נולד בלונטשיץ (Łęczyca), שבפולין לרבי אהרן. בתחילה נקרא אפרים בלבד, והשם שלמה נוסף לו רק בהמשך. לדבריו:
"הנה כעת בשנת שס"א לפ"ק, קודם ימי הפורים - נפלתי למשכב בחולי מסוכן כמה שבועות, עד שהוסיפו לי שם שלמה. ובחמלת ה' הוציאני מתוך ההפיכה לחיות אותי כיום הזה, נדרתי לה' ואשלמה, לחבר חיבור זה לכבוד ה' ותורתו, ולגלות מצפוניו"
— הקדמתו לחיבור "כלי יקר"
בצעירותו למד בישיבת המהרש"ל והוא מכנה אותו "מורי". בהמשך עבר לירוסלב ומשם ללבוב, בשלב זה בחייו היה מהדרשנים היהודים המפורסמים בדורו. בשנת שס"א (1601) קודם ימי הפורים חלה קשות ואז הוסיפו לו את השם שלמה. בשנת ה'שס"ד (1604) נקרא לשאת יחד עם המהר"ל (בשנותיו המאוחרות) את תפקיד ראש הישיבה ורבה של פראג. בשנת ה'שס"ז (1607) פטרוהו ראשי הקהל מהחובה לשפוט בדיני ממונות ובמקום זאת החל לשאת את הדרשות מדי שבוע. בשנת ה'שס"ט (1609) לאחר פטירת המהר"ל כיהן ברבנות פראג לבדו עד שנת ה'שע"ד (1614) שבה החל השל"ה (שגורש מפרנקפורט) לכהן יחד איתו כרב העיר. אף על פי שלא היה תלמידו של המהר"ל ממש, הושפע רבות מדרכו ומתורתו, ולעיתים הוא מוזכר כתלמידו.[2]
היה מראשי ועד ארבע ארצות והוא חתום על רוב החלטות שהתקבלו בתקופה זו. באופן חריג מימן הוועד את הדפסת ספרו "כלי יקר".
חיבוריו הרבים עוסקים בענייני מוסר לרוב ולמרות תפקידו בוועד ארבע ארצות נודע כאחד המבקרים החריפים של החברה היהודית בתקופתו. הוא תוקף בספריו ודרשותיו את הרבנים, ראשי הקהל, והעשירים. כמו כן ביקר גם את מנהגי ההוללות בפורים, ואת חוסר הכוונה בתפילה. נודע גם בהתנגדותו ללימוד התלמוד לילדים בגיל צעיר ולשיטת הפלפול. הדבר מתבטא גם בפירושו לתורה, בו הכניס ענייני מוסר.
ספרו המוכר ביותר הוא כלי יקר - פירוש על התורה. ספר זה נכתב לאחר מחלתו ממנה התאושש ונוסף לו השם "שלמה". ספריו הנוספים הם:
שפתי דעת - ספר הקדמה, בו מסביר המחבר את מטרותיו בכתיבת חיבוריו השונים: "בכל החיבורים אשר חיברתי מעודי, היו עיני וליבי על דרכי בני עמינו ולפרסם את החנפים, לפעמים מתוך הכתב, ופעמים בעל פה בבתי כנסיות במדינת פולין..."
