קתדרה בפורמט הישןציור של גוסטב באוארנפיינד על גבי שער גיליון בפורמט הישןכתב העת בפורמט החדש לאחר מתיחת הפניםדוגמה לפורמט החופשי יותר, הנהוג החל מ-2007
קָתֶדְרָה לתולדות ארץ ישראל ויישובה הוא כתב עת לתולדות ארץ ישראל ויישובה, היוצא לאור ארבע פעמים בשנה (רבעון) מטעם 'המכון לחקר ארץ ישראל ויישובה', שביד יצחק בן-צבי.
גיליון "קתדרה" הראשון ראה אור בחודש אלול תשל"ו (ספטמבר 1976). מנכ"ל יד יצחק בן-צבי דאז, יהודה בן פורת, פרסם את החוברות הראשונות ב"מחתרת", ללא החלטת הוועדה האקדמית, כהמשך כביכול ל'ידיעון' שהוציא המכון. רחל ינאית (אלמנתו של יצחק בן-צבי) שמינתה אותו לתפקיד, ופרופ' בנימין מזר, קרוב משפחה וארכאולוג בכיר באוניברסיטה העברית כעסו על כתב העת החדש, מאחר שציפו מבן פורת להפיק כתב עת למורשת יצחק בן-צבי דווקא. עורך "קתדרה" הראשון, יעקב שביט, סיפר כי נודע לו שפרופ' מזר השליך לרצפה בחמת זעם את החוברת הראשונה, כשזו הגיעה לידיו. ההתנגדות המרכזית ביד בן צבי ומחוצה לו לפורמט שבו פורסם אז כתב העת, התבססה על טיעונים שונים, ובהם שההיסטוריה של ארץ ישראל איננה תחום מחקר נפרד מההיסטוריה הכללית, או שההיסטוריה של המאה ה-19 והמאה ה-20 היא 'ז'ורנליסטיקה'. חלק מהטענות היו מעשיות יותר, כמו החשש שלא יימצא חומר ראוי למלא ארבע חוברות בשנה, וכן שזוהי מטלה כבדה מדי להוציא רבעון בצורה סדירה. היו ביד בן צבי שבירכו על היוזמה, אך התנגדו לשילובן של תמונות בכתב העת, בטענה שתצלומים ראויים להופיע בכתבי עת פופולריים בלבד, ולא בכתב עת מדעי. אחרים סברו שהגדרת התכנים שגויה, וכי מחקרים בתחום התרבות והאמנות אינם ראויים להתפרסם בכתב עת להיסטוריה.
פורמט כתב העת ותפוצתו
חרף ההתנגדויות והביקורת, התעקש בן פורת על הפורמט שקבע, ולמרות התחזיות הפסימיות נחל כתב העת הצלחה רבה. "קתדרה" רואה אור ארבע פעמים בשנה מאז הקמתו ועד ימינו, וכל גיליון מכיל בשנים האחרונות כ-200 עמודים. עד כה (נובמבר 2023) פורסמו 183 גיליונות "קתדרה", ובכל אחד מהם כשישה מאמרים, העוסקים בתקופות שונות. לרוב אין נושא ייחודי לכל גיליון, אלא אם הצטברו די מחקרים בנושא מסוים. כך, למשל, הוקדשו גיליונות נושאיים לקיסריה, לגליל, לנשים בארץ ישראל, וכדומה. בנוסף למאמרים מופיעות בכל גיליון גם הערכות לספרים חדשים, הערות מחקריות ותעודות חשובות. כתב העת מודפס באלפי עותקים, בעיקר למנויים בישראל. מתחילת שנת 2010 גליונות ישנים של כתב העת זמינים לעיון באתר הבית של מכון יד בן-צבי.
פורמט הכריכה המקורי של קתדרה היה פשוט למדי, וכלל ציור או צילום שכיסה כשני שלישים מהכריכה. שם כתב העת הופיע בגופן גדול לרוחב כל חלקה העליון של הכריכה על רקע לבן, או על גבי הציור או הצילום. ב-1996, החל מחוברת 81, עבר כתב העת מתיחת פנים וכריכתו שונתה לגמרי: המצג הגרפי כיסה עדיין רק כשני שלישים מהכריכה, אך החלק העליון נצבע בשחור, ועליו רשימת המאמרים המופיעים בגיליון. משמאל שובץ עיגולכתום גדול, ובו שם כתב העת ופרטי הגיליון. החל משנת 2007 גם פורמט זה השתנה, ולעיתים נעדרת רשימת המאמרים לטובת ציור על הכריכה כולה.
