האזור חולק גבול בינלאומי של 5,182 ק"מ (כ-99 אחוז מהגבול הגאוגרפי הכולל שלו) עם מספר מדינות שכנות – עם סין בצפון, עם מיאנמר במזרח, עם בנגלדש בדרום מערב, עם נפאל במערב, ועם בהוטן בצפון מערב.[3] השטח הכולל של האזור הוא 262,184 קילומטרים רבועים (101,230 מילים רבועים), כמעט 8 אחוז מזה של הודו. פרוזדור סיליגורי מחבר את האזור לשאר היבשת הודו.
מדינות אזור צפון-מזרח הודו מוכרות רשמית במסגרת המועצה הצפון מזרחית (NEC), שהוקמה בשנת 1971 כסוכנות הפועלת לפיתוח מדינות צפון מזרח. מדינת סיקים הצטרפה כמדינה השמינית רק בשנת 2002.[4] העיר גוואהטי באסאם מכונה "השער לצפון-מזרח" והיא המטרופולין הגדול ביותר בצפון מזרח הודו.
ככל הנראה המתיישבים הראשונים היו דוברי שפות אוסטרו-אסיאתיות מדרום מזרח אסיה, אחריהם הגיעו דוברי טיבטו-בורמן מסין, ואחריהם דוברי שפות הודו-אריות בשנת 500 לפני הספירה מהמישורים הגנגטיים וכן דוברי קרא-דאי מדרום יונאן וממדינת שאן.[5] בשל המגוון הביולוגי ומגוון היבולים של האזור, חוקרים ארכאולוגיים מאמינים שהמתיישבים המוקדמים של צפון מזרח הודו בייתו כמה צמחים חשובים.[6] סופרים מאמינים שכתביו משנת 100 לפני הספירה של החוקר הסיני ג'אנג צ'יאן מצביעים על נתיב סחר מוקדם דרך צפון-מזרח הודו.[7] הפריפלוס היווני-רומי "השיוט בים האריתריאי" מהמאה הראשונה לספירה, מזכיר עם בשם ססטאי באזור,[8] שייצר מלבטרון (חומר דמוי קינמון) שהיה מאד מוערך בעולם העתיק.[9] ה"גאוגרפיה" של תלמי מהמאה השנייה לספירה מכנה את האזור "קירראדיה", ככל הנראה על שם אוכלוסיית קיראטה.
בתקופה ההיסטורית המוקדמת (רוב האלף הראשון לספירה), קמארופה (אנ') השתרע על רוב צפון מזרח הודו של ימינו. שוואנדזאנג, נזיר בודהיסטי סיני נודד, ביקר בקמארופה במאה ה-7 לספירה. הוא תיאר את האנשים כ"נמוכי קומה ושחורים למראה", שדיבורם שונה מעט ממרכז הודו הם ובעלי נטייה פשוטה אך אלימה. הוא כתב שהאנשים בקמארופה ידעו על סצ'ואן, ששכנה במזרח הממלכה מעבר להר בוגדני.[10]
מאז סוף המאה ה-18 שושלת אהום (אנ') הייתה בדעיכה.[13] בתחילת המאה ה-19, הן ממלכת אהום (אנ') והן ממלכת מניפור (אנ') נפלו בעקבות פלישה בורמזית.[13]המלחמה האנגלו-בורמזית הראשונה שלאחר מכן הביאה לכך שהאזור כולו נכנס לשליטה בריטית. בתקופה הקולוניאלית (1826–1947), צפון-מזרח הודו נהפכה לחלק ממחוז בנגל מ-1839 עד 1873, ולאחר מכן הפכה עברה למחוז אסאם,[14] שכלל את סילט.
