אורכו של הרכס 120 ק"מ ורוחבו 65 ק"מ. הוא מורכב משישה גושי הרים המופרדים על ידי גאיות עמוקים: הר בייקר, הר אמין, הר גסי, הר לואיג'י די סאבויה, הר ספיק והר סטנלי. הר סטנלי הוא הגדול ביותר ולו מספר פסגות, ומרגריטה היא הגבוהה שבהן. בהרי רוונזורי 43 קרחונים ידועים הנמצאים על שישה הרים ששטחם הכולל הוא 5 קמ"ר, כמעט מחצית מסך שטח הקרחונים באפריקה.
הרכס בנוי מסלעים מותמרים, והסברה המקובלת היא שההרים נוצרו כתוצאה מתנועת לוחות. ההרים מצויים באזור לח מאוד שלעיתים קרובות אפוף בערפל. הסלעים הללו הניבו קרקע שרמת הפוריות שלה איננה אחידה.
רכס רוונזורי משמש כמאגר מים חשוב. הוא מזין את אגמי אדוארד וג'ורג', שיש להם חשיבות כלכלית לתושבי האזור. יש הסוברים כי הם אף הרי הירח (Montes Lunae) שהוזכרו על ידי תלמי כמקורו של הנילוס הלבן, אם כי תיאוריו אינם ברורים דיים כדי לזהותם באופן ודאי. על כל פנים, ההערכות המקובלות גורסות כי כחצי מיליון מתושבי אוגנדה תלויים ברכס על מנת לקבל את צריכת המים שלהם, כמו גם כמגן טבעי מפני שיטפונות ואסונות טבע אחרים.
הרכס מהווה יעד תיירותי. להרים חשיבות כלכלית נוספת, שכן באזור מצויים מרבצי נחושת וקובלט.
האקלים תלוי בגובה, אך הוא מושפע גם מרוחות הנושבות מכיוון מזרח וממחזוריות שנתית בעלת שתי נקודות שיא (החודשים הלחים ביותר הם מרץ עד מאי ואוגוסט עד נובמבר). רכס רוונזורי הוא מאוד לח באופן כללי, וברוב ימות השנה יורד בו גשם, כולל בחודשים היבשים.
פלורה ופאונה
הפארק ידוע בזכות הפלורה שלו הכוללת מספר רב של מיניםאנדמיים לאזורים הגבוהים. אופי הצמחייה תלוי במידה רבה בגובה, כאשר יש להבחין בין מספר אזורים שונים. מתחת ל-2,400 מטרים הצמחייה מוגדרת כיער גשם טרופי שבור, המורכב ממינים כגון סימפוניה גלובוליפרה ופרונוס אפריקני. באזור זה יש מעט עצים גדולים ולפיכך חופת העצים שבורה מלבד בתחתית העמקים ובפסגות ההרים, שהם המקומות שבהם מדרונות ההרים מתונים. אזור היער השבור מתמזג ליער במבוק המגיע עד לגובה 3,000 מטרים. יער הבמבוק מתחלף בקרקע ענייה המאופיינת בצמחיית שדה בור שבה גדלים בעיקר שיחים מסדרת האברשאים.
