שיטת עלי-ערבה ( השם המדעי: .Acacia salicina Lindl) היא שיח או עץ קטן ירוק-עד ולא קוצני השייך לסוג שיטה (Acacia) ממשפחת הקטניות. מקורו של מין זה במרכז אוסטרליה ובמזרחה בעיקר באזורים מדבריים וצחיחים. הוא ניטע לצורך מספוא ומרעה ושמושים אחרים בתוניסיה בספרד, בישראל, בהודו, בקליפורניה ובדרום מערב מקסיקו[2]. בישראל הוא ניטע בעיקר באזורים הצחיחים למחצה לשם ייצוב גדות נחלים וכנראה גם לייצוב חולות. כיום שיטת עלי-ערבה נחשבת כמין פולש בעל קצב פלישה מהיר ונזק בינוני. בישראל היא הוכרזה כמין שלא רצוי לשתול אותו בשל נזקה הפוטנציאל הגבוה שלה ויכולתה לשנות את אופי הכיסוי של הצומח המקומי. בנוסף, הומלץ לפעול לצמצום גודל מוקדי התבססותה לאורך נחלי אכזב[3].
מאפיינים
תרמיל פתוח בשתי קשוות, למעלה הזרע
סימני ההיכר העיקריים של שיטת עלי-ערבה: שיח או עץ ירוק-עד, לא קוצני וסבוך, שגובהו בישראל 3 עד 5 מ'. ענפיו קירחים, משתלשלים כלפי הקרקע. עליו (הפילודים) ארוכים ובעלי עורק מרכזי אחד. פרחיו ערוכים בקרקפות כדוריות ולבנות, ופריו הוא תרמיל המכיל זרע עם עוקץ אדום ומפותל.
שיטת עלי-ערבה יוצרת כיסוי צפוף המשנה לחלוטין את אופי הכיסוי של הצומח המקומי. תחת צמרותיה לא צומח אף מין צמחי אחר. בנוסף לדחיקת מינים מקומיים, היא מתחרה איתם גם על ניצול מי הקרקע. הריבוי נעשה באמצעות זרעים וגם באמצעות נצרי שורש והיא מתחדשת מגדמים לאחר כריתה ויוצר כיסוי צפוף מחדש.
שיטת עלי-ערבה מהירת צמיחה, מאריכה ימים ומשך חייה מגיע עד 50 שנה.
בישראל, תקופת הפריחה נמשכת מסוף הקיץ ועד תחילת דצמבר. היא מצטרפת לקבוצת העצים המועטים שפורחים בסתיו: חרוב ושסק.
בית גידול
בית הגידול המועדף על שיטת עלי-ערבה הוא קרקעות חרסיתיות עד חוליות בגדות נחלים ובמישורים של האזור הצחיח למחצה ועד לשולי האזור הצחיח[3]. שיטת עלי-ערבה היא צמח חצי צל ואור מלא, עמידה בקרה, בשרב, במליחות גבוה ובגיר, וגדלה בקרקעות מנוקזות. ריבוי נעשה באמצעות זרעים בסתיו או באביב[4].
מורפולוגיה
תקריב של תפרחת
מערכת השורשים של שיטת עלי-ערבה מעמיקה אך מתפרשת גם בצורה אופקית..
העלים מסורגים, פשוטים ותמימים, בצהע ירוק חיוור, ירוק-אפרפר או כחלחל. העלים משתלשלים, בעלי שונות צורתית רבה - הם יכוליםלהיות ישרים, מוארכים (דמויי סרגל צר) או דמויי אזמל מעוקם מעט. אורכם 7 עד 20 ס"מ ורוחבם 0.5 עד 4 ס"מ[5]. העלים חלקים, גלדניים (עבים) ועם עורק מרכזי בודד ובולט[4]. בבסיס העלה מצויות 2 עד 5 בלוטות.
למעשה, אין מדובר בעלים אמיתיים, אלא בפילודים - בדמויי עלים (phyllode, phyllodium). הפילוד אינו אלא התרחבות הפטוטרת (ציר העלה) שהפכה לאיבר הטמעה דמויי טרף, במקום הטרף המנוצה פעמים. רק בנבט או בנצר צעיר צומחים עלים מנוצים, ובשלב מוקדם בהתפתחות הצמח הם מוחלפים בפילודים. בשתילים צעירים אפשר שייראו רק עלים מנוצים פעמיים (בעלי שני סעיפים) ובסוף שלושה חודשים השתיל יצמיח עלי פילוד בלבד. השינוי מתרחש במהלך של ארבעה שלבים עיקריים.
התפרחת היא אשכול באורך 5 עד 6.5 ס"מ, הנושא 2 עד 8 קרקפות כדוריות בצבע לבן-קרם עד צהוב חיוור. לעיתים יוצאת תפרחת אחת מחיק העלה. הקרקפת, שקוטרה כ-8 מ"מ, נושאת 15 עד 25 פרחים זעירים[5].
הפרחים דו-מיניים, סימטריים וזעירים מאוד, עם שחלה עילית.
הגביע דמוי פעמון זעיר בעל 5 עלי גביע.
הכותרת מורכבת מעלי הכותרת 5 זעירים וקירחים.
האבקנים רבים ובולטים מחוץ לעטיף.
השחלה עילית בת עלה שחלה אחד כאשר השליה עוברת לאורך תפר הבטן של שחלה[4].
הפרי הוא תרמיל הנפתח לשתי קשוות, ארוך וצר, ישר או מעט עקום. התרמיל עבה ומעוצה משני צדי השקע של הזרע (מוצר בין הזרעים) ואורכו 2 עד 7 ס"מ, לעיתים רחוקות 12 ס"מ ורוחבו 7 עד 13 מ"מ[4].
הזרעים מוארכים ואליפטיים, באורך של 4.5 עד 6 מ"מ, בצבע שחור מבריק. עוקץ הביצית המחבר את הזרע לתרמיל הוא עבה, וצבעו אדום כהה או כתום[6].
תמונות להמחשה
עלים מוארכים (פילודים)
תפרחות על ענפים
תפרחת
פרח בקרקפת
תפרחת
פריחה בחודש דצמבר בקריית שמונה
פריחה בספטמבר של שיטת עלי-ערבה בקריית שמונה, ישראל
