הקונצ'רטו לכינור ברה מז'ור אופוס 35 של פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי הוא יצירה מהתקופה הרומנטית, והקונצ'רטו לכינור היחיד שכתב צ'ייקובסקי. זהו קונצ'רטו וירטואוזי אשר נחשב לקשה ביותר לביצוע. הופעת הבכורה זכתה לתגובות מעורבות מצד מוזיקאים ומבקרי מוזיקה, אך היצירה נהפכה לאחד מהקונצ'רטי לכינור המוכרים ביותר ולאחת היצירות הפופולריות של המלחין.
צ'ייקובסקי (מימין) עם יוסיף קוטק
ליצירה שלושה פרקים, כאשר אורך ביצוע טיפוסי נע סביב 35 דקות.[1]
חיבור הקונצ'רטו
בשנת 1878 יצא צ'ייקובסקי לנופש בשווייץ עם חבר כנר בשם יוסיף קוטק, תלמיד קומפוזיציה שלו בקונסרבטוריון. קוטק הביא עמו את הרדוקציה של "הסימפוניה הספרדית" ברה מינור מאת לאלו. צ'ייקובסקי ניגן בפסנתר וקוטק בכינור. במהרה מצא צ'ייקובסקי את רוח היצירה וישב לכתוב קונצ'רטו לכינור. תוך שבועיים נשלמה מלאכת הכתיבה לפסנתר וכינור כהכנה לתזמור.
לאחר בדיקה מחודשת של היצירה, על ידי קוטק ואחיו של צ'ייקובסקי, מודסט, הוציא צ'ייקובסקי את הפרק השני, אשר לא השביע את רצונם, וכתב את הקנצונטה בסול מינור, המוכרת כיום כפרק השני של היצירה, ביום אחד. הפרק שהוצא הפך לאחר זמן להיות הפרק הראשון ביצירה "זיכרון ממקום יקר" אופוס 42 לכינור ולפסנתר, שלאחר מכן תוזמרה על ידי אלכסנדר גלאזונוב.
עד 12 באפריל 1878 תוזמרה היצירה והושלמה. המעניין הוא, שצ'ייקובסקי לא הקדיש את היצירה לכנר שהיה שותף לכתיבתה. צ'ייקובסקי הגיש את היצירה לכנר ליאופולד אאואר, אשר דחה את היצירה כבלתי ניתנת לנגינה. שנתיים עברו בלי שהיצירה בוצעה, גם לא על ידי הכנר יוסיף קוטק.
לאופולד אאואר
ביצוע ראשון וביקורת
ביצוע הבכורה של היצירה התקיים ב-4 בדצמבר1881 בווינה, בידי הכנר אדולף ברודסקי והמנצחהנס ריכטר. בקהל ישב אדם, שהיה אימת המלחינים והנגנים, המבקר אדוארד הנסליק. על היצירה כתב כי נדמה שאפשר לשמוע סירחון מהמוזיקה של צ'ייקובסקי, בעיקר בשל הפרק האחרון שהולחן בהשראת מוזיקה קוזאקית עממית. הסערה שהמאמר חולל הובילה לפרסום היצירה ברחבי העולם כולו.
ניתוח היצירה
בבחינה מדוקדקת מראה הקונצ'רטו לכינור את יכולתו של צ'ייקובסקי לכתיבה וירטואוזית ויחד עם זאת את אהבתו לצליל הסימפוני. הגם כי הכינור מנגן פסקאות ליריות וענוגות, רוב הכתיבה לכינור היא וירטואוזית ותובענית מהסולן. ההקדמה המנוגנת בתזמורת מהווה בסיס מלודי לפרק הראשון על שני נושאיו העיקריים.
פרק ראשון
לאחר פתיחה קצרה בתזמורת, נכנס הכינור בהקדמה משלו ולבסוף מתחיל לנגן את הנושא הראשון השירתי והפואטי, שרמזים לו נשמעים בפתיחה לתזמורת. לאחר עיבוד הנושא הראשון ופיתוחו, כשהכינור מראה את יכולתו הווירטואוזית, מגיע הנושא השני, לירי ומעודן, המבוסס ברובו על הנושא הראשון. ושוב לאחר פיתוח הנושא, כשהכנר חייב להראות את שליטתו בכלי, מגיעה התזמורת וסוחפת את המנגינה הראשית בקול תרועה גרנדיוזית אל עבר הפיתוח, שלאחריו מגיעה קדנצה קשה לנגינה, הממשיכה את פיתוח הנושא הראשון והשני. התזמורת שבה ומופיעה עם צלילו העדין של החליל, המבשר את שובו של הנושא הראשון. הקודה של הפרק סוחפת ומלאת אנרגיה עד לסיום, כשהכינור מנגן בווירטואוזיות מרשימה.
פרק שני
הפרק השני "קנצונטה" (שיר קטן) בסול מינור, מתחיל בהקדמה לכלי נשיפה מעץ, עד כניסת הכינור, המנגן ברכות מנגינה שירתית וענוגה, שחלקה המרכזי מתבסס על ההקדמה לפרק.
פרק שלישי
הפרק השלישי מופיע ללא הפסקה. ההקדמה לתזמורת מציגה את המוטיב, שעליו מבוססת המלודיה הראשונה, ריקוד קוזאקי. בנושא השני יש שתי מלודיות נוספות המבוססות על שירי עם, וצורתו הכוללת של הפרק מזכירה רונדו מחומש (א-ב-א-ג-א) אך בעלת שני נושאים בלבד (א-ב-א-ב-א).[2] הפרק מסתיים בווירטואוזיות מלהיבה, כשהכנר מנגן צלילים כפולים ואף משולשים. זוהי יצירה תובענית ביותר מן המבצע. הכנר נדרש למיומנות נגינה וירטואוזית ולירית כאחת כדי שיצליח להעביר הן את הרגשות העמוקים והן את הרגשנות שביצירה זו.
.svg){kind=logo}
