מטלוס החל את הקריירה הצבאית שלו במהלך מלחמת האיטלקים ברומא, שפרצה בשנת 91 לפנה"ס, כלגאטוס בצבא הרומי הדרומי שנלחם במרידה האיטלקית קמפניה ובסאמניום. במהלך הקרבות הוא נלחם תחת פיקודו של סולה וייתכן שבתקופה זו רכש את אמונו. הישגיו הבולטים ביותר היו בשנת 88 לפנה"ס, שנה בה כוח צבאי בפיקודו כבש את מעוז האיטלקים ונוסיה והרג בקרב את פומפאידיוס סילו, ממנהיגי המורדים. עם פרוץ מלחמת האזרחים בשנה זו וכיבושה של רומא על ידי סולה, הראה פיוס את נאמנותו לזה והוא מונה כתגמול למפקד הצבא הדרומי. לאחר שסולה יצא מזרחה להילחם נגד מיתרידטס השישי, מלך פונטוס הושאר מטלוס בקאמפניה והצבא בפיקודו היווה, יחד עם הלגיון של אפיוס קלאודיוס פולכר, מוקד הכוח העיקרי של סולה באיטליה. הצבא תחת פיקודו של מטלוס המשיך בדיכוי הסאמניטים ובמצור על עריהם המרכזיות.
פריצתה המחודשת של מלחמת האזרחים הרומית באותה שנה העמידה את מטלוס במצב בעייתי. העיר רומא הייתה מוטלת במצור על ידי הכוחות הפופולרים בהנהגתם של מריוס וקינה אולם מטלוס היה נתון במאבק מול הסאמניטים, מאבק שחשש לנטוש על מנת לסייע לממשלה האופטימאטית בעיר רומא. לבסוף נאלץ מטלוס לזנוח את המלחמה בסאמניטים, להשאיר בדרום איטליה כוח צבאי קטן ולצעוד לעבר רומא. נסיגתו הובילה לנפילתו של כוח המצב בידי הסאמניטים, שמיהרו לחתום על הסכם שלום נוח עם מריוס וקינה. מטלוס חבר לכוחות האופטימאטים בעיר, שמנו את כוחות הקונסול גנאיוס אוקטאוויוס ושרידי כוחותיו של סטראבו. מעודד ממספרם הוא יצא בראש הצבא אל הגבעות האלבניות על מנת להתמודד עם צבאו של קינה. אולם, חיילי הממשלה הפגינו חוסר רצון מובהק להילחם ולאור חשש שיערקו לצד השני הוא נסוג לעבר העיר.
הנסיגה של כוחות האופטימאטים חיזקה את המורל של הפופולרים והללו העבירו את מחנם מול חומות העיר רומא. העריקות מקרב חיילי הממשלה הלכו וגדלו ונראה שמצבם של הממשלה הייתה בכי רע. מטלוס ניסה להביא להשיג של פשרה בין שני המחנות אולם נסיגתו מהגבעות האלבניות העכירה את יחסיו עם הקונסול אוקטאוויוס שראה בו בוגד.
מפקדי וחיילי הצבא האופטימאטי, שלפי המקורות לא סמכו על שיקולו של אוקטאוויוס השמרן, דרשו ממטלוס לקחת את הפיקוד העליון אולם הוא סירב. סירובו של מטלוס הגביר את העריקות מהמחנה האופטימאטי עד שתועלתו כצבא התמוססה. עקב מאורעות אלו נאלצו הסנאט הרומי והאופטימאטים להיכנע כניעה מלאה לפני כוחותיהם של קינה ומריוס.
כניסתם של הכוחות הפופולרים המנצחים לעיר סימנה את תחילתו של מסע טבח ברומא ובאיטליה כולה. מטלוס נמלט בנס מגורל זה וגלה לפרובינקיה הרומית באפריקה, שם הצליח לייצב שלטון אופטימאטי כלשהו. עמדתו באפריקה התמוססה כאשר הוא נאלץ לסגת מפני גאיוס פביוס הדרניוס, נציג הפופולרים ונמלט לליגוריה בצפון איטליה, שם החל לגייס צבא חדש.
עם חזרתו של סולה מהמזרח ונחיתתו בברונדיסיום בשנת 83 לפנה"ס חבר אליו בשנית פיוס. סולה העניק לו מעמד של פרוקונסול והפך אותו לאחד ממצביאיו העיקרים. פיוס ניצח מספר קרבות מכריעים במלחמה שתרמו לניצחון הסופי של מחנהו. לאחר ניצחונם הסופי של האופטימאטים במלחמה מונה פיוס למשרה הפונטיפקס מקסימוס היוקרתית.
בשנת 80 לפנה"ס נבחר פיוס למשרת הקונסול יחד עם סולה ושנה לאחר מכן נשלח להיספניה כפרוקונסול עם שני לגיונות על מנת לדכא את המרד שפרץ שם בהנהגתו של קווינטוס סרטוריוס. פיוס ניהל מלחמה עיקשת בסרטוריוס במשך 3 שנים אולם לרוב נחל מפלות. בשנת 77 לפנה"ס נשלח פומפיוס לאזור ושני המצביאים הצליחו בכוחותיהם המשותפים לדחוק בהדרגה ובאיטיות את סרטוריוס מעמדת כוחו. הירידה במעמדו של סרטוריוס הוביל לרציחתו בשנת 72 לפנה"ס על ידי קציניו. לאחר הרצח דוכא המרד במהירות והיספניה אורגנה מחדש תחת שלטון האופטימאטים.
עם חזרתו לרומא בשנת 71 לפנה"ס ערך פיוס טריומף לכבוד ניצחונו על סרטוריוס ופיזר את צבאו (בניגוד לפומפיוס). הוא מת ככל הנראה בשנת 63 לפנה"ס.
