פרנץ ליסט בשנת 1847.החלק הראשון של הקונצ'רטו בביצוע אייברי גליאנו הפסנתרנית.
קונצ'רטו לפסנתר מס' 1 של פרנץ ליסט הוא קונצ'רטו לפסנתר במי במול, שהלחין המלחין ההונגריפרנץ ליסט על פני תקופה ארוכה של כ-26 שנים. את הנושאים העיקריים ביצירה הוא הלחין בשנת 1830, בעוד שאת הגרסה האחרונה הוא סיים להלחין בשנת 1849. הקונצ'רטו מורכב מארבעה פרקים ונמשך כ-20 דקות. הוא הוצג בהופעת בכורה לראשונה בויימאר ב-17 בפברואר1855, כאשר ליסט בעצמו ניגן בפסנתר והקטור ברליוז ניצח על התזמורת.[1]
היסטוריה
הנושאים העיקריים של הקונצ'רטו נכתבו בספר סקיצות משנת 1830, כאשר ליסט היה בן תשע עשרה. ככל הנראה שהוא השלים את היצירה בשנת 1849, ובכל זאת עשה שינויים נוספים בשנת 1853. היא הוצגה לראשונה בויימאר בשנת 1855, כאשר המלחין (ליסט) מנגן בפסנתר והקטור ברליוז מנצח על התזמורת. ליסט ביצע שינויים נוספים אחרי פרסומו של הקונצ'רטו, בשנת 1856. המלחין בלה בארטוק תיאר את הקונצ'רטו כ"המימוש המושלם הראשון של צורת סונאטה מחזורית, כאשר נושאים משותפים מטופלים על פי עקרון הווריאציה".[2]
בפרק הזה התזמורת מציגה את הנושא המרכזי של היצירה עם מוטיב עוצמתי. הפרק הזה בכיוון כדי ללעוג למבקרי המוזיקה שביקרו ביקורות חריפות על ליסט. ליסט החליט לשים את המשפט Das versteht ihr alle nicht, haha! (אף אחד מכם לא מבין זאת, הא-הא) לתווים הפותחים. לאחר מכן הפסנתר נכנס לתמונה ומאחר יותר, מתרחש דואט בין הפסנתר לקלרינט בקטע שקט ורגוע, שבמהרה משתלט עליו שוב הנושא המרכזי. בעקבות זאת הפסנתר מנגן שמיניות כרומטיות במי במול ועושה אותו דבר אבל הפעם בסול מז'ור. הפרק מסתיים בליווי המרכזי שמנגנים המיתרים ואילו הפסנתר מחקה את הנבל עם ארפג'ו מהיר ושקט, שהגיע לשיאו בסולם כרומטי.
פרק 2. אדג'יו
הפרק השלישי של הקונצ'רטו
הצ'לו והקונטרבס מציגים את קטע האדג'יו (איטי) באופן שלו ואחיד, לפני ששאר כלי המיתר מצטרפים לנגינה. לאחר מכן, צלילי הצ'לו והקונטרבס נעלמים לפני שהפסנתר מצטרף לנגן. הפסנתר משתמש בנושא שניגנו המיתרים ומפתח אותו הלאה, בסגנון דמוי נוקטורן עם ארפג'יות שמנוגנות על ידי יד שמאל באופן רך וזורם לעומת נגינה יותר מהירה ביד ימין. הקטע מגיע לשיא בו מנגנים פורטיסימו חזק ואחריו סולם דימינונאדו יורד בהדרגה עד שנפסקת המוזיקה.
לאחר הפסקה קצרה, התזמורת כולה מתחדשת ושוב מנגנת את אותו הנושא. ואז הצ'לו מנגן את הנושא שהיה בהתחלה בזמן שהפסנתר עונה להם בחיפזון. זה מוביל לקטע שבו כלי הנשיפה מנגנים בסולו נושא חדש ואילו הפסנתר מנגן טרילים ארוכים ביד ימין ואקורדים ביד שמאל. את הפרק מסיימים הפסנתר והקלרינט בדואט.
פרק 3. אלגרטו ואלגרו
החלק הרביעי של הקונצ'רטו
הפרק השלישי מתחיל כשקטע קישוט מעין עוקב אחרי המנגינה הראשית. (השימוש התכוף והבולט בשיטה זו מוביל את המבקר אדוארד הנסליק ללעוג ליצירה זו). הפסנתר מפתח את הנושא עוד יותר. זה מתרחש לאורך כל הפרק, אולם נושאים קודמים משני הפרקים הקודמים מוצגים מחדש ומשולבים יחד כדי להעניק לקונצ'רטו זה את צורתו המיוחדת הדומה לרפסודיה. תנועה זו היא בעלת אופי משעשע בהחלט, כאשר הפסנתר מתחיל לנגן קפריצ'ו, ודואטים קטנים מתרחשים בין כלי הנשיפה והפסנתר לאורך כל הדרך. המחצית השנייה של התנועה, לעומת זאת, עוברת תפנית כהה יותר, כאשר הפסנתר, לאחר סיום קטע הסקרצו, מנגן טרמולנדו באזור של התווים הנמוכים, עם פיתוח של הנושא הראשון. התנועה מסתיימת במוזיקה דומה מאוד לתחילת הפרק הראשון, עם קטע פסנתר.
פרק 4. אלגרו עליז ומונפש
הפרק מתחיל במנגינה מז'ורית (שמחה) ולאחר מכן, בהדרגה, התזמורת מנגנת את הנושא של אדג'יו אם כי בשינויים קלים. הפסנתר מנגן אחריו במעבר בין אוקטבות ואז מצטרף לדואט עם כלי נשיפה שונים בסולו. הפרק ממשיך להביא את כל הנושאים מכל הקונצ'רטו ולשלב אותם ברצף. בקטעים האחרונים האחרונים מוצג סולם כרומטי חדש בו הפסנתר מנגן בסגנון פוליריתמיקה תוך איחוד מוזיקלי עם כלי המיתר. הפרק מסתיים הקטע בסגנון "בראבו" של ליסט יחד עם כל התזמורת.
