן עילות להפחתת תקציב: שלילת קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, וציון יום העצמאות או יום הקמת המדינה כיום אבל.
ביולי 2011 הגיש חבר הכנסת אחמד טיבי הצעת חוק לתיקון חוק הנכבה, לפיה במקום הפחתת תקציב בשל ציון הנכבה, יופחת התקציב בשל "הכחשת הנכבה". משהחליטה נשיאות הכנסת בצעד נדיר לפסול את הצעת החוק להגשה בטענה שהיא "שוללת את קיומה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי"[8], עתר טיבי לבג"ץ נגד החלטה זו. כיוון שבמהלך הדיון בעתירה התפזרה הכנסת ה-18, נמחקה העתירה[9].
