יוצר על ידי Daimler works coventry, 6,626 יחידות יוצרו
שריונית הסיור דיימלר (באנגלית: Daimler Scout Car) המכונה גם דיימלר דינגו (על שם כלב הבר האוסטרלי דינגו) הייתה רכב משוריין קל תוצרת הממלכה המאוחדת שהייתה בשימוש נרחב בתקופת מלחמת העולם השנייה, בעיקר למטרות סיור ותצפית. הייתה זו שריונית בעלת הנעה כפולה (4X4), עם שני אנשי צוות, קלה ומהירה יחסית, ששמשה למגוון יחידות. השריונית נחשבה מוצלחת והמשיכה לשרת עשרות שנים לאחר המלחמה.
רקע היסטורי
הצורך בשריונית קלה עבור הצבא הבריטי הוביל בשנת 1938 להוצאת מפרט על ידי משרד המלחמה הבריטי לשריונית סיור קלה.
שלוש חברות בריטיות הגישו למשרד המלחמה את הצעותיהן: חברת אלויס (Alvis), בי. אס איי. (BSA), וחברת מוריס (Morris). מתוך הצעות אלה נבחרה הצעתה של חברת BSA.
הייצור עצמו הועבר לחברת דימלר (Daimler) שהייתה חברת בת של קונצרן BSA שעסקה בייצור מכוניות ומשאיות. השריונית נקראה בשם דימלר סקאוט, אולם נודעה בציבור בשם הנפוץ: "דינגו" שהיה שם הדגם שהוצע על ידי חברת אלויס.
מבנה השריונית
שריונית דינגו שהשתייכה ליחידה קנדית וננטשה עקב שקיעה במהלך הפשיטה על דייפ, צפון צרפת, אוגוסט 1942
הדינגו נחשבה כשריונית הבריטית הטובה ביותר שיוצרה במהלך מלחמת העולם השנייה. היא פותחה במטרה לסייר, לאתר ולהודיע ליחידות השריון על נוכחות שריון אויב. היא הייתה בעלת צללית נמוכה יחסית, מהירה, זריזה ומוגנת היטב בחזית בזכות השריון הקדמי בעובי 30 מ"מ, שהיה יוצא דופן לתקופה. המנוע הותקן מאחור. אחד החידושים והיתרונות הטכנולוגיים שלה הייתה מערכת ההילוכים שכללה תיבת הילוכים עם בורר מיוחד (Preselector Gearbox) וכן כללה גלגל תנופה שפעל על שמן. חידוש זה העניק לשריונית יכולת תנועה קדימה ואחורה בכל חמשת ההילוכים. בדגם הראשון הייתה מערכת ניהוג לכל ארבעת הגלגלים, אולם חידוש זה נזנח בדגם השני היות שנהגים חסרי ניסיון התקשו בנהיגת השריונית.
על אף שמתחת למרכב שלה היה לוח פלדה שהותקן במטרה לאפשר נסיעה מעל למכשולים קטנים, הייתה השריונית פגיעה מאוד למוקשים. לא היה בה גלגל רזרבי, אולם הדבר לא היה ממש חיוני היות שהגלגלים שלה לא היו פניאומטיים אלא עשויים מגומי מלא שאפשרו נסיעה גם ללא אוויר. למרות גלגלי הגומי הקשיחים לכאורה, הייתה הנסיעה בה נעימה וחלקה הודות למערכת בולמי זעזועים עצמאית. לשני אנשי הצוות היו כיסאות מסתובבים שאפשרו להם לנהוג לשני הכיוונים, וכן לאיש הצוות השני להפעיל בנוחיות מכשיר קשר מק. 19 או מקלע ברן. המנוע שלה פעל בשקט רב. מכשיר הקשר כלל שני מכלולים: מכלול A שאפשר שידור בקוד מורס ובדיבור למפקדה לטווח של עד 40 ק"מ, ומכלול B שהיה לדיבור בלבד ליחידות השריון הקרובות.
דגמים
MK-I - דגם ראשון עם מערכת היגוי לארבעה גלגלים וגג נפתח בהחלקה בתוך מסילה.
MK-1A - גג מתקפל
MK-1B - תוספת של קירור מנוע בנסיעה לאחור.
MK-II - הנעה באמצעות שני גלגלים קדמיים.
MK-III - גג מתכת הוחלף לגג ברזנט. תוספת של אטימת מנוע למים. הוספת צינורות לשיגור רימוני עשן.
מסך כל חמשת הדגמים נבנו 6,626 שריוניות מסוג דינגו. מתוכן נותרו במוזיאונים ובאוספים פרטיים כ־57 יחידות.
לינקס סקאוט (Lynx Scout Car) - חברת פורד קנדה ייצרה בוינדזור שבאונטריו שריונית זהה חיצונית בשם "לינקס". בעוד שמנוע הלינקס היה חזק יותר לעומת המנוע של הדינגו, הרי מערכות הממסר והקפיצים היו באיכות נמוכה יותר. הדגם הראשון נבנה בדומה הדינגו, ללא גג קשיח, ואילו לשני הוסף גג קשיח. סך הכל נבנו משני הדגמים 3,255 יחידות, מתוכם נותרו בעולם, במוזיאונים ובאוספים פרטיים, כ־26 יחידות.[1]
MK-I
MK-II - המרכב חוזק. הגרסה נבנתה ללא גג.
אוטובלינדה לינס (Autoblinda Lince) - רכב דומה לדינגו שפותח ויוצר על ידי חברת לנציה האיטלקית. בשנים 1943–1944 נבנו 250 יחידות ששימשו את הצבא האיטלקי והגרמני.
מלחמת העולם השנייה
שריונית הדינגו הוכנסה לשימוש מבצעי ראשון עם הדיוויזיה המשוריינת הראשונה והדיוויזיה הרביעית במסגרת חיל המשלוח הבריטי לצרפת במערכה על צרפת בתחילת מאי 1940. מאות כלי רכב ננטשו על ידי חיל המשלוח הבריטי בדנקרק. מתוכם הושמשו כ-200 כלי רכב ושרתו בעיקר כרכבי פיקוד בצבא הגרמני. (ראו תמונה משמאל).
מלחמת העצמאות
השריונית סופקה על ידי הבריטים לצבא המצרי שעשה בה שימוש נרחב בתקופת מלחמת העצמאות. כך למשל בהתקפת הצבא המצרי על יד מרדכי ב-23 במאי נעו חיילי חיל הרגלים המצרי בעקבות השריוניות ששמשו להם מחסה מאש הנשק הקל של המגינים. שריון קדמי זה, שהיה עבה בהרבה לעומת זה של שאר השריוניות מסביר כנראה את העובדה שחיילי החי"ר המצריים נעו בעקבותיהן בביטחון יחסי והתקרבו בחסותן לגדרות החיצוניות של הקיבוץ ללא חשש להיפגע מאש הנק"ל של המגינים.
עדות חותכת לשימוש בשריוניות אלה בקרב זה נמצאה בסרט מתוך ארכיון הצבא המצרי שנעשה לצורכי הסברה ונמצא בעזה שננטשה על ידי הכוחות המצריים ב-1956 לאחר מבצע קדש.
שימוש בעולם לאחר מלחמת העולם השנייה
הצלחתה של השריונית ככלי סיור קל, קטן, נייד וזריז, הביאה לשימוש רב בה עד 1952, אז הוכנסה לשימוש שריונית מתקדמת יותר מסוג דיימלר פרט (Daimler ferret) ("חמוס").
.jpg)