הכותבים והתוכן
כ-600 מחברים פרסמו ב"קתדרה" למעלה מאלף מאמרים, מאז הקמתו. המאמרים הנשלחים למערכת עוברים ביקורת עמיתים בידי מומחים בתחומים השונים, ללא חשיפת שם הכותב. המטרה היא להבטיח את איכותו ורצינותו של המאמר, ולכן הוא נקרא בדרך כלל על ידי שני קוראים, ולעיתים אף יותר. חוות דעתם של המבקרים מוצגת בישיבות המערכת, והיא זו שקובעת את דינם לפרסום או לדחייה. מערכת הסינון הקפדנית עוררה יותר מפעם טרוניה של חוקרים שמאמריהם נדחו, חלקם אנשי "יד בן צבי" עצמו. בינואר 1994 פרסמה המערכת הנחיות מחמירות לאופן הצגת הביבליוגרפיה במאמרים ב"קתדרה".[1] צעד זה עורר ביקורת נוקבת מצד הסופר ס. יזהר, שראה בכך את "ראשית התדרדרותו של כתב עת חשוב זה". את ביקורתו, שפורסמה בקתדרה בגיליון 71, סיים במילים: "אל יכתיבו הספרנים את לשון המחקר ולא עושי המצבות את דרכי החיים"[2]. כך או כך, תהליך ההערכה הקפדני בכתב העת מאפשר קרדיטציה אקדמית לחומר, ופרסום ב"קתדרה" נחשב כמקור ביבליוגרפי מהימן ונחשב.
ייחודו של כתב העת
ב"קתדרה" מופיע אך ורק חומר חדש ומקורי, שלא ראה אור בשום מסגרת אחרת, ואפילו בשפה זרה. נראה כי ההישג החשוב ביותר של "קתדרה" הוא ביצירת הגדרה רחבה ועשירה למגוון התחומים והנושאים של מחקר ארץ ישראל לתקופותיה. כתב העת היווה גורם חשוב בהגדרת ההיסטוריה של ארץ ישראל כתחום מחקר נפרד מההיסטוריה הכללית, ואף הרחיב את מספר הדיסציפלינות השותפות במחקר זה. ביד בן צבי מתגאים בכך שבתחומים לא מעטים היה "קתדרה" ה"חלוץ ההולך לפני המחנה", כפי שביטא זאת נתן וסרמן, במוסף לספרות של עיתון "הארץ" לאחר הופעת חוברת המאה של "קתדרה" בינואר 2002: "כתב העת מצדיק את המעמד שקיבל כספינת דגל של המחקר ההיסטורי, הארכאולוגי והגאוגרפי בישראל." באותו שבוע כתב חננאל מאק במוסף "ספרים" של "הארץ":
"חוברת ה-100 של קתדרה יצאה לאור במלאת עשרים וחמש שנה בדיוק לייסודו של הרבעון. והרי לנו שבחו הראשון של כתב העת: נאמנותו הקבועה והעיקשת לסדר הטוב ולמחויבותו אל מול קוראיו. רוב הכותבים במאה החוברות שהופיעו עד כה באים מתוך מוסדות המחקר, והחוברות תופסות מקום נכבד בכל ספרייה אוניברסיטאית, ועם זאת ממלאה קתדרה את ייעודה הציבורי המקורי, וקוראיה וחותמיה הלא הם פזורים על פני כל הארץ... היו שסברו שמחקרים בתרבות ובאמנות אינם ראויים להתפרסם בכתב עת להיסטוריה המכבד את עצמו. מאה חוברות קתדרה הרוויות תצלומים ומחקרים בתחומי תרבות שונים ומגוונים יעידו כמאה עדים על עמדות עורכיה ועל הצלחת דרכה..."
