הצוללות מדגם E נכנסו לים הבלטי דרך המצרים הדניים במים שעומקם 10 מטרים בלבד. ב-19 באוגוסט1915, עלתה הצוללת E15 על שרטון בארסונד, קרוב לאי סלטהולם. תוך הפרה של הנייטרליות הדנית, תקפה אותה ספינת טורפדו גרמנית ו-15 מאנשיה נהרגו[2]. שאר הצוללות חדרו לים הבלטי ללא היתקלויות נוספות. הצוללות E18 ו-E19 חברו לשאר הכוח בספטמבר 1915.
הצוללת E9 הטביעה 4 אניות קיטור ב-18 וב-19 באוקטובר 1915[3].
הצוללת E18 אבדה בים הבלטי במאי 1916 בפעולה ליד טאלין. בדיקה של השרידים שהתגלו ב-2009 ליד היומאה העלתה את ההשערה שהיא נתקלה במוקש ימי תוך כדי ציפה[4].
הצוללת E19 הטביעה 4 אניות קיטור גרמניות ב-10 וב-11 באוקטובר 1915[5]. היא גם הטביעה את הסיירת הקלה הגרמנית, 'SMS Undine'.
דגם C
4 צוללות מדגם C נשלחו בספטמבר 1915 בדרך מפותלת ועקיפה. הן נגררו סביב נורדקאפ עד לארכנגלסק ומשם נלקחו על גבי ארבות לקרונשטאדט, דרך הנהרות והאגמים שיהפכו מאוחר יותר לתעלת בלומורקנאל[6].
הצוללות הגיעו לסנקט פטרבורג בספטמבר 1916, אך בגלל בעיות מכניות הוכשרו לפעולה רק ב-1917.
הצוללת C32 נתקעה ליד העיר פרנו בצידו הצפון-מזרחי של מפרץ ריגה ב-24 באוקטובר 1917 בניסון לעכב תנועת כוחות גרמניים לאיים האסטוניים היומאה, סארמאה ומוהו.
סיום המלחמה
ב-1918, עם פלישת הצבא הגרמני וחתימת חוזה ברסט-ליטובסק, נאלצה השייטת לעזוב להלסינקי תחת חסותה של הרפובליקה הפינית. התערבות הצבא הגרמני במלחמת האזרחים הפינית ונחיתתם של 10,000 חיילים גרמנים בהאנקו, אילצו את צוותי השייטת להטביע את 8 הצוללות שנותרו לאחר המלחמה ואת 3 אוניות הסיוע מחוץ לנמל הלסינקי.
לגורל דומה זכה הצי הרוסי המקביל שהותיר בסיום המלחמה 4 צוללות בשוודיה והטביע אותן מחוץ לנמל האנקו.
צוותי הצוללות פונו באוניות רוסיות לפטרוגרד ומשם ברכבת למורמנסק על מנת לחבור לכוחות מדינות ההסכמה בצפון רוסיה, כמה שבועות בלבד לפני שפעילות חבלנית פגעה במסילת הרכבת למורמנסק.
