ברחוב הוקמו בתי הכנסת "החורבה" ובית הכנסת הרמב"ן. לאחר מלחמת ששת הימים, הוקמו בו (ובקארדו שלצידו) אתרי הנצחה אחדים: אתר על מאבק הרובע על שרידתו עד נפילתו, אתר הנצחה למשה רוסנק ואתר הנצחה ללוחמי הרובע היהודים בתש"ח 1948. בבתי המגורים, החדשים ברובם מתגוררות משפחות יהודיות, וכן פועלות בו חנויות וסדנאות אחדות.
בתארו את התפתחות הרובע היהודי במפנה המאות ה-18 - ה-19, מציין בן-אריה, כי בראשית המאה ה-19 אפשר אולי לאתר את גלעינו הראשוני של הרובע בקטע שמרחוב-היהודים מזרחה בכיוון לכותל. ... גם נוסעים אחרים במחצית הראשונה של המאה מציינים כמקומות-מגורים של היהודים את רחוב המידאן ורחוב היהודים".[3]
בשלהי המאה ה-19, ובעשורים הראשונים של המאה ה-20 התגוררה ועבדה ברחוב אוכלוסייה יהודית. ולצד בתי המגורים פעלו ברחוב חנויות רבות, סדנאות ובתי מלאכה; דוד ילין כתב בזיכרונותיו:
"ובסעיפיו [הסמטאות היוצאות ממנו] כמאתיים וחמישים חנויות קטנות וצפופות, כי כולו קודש [יהודים], ורוב חנווניו מאחינו האשכנזים, כי פה בתוך עמם הם יושבים, ובשפתם [יידיש] אשר העלו אתם מארץ גלותם ידברו ויצעקו ולא יהסס. גם הספרדי גם בן הנכר [לא-יהודי] אשר עֶסק לו ברחוב הזה למוד ילמד לדבר אשכנזית [יידיש]
— דוד ילין, כתבי דוד ילין, א, ירושלים תשמ"ג-1983, עמ' 16-15.
במלחמת העצמאות נכבש הרובע היהודי על ידי הלגיון הירדני אשר הרס חלק מבתי הרחוב. תושביו היהודים היו לפליטים. חלקם נמלטו אל מערב ירושלים, וחלקם נשבו עם שאר תושבי הרובע היהודי וכוחות המגן של ההגנה ואצ"ל, ונלקחו למחנה בממלכת ירדן, ואחר כך נשלחו לישראל.