ב-1944 תכננו היפנים מתקפה נועזת על הודו הבריטית. בנסיעה דרך בורמה, כוחותיה נעצרו בקוהימה ובאימפל על ידי חיילים בריטים והודים. זה סימן את ההתרחבות המערבית הרחוקה ביותר של האימפריה היפנית; התבוסה שלה באזור זה בישרה את ניצחון בעלות הברית.[15]
לאחר עצמאות הודו וחלוקתה ב-1947, נוצר האזור הצפון-מזרחי בו נכללו אסאם והמדינות הנסיכותיות ממלכת טריפורה וממלכת מניפור. בעקבות חלוקת בנגל בין מערב בנגל למזרח מבנגל נוצר הקישור הצר בין הודו למדינות הצפון מזרח, שרק ב־1950 נפרצה בו קטע מסילת רכבת של שירות הרכבות בהודו.[16]
מדינות צפון-מזרח הודומדינות צפון-מזרח הודו (באדום)
מדינות שבע אחיות
"שבע האחיות" הוא כינוי פופולרי למדינות הרציפות של ארונאצ'ל פרדש, אסאם, מגהלאיה, מניפור, מיזוראם, נאגאלנד וטריפורה לפני הכללת מדינת סיקים לאזור הצפון מזרחי של הודו. הכינוי 'ארץ שבע האחיות' נטבע במקביל לחנוכת המדינות החדשות בינואר 1972 על ידי ג'יוטי פראסאד סאיקיה,[23] עיתונאי בטריפורה, במהלך תוכנית אירוח ברדיו. מאוחר יותר חיבר ספר על התלות ההדדית ושכיחותן של שבע המדינות האחיות. הכינוי תפס בעיקר בגלל הפרסום הזה.[24]
גאוגרפיה
עמק ברהמפוטרה ומזרח ההימלאיה בצפון מזרח הודו
ניתן לסווג את האזור הצפון-מזרחי מבחינה פיזיוגרפית למזרח ההימלאיה, הפטקאי והברהמפוטרה ומישורי עמק ברק. בצפון מזרח הודו (במפגש המחוזות הביו-גאוגרפיים ההודו-מלאיים, ההודו-סיניים וההודיים) יש אקלים סוב-טרופי לח בעיקר עם קיץ חם ולח, מונסונים קשים וחורפים מתונים. יחד עם החוף המערבי של הודו, באזור זה יש כמה מיערות הגשם האחרונים שנותרו בתת היבשת ההודית, התומכים בצמחייה ובעלי חיים מגוונים ובמספר מיני יבולים.
האזור מכוסה במערכות הנהרות האדירים ברהמפוטרה-ברק ויובליהם. מבחינה גאוגרפית, מלבד העמקים בראהמאפוטרה, ברק (אנ') ואימפהאל וכמה שטחים מישוריים בין הגבעות של מגהלאיה וטריפורה, שני השליש הנותרים של השטח הם שטח גבעות המשולב בעמקים ובמישורים; הגובה משתנה מגובה פני הים ליותר מ 7,000 מטרים (23,000 רגל) מעל גובה פני הים. כמות המשקעים הגבוהה באזור, בממוצע בסביבות 10,000 מילימטרים (390 אינץ') ומעלה יוצרת בעיות של המערכת האקולוגית, פעילות סיסמית גבוהה ושיטפונות. במדינות ארונאצ'ל פרדש וסיקים יש אקלים הררי עם חורפים קרים ומושלגים וקיץ מתון.
גנקטוק
אייזוואל, מיזוראם
שילונג
טריפורה
נגלנד
מחוז טוואנג, ארוצ'אל פרדש
בלוקפונג, ארוצ'אל פרדש
אגם לוקטק, מניפור
האי מג'ולי, אסאם
מפלי נוקאליקאי, מגהאליה
טופוגרפיה
הפסגות הגבוהות ביותר
הר קנצ'נג'ונגה, סיקים
קנצ'נג'נגה, פסגת ההר השלישית בגובהה בעולם המתנשאת לגובה 8,586 מטרים (28,169 רגל), שוכנת בין מדינת סיקים למדינה הסמוכה נפאל.
בצפון-מזרח הודו יש אקלים סובטרופי המושפע מהמונסונים הדרום-מערביים והצפון-מזרחיים. זהו האזור הגשום ביותר במדינה, במקומות רבים יורדת כמות משקעים שנתית ממוצעת של 2,000 מילימטרים (79 אינץ'), אשר מרוכזת בעיקר בקיץ בעונת המונסון. צ'רפונג'י, הוא אחד המקומות הגשומים ביותר בעולם עם כמות משקעים שנתית של 11,777 מילימטרים (463.7 אינץ'). הטמפרטורות מתונות במישורי הנהר הבראהמאפוטרה ועמק ברק אשר יורד עם הגובה באזורים ההרריים. בגבהים הגבוהים ביותר יש שלג קבוע. באופן כללי, באזור יש 3 עונות: חורף, קיץ ועונה גשומה שבה העונה הגשומה חופפת לחודשי הקיץ בדומה לשאר הודו. החורף הוא מתחילת נובמבר עד אמצע מרץ ואילו הקיץ הוא מאמצע אפריל עד אמצע אוקטובר.
אזור סיסמי בסיכון גבוה
אזור צפון-מזרח הודו הוא אזור מועד למגה רעידת אדמה שנגרם על ידי סדקי העתק פעילים שנוצרו על ידי התכנסות של שלושה לוחות טקטוניים: הלוח ההודי, הלוח האירואסייתי ולוח בורמה. מבחינה היסטורית האזור סבל משתי רעידות אדמה גדולות – רעידת אדמה באסאם 1897 ורעידת אדמה אסאם-טיבט 1950 וכ-20 רעידות אדמה גדולות מאז 1897.[25][26] רעידת האדמה של אסאם-טיבט בשנת 1950 היא עדיין רעידת האדמה הגדולה ביותר בהודו.
