הקונצ'רטו לכינור במי מינור אופוס 64 הוא הקונצ'רטו לכינור השני והמוכר יותר של המלחין הגרמניפליקס מנדלסון, ויצירתו התזמורתית הגדולה האחרונה. הקונצ'רטו הוא אחת היצירות המפורסמות ביותר ברפרטואר לכינור והוא מבוצע ומוקלט לעיתים קרובות.[1] הייתה לו השפעה ניכרת על רבים מהקונצ'רטי שהגיעו אחריו והוא אחת היצירות החשובות בתולדות המוזיקה הקלאסית.[2]
ביצוע ממוצע של היצירה לא עולה על 30 דקות והיא לא נחשבת יצירה ארוכה.
הקונצ'רטו בנוי משלושה פרקים בסדר של מהיר, איטי, מהיר:
אלגרו מולטו אפסיונאטו – היצירה נפתחת בכניסה כמעט מידית של הכינור בה הוא מציג לנו את הנושא המרכזי, דבר שלא היה נהוג באותה תקופה בקונצ׳רטי אשר לרוב היו נפתחים בהקדמה תזמורתית ארוכה. הפרק הראשון (מי מינור) בנוי בצורת סונטה האופיינית לקונצ׳רטי באותה תקופה. בפעם הראשונה הקדנצה של הקונצ'רטו, אשר נמצאת באמצע הפרק, נכתבת כולה על ידי המלחין ולא מאולתרת על ידי הנגן. הפרק מסתיים בשני אקורדים של התזמורת שאחריהם הבסון מנגן צליל ארוך שגולש אל תוך הפרק השני.
אנדנטה – הפרק השני (דו מז׳ור) מתחיל בפתיחה קצרה של התזמורת שאחריה הכינור מנגן את הנושא הרגוע של הפרק. הפיתוח של הפרק מגיע בערך באמצע הפרק ונכתב בסולם לה מינור.
אלגרו נון טרופו, אלגרו מולטו ויואצ'ה – הפרק השלישי (מי מז׳ור) נפתח בהקדמה קצרה של הכינור והתזמורת במי מינור המזכירה את הפרק הראשון. לאחר ההקדמה הכינור מנגן קטע סולו קצר שמתחבר לנושא של הפרק. לפרק יש אופי מאוד קופצני ומהיר ודורש יכולות טכניות גבוהות מהסולן.
