יוסף מילוא ויצחק קדישזון שהיו מנהלי התיאטרון הקאמרי, הקימו ב-1957 תיאטרון סאטירי עכשווי, מועדון התיאטרון. כחלק מפרויקט זה הוקמה רביעיית מועדון התיאטרון, שמנתה ארבעה משחקני הקאמרי הצעירים, והיוותה את המופע המרכזי של המועדון[1]. בדינמיקה שבין חברי הלהקה תפס כל אחד מהשחקנים תפקיד אופי קבוע: בן סירא - הלץ, שמעון בר - הרציני, גדעון זינגר הוסיף גוון של אירוניה דקה וראובן שפר נתפס כ"מצליף" שאינו מהסס לפתוח את פיו ולבקר כל מה שניתן לביקורת. הרביעייה זכתה לפופולריות רבה. הם שילבו משחק, תנועה, סאטירה ושירה. הבמאים היו שמואל בונים ושרגא פרידמן, כותבי הטקסטים והמתרגמים היו דן אלמגור, חיים חפר, אפרים קישוןנתן אלתרמן ועוד[2]. על הניהול המוזיקלי הופקדו יוחנן זראי, יצחק גרציאני, אדוארד אולארצ'יק ופרנק פלג. שירי תוכניותיה הראשונות, שהתחבבו על קהל הצופים והמאזינים הופקו כתקליט בחברת "ישראפון" בליווי קטעי מעבר מפי שרגא פרידמן.
הרביעייה נאסרה להופעה בפני חיילים בגלל ששיריה נחשבו לבלתי חינוכיים. ב-22 ביוני1960 בעת שהרביעייה הופיעה בפני חיילים בקולנוע תל אביב ושרה את השיר "תן תרומה" שהייתה סאטירה על השנור הישראלי[3], התפרץ קצין חינוך ראשי, אהרן זאב, להופעה, דרש מהרביעייה לרדת מהבמה[4] וכינה את חברי הרביעייה "אדיוטים". לאחר מספר שבועות התנצל ראש אכ"א, אהרון דורון, בפני חברי הרביעייה[5].
ב-1963, לקחו אותם תחת חסותם הפזמונאי והמפיק חיים חפר ודן בן אמוץ, על מנת שיופיעו במועדון החמאם ביפו. שם הופיעה הרביעייה במערכונים קברטיים ובשירים צרפתים מתורגמים בהשראת ההרכב הצרפתי "פררה ז'אק" במסגרת התוכנית "פצצת הזמן" (תוכנית מס' 5), ששיריה הוקלטו לתקליט אריך נגן. חיים חפר גם כתב רבים משירי הרביעייה, בהם "זאת מרחוב פנורמה", "כבוד עצמי", "אין כמו יפו בלילות" וכן את השיר "איך הפשפש עלה למעלה" (חפר הכחיש שהשיר נכתב על שמעון פרס, אך גם לא התנגד שייחסו לו זאת[6]). להיט נוסף של הלהקה היה "גוי של שבת", הידוע בזכות השורה "מחפצה מנמצה" (מעכאַפּט זיי מענעמט זיי).
