קידושא רבא (או בקיצור: קידוש) הוא מנהג של אירוח וכיבוד קל הנערכים לכבוד הולדתה של בת, בשבת שלאחר יום הבר-מצווה, או לכבוד שבת חתן ("אופרוף"). מדובר במנהג הרווח בקרב יהודים מקהילות אשכנזיות להזמין קרובים וידידים בבוקר יום השבת, לאחר תפילת מוסף. האירוע נערך מיד לאחר סיום התפילה, לפני שהציבור פונה לביתו לסעוד את סעודת יום שבת. ה"קידוש" נערך לרוב בבית הכנסת השכונתי או הקהילתי, או בבית משפחת בעל השמחה: היולדת, בבית משפחת הוריה או בבית משפחת בעלה; הורי חתן הבר-מצווה; הורי החתן או הורי הכלה. המשתתפים מברכים את בעלי השמחה ובני משפחתם באיחולים קלאסיים לרגל השמחה, ובאמירת לחיים.
שם האירוע מכונה על שם עריכת הקידושא רבא בו.
בהולדת הבת
מנהג עריכת אירוע "קידושא רבא" בשבת שלאחר הולדת הבת מוזכר כבר במאה ה-18[1]. בשונה ממנהג שלום זכר, שמוזכר כבר בתקופת המעבר בין ראשוני לאחרוני אשכנז, מנהג "קידושא רבא" לרגל הולדת הבת אינו מוזכר בתקופה זו. אמנם קיים בסיס תלמודי לכך, בדרשה של רבה בר רב הונא בשם רב על מנהגו של בועז[2].
המנהג רווח בעיקר בציבור החסידי, ובמהלך המאה ה-20 החל רווח יותר גם בציבור הליטאי.
יש שציינו את מנהג עריכת "קידושא רבא" להולדת הבת כסגולה למציאת שידוך[3].
להזמנה לאירוע ה"קידושא רבא" יש לרוב נוסח מסורתי, עם שינויים קלים בין קהילות שונות[4].
כיבוד
האירוח כולל מאכל ומשקה, שאינם מצריכים נטילת ידיים, ובעיקר עוגות מסוג עוגת ספוג (טורט) וקוגל אטריות. לעיתים מוגשים גם הערינג עם בצל קצוץ או עם ירקות פרוסות ובתוספת קרקרים, קוגל תפוחי אדמה, טשולנט, דגים מעושנים, ועוד.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ רבי יעקב עמדין, שו"ת שאלת יעבץ, חלק ב', סימן ק"פ; רבי מרדכי הלוי, דרכי נועם, אבן העזר, סימן א'; הרב אברהם יצחק שפרלינג, טעמי המנהגים ומקורי הדינים, חלק שלישי, ענייני מילה; רבי יוסף חיים מבגדד, שו"ת רב פעלים, חלק א', אבן העזר, סימן י"ב.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף צ"א, עמוד ב', ורבינו גרשום, בפירושו שם. ראו רבי פינחס מנחם אלתר, שולי הגליון - ש"ס, חלק ג', על בבא בתרא, דף צ"א, עמוד ב', ירושלים, עמ' ק"נ, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ ראו לדוגמה סגולת מלכים, סגולה ע"ד, עמ' 30.
- ^ ראו לדוגמה נוסח פאר הזמנה לקידושא רבא, בפורום באתר ivelt.