הקרן העולמית לשימור חיות בר זיהתה את כל מזרח ההימלאיה כאזור אקולוגי של גלובאל 200 בראש סדר העדיפויות. רשות השימור הבינלאומית (אנ') הוסיפה לאזור האקולוגי במזרח ההימלאיה את כל שמונה המדינות של צפון מזרח הודו, יחד עם המדינות השכנות בהוטן, דרום סין ומיאנמר.
האזור זוהה על ידי המועצה ההודית למחקר חקלאי כמרכז של חיידקי אורז. הלשכה הלאומית למשאבים גנטיים צמחיים (NBPGR), הודו, הדגישה את האזור כעשיר בקרובים פראיים של צמחי גידול. זהו מרכז המקור של פירות הדר. למרות שגידול ג'הום, שיטה מסורתית של חקלאות, נחשבת לעיתים קרובות כסיבה לאובדן כיסוי היער של האזור, פעילות כלכלית חקלאית עיקרית זו שבוצעה על ידי שבטים מקומיים הייתה אחראית על גידול של 35 זני יבולים. האזור עשיר בצמחי מרפא ובטקסות נדירות רבות אחרות בסכנת הכחדה. האנדמיות הגבוהה שלו הן בצמחים וסקולריים, בבעלי חוליות ובמגוון העופות הכשירה אותו כנקודה חמה למגוון ביולוגי.
הנתונים הבאים מדגישים את משמעות המגוון הביולוגי של האזור:[27]
51 סוגי יערות נמצאים באזור, המסווגים באופן נרחב לשישה סוגים עיקריים – יערות נשירים לחים טרופיים, יערות טרופיים ירוקי עד למחצה, יערות עד טרופיים גשומים, יערות סובטרופיים, יערות ממוזגים ויערות אלפיניים.
מתוך תשעת סוגי הצמחייה החשובים של הודו, שישה נמצאים באזור הצפון-מזרחי.
יערות אלה מכילים 8,000 מתוך 15,000 מינים של בעלי פרחים. בעושר מיני הפרחים, המגוון הגבוה ביותר מדווח ממדינות ארונאצ'ל פראדש (5,000 מינים) וסיקים (4,500 מינים) במדינות צפון מזרח.
על פי "ספר הנתונים האדומים של הודו", שפורסם על ידי הסקר הבוטני של הודו, 10 אחוז מהצמחים הפורחים במדינה נמצאים בסכנת הכחדה. מתוך 1,500 מיני פרחים בסכנת הכחדה, 800 מדווחים מצפון מזרח הודו.
לרוב המדינות הצפון-מזרחיות יש יותר מ-60% שטח המכוסה ביער.
המועצה הבינלאומית לשימור ציפורים, בריטניה זיהתה את מישורי אסאם ואת מזרח ההימלאיה כאזור ציפורים אנדמי. באזור זה יש אקלים שונה במובהק, עם טמפרטורות ממוצעות חמות יותר ופחות ימים עם כפור, וכמות גשמים גבוהה בהרבה. זה הביא למגוון עשיר של מיני ציפורים באזור מוגבל. סטטרספילד וחב'. (1998) זיהו 22 מינים אנדמים, מתוכם 19 אנדמים לאזור זה והשלושה הנותרים נמצאים באזורים אנדמיים ומשניים אחרים.
האוכלוסייה הכוללת של צפון מזרח הודו היא 46 מיליון תושבים, כאשר 68 אחוזים מתגוררים באסאם בלבד. לאסאם יש גם צפיפות אוכלוסין גבוהה יותר של 397 נפשות לקמ"ר מהממוצע הארצי של 382 נפשות לקמ"ר .
מדינה
אוכלוסייה
זכרים
נקבות
יחס מין
אוריינות %
אוכלוסייה כפרית
אוכלוסייה עירונית
שטח (ק"מ 2)
צפיפות (/km 2)
ארונאצ'ל פראדש
1,383,727
713,912
669,815
938
65.38
870,087
227,881
83,743
17
אסאם
31,205,576
15,939,443
15,266,133
958
72.19
23,216,288
3,439,240
78,438
397
מניפור
2,570,390
1,290,171
1,280,219
992
79.21
1,590,820
575,968
22,327
122
מגליה
2,966,889
1,491,832
1,475,057
989
74.43
1,864,711
454,111
22,429
132
מיזורם
1,097,206
555,339
541,867
976
91.33
447,567
441,006
21,081
52
נגאלנד
1,978,502
1,024,649
953,853
931
79.55
1,647,249
342,787
16,579
119
סיקים
610,577
323,070
287,507
890
81.42
480,981
59,870
7,096
86
טריפורה
3,673,917
2,087,059
2,086,858
960
91.58
2,639,134
1,534,783
10,486
350
הערים הגדולות ביותר לפי אוכלוסייה
על פי מפקד האוכלוסין של הודו 2011, הערים הגדולות ביותר בצפון מזרח הודו הן
השפות הרשמיות של הרפובליקה ההודית המוכרות על ידי חוקת הודו שהן ילידיות בצפון מזרח הודו כתובות בכתב הרשמי שלהן.
צפון מזרח הודו היא אזור שפה אחד בתוך ההקשר הלאומי ההודי, עם כ-220 שפות במשפחות שפות רבות (אינדו-אירופיות, סינו-טיבטניות, קר-דאי, אוסטרו-אסיאתיות, כמו גם כמה שפות קראוליות) אשר חולקות מספר תכונות שייחדו אותם מרוב האזורים האחרים של תת-יבשת הודו.[34][35] השפה האסאמית, שפה אינדו-אריאנית המדוברת בעיקר בעמק ברהמפוטרה, התפתחה כלינגואה פרנקה לקהילות רבות.[36]שפה בנגלית היא שפה אינדו-ארית נוספת המדוברת בדרום אסאם בעמק ברק ובטריפורה, והייתה השפה הראשית והרשמית בשני האזורים. משפחת השפות האוסטרו-אסיאתיות מיוצגת על ידי השפות ח'אסי, ג'ינטיה ושפת וור של מגלהיה. מספר קטן של שפות טאי-קדאי (אהום, טאי פקע, חמטי, וכו') מדוברות גם הן. סינו-טיבטנית מיוצגת[37] ידי מספר שפות שהיו שונות משמעותית אחת מהשניה חלקן: גארו, רבה, קארבי, מיסינג, טיווה, דורי, פייט וכו ' (אסאם); גרו, ביאט (מגלהיה) או, אנג'מי, סמה, לוטה, קוניאק וכו '; מיזו, חמר, פאיט וכו '(מיזוראם); חראסו, טני, ניסי, אדי, אבור, נוקט, אפטאני, מיסימי וכו '. קוקבורוק היא השפה הדומיננטית בקרב בני השבטים של טריפורה ואחת השפות הרשמיות של המדינה.[38]מיטהי היא השפה הרשמית במניפור, שפה הדומינננטית של עמק אימפאל; בעוד שפות "נאג" כגון פומאי, מאו, מרים, רונגמי (קאבואי) וטנגקול, ושפות קוקי-צ'ין כגון שפת תדו, מיזו, פייט, סימטה והמאר מדוברות באזורים הררייםשל המדינה.
בין שאר השפות ההודו-אריות, החכמה מדוברת במיזורם והג'ונג באסאם ובמגהלאיה. נפאלית, שפה הודו-ארית, שולטת בסיקים, מלבד השפות הסיניות-טיבטיות לימבו, בותיה, לפצ'ה, ראי, טמאנג, שרפה וכו'. הבנגלית הפכה לשפה הרשמית של אסאם הקולוניאלית מ-1836 עד 1873.[39]
^Geography of Assam. New Delhi: Rajesh Publications. 2001. p. 12. ISBN81-85891-41-9. OCLC47208764. ארכיון מ-2 במרץ 2022. נבדק ב-22 בדצמבר 2020. The first group of migrants to settle in this part of the country is perhaps the Austro-Asiatic language speaking people who came here from South-East Asia a few millennia before Christ. The second group of migrants came to Assam from the north, north-east and east. They are mostly the Tibeto-Burman language speaking people. From about the fifth century before Christ, there started a trickle of migration of the people speaking Indo-Aryan language from the Gangetic plain.{{cite book}}: (עזרה)
^Hazarika, M. 2006 "Neolithic Culture of Northeast India: A Recent Perspective on the Origins of Pottery and Agriculture".
^"Chang K'ien had clearly realized the existence of a trade route between Sichuan and India via Yunnan and Burma or Assam" (Lahiri 1991, pp. 11–12)
^Besatae in the Schoff translation and also sometimes used by Ptolemy, they are a people similar to Kirradai and they lived in the region between "Assam and Sichuan" (Casson 1989, pp. 214–242)
^Baruah, Sanjib (2004), Between South and Southeast Asia Northeast India and Look East Policy, Ceniseas Paper 4, Guwahati
^May, Andrew (2015). Welsh Missionaries and British Imperialism: The Empire of Clouds in North-east India. Manchester University Press. ISBN9780719099977.
^Saikia, J. P (1976). The Land of seven sisters (באנגלית). Place of publication not identified: Directorate of Information and Public Relations, Assam. OCLC4136888.
^J. R. Kayal; S. S. Arefiev; S. Barua; Devajit Hazarika; N. Gogoi; A. Kumar; S. N. Chowdhury; Sarbeswar Kalita (ביולי 2006). "Shillong Plateau Earthquakes". ארכיון מ-2 במרץ 2022. נבדק ב-11 בפברואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
.jpg)
