מיזוראם (באנגלית: Mizoram) היא מדינה בהודו, אחת משמונה מדינות בצפון-מזרח הודו. היא מוקפת על ידי מיאנמר (בורמה) ומתחברת להודו רק בקצה הצפוני, לשלוש המדינות אסאם, מניפור וטריפורה. זו מדינה הררית שהייתה למדינה ה-23 בפדרציה ההודית בפברואר 1987, עד אז הייתה מחוז של אסאם. למיזוראם חשיבות אסטרטגית גדולה, בהיותה ממוקמת בין מיאנמר לבנגלדש, עם גבול באורך 722 ק"מ.
היסטוריה
כמו בשאר מדינות האזור, ההיסטוריה של השבטים השונים במיזוראם מסתורית. ככל הנראה שבטים אלו היגרו למדינה במהלך המאה ה-16. עד תקופת הראג' הבריטי השבטים התקיימו במין ממלכות אוטונומיות בחברה גרונטוקרטית. כפרים אלו התקיימו בעיקר מחקלאות.
בשנות ה-40 של המאה ה-19 הודו הבריטית הרחיבה את שלטונה לאסאם ובורמה. בעקבות פשיטות של שבטי מיזו על השטחים הבריטים פלשו הבריטים למיזו, והביאו אותה תחת שלטונם ב-1891.[1] מבחינה רשמית, סביבת מיזוראם הפכה לחלק מהודו הבריטית בשנת 1895. בשנת 1898 האזור ההררי של מיזוראם הפך לחלק מאסאם כנפת הרי מיזו וגבולות אזורי השבטים השונים הוגדרו בבירור. אם זאת, לא נעשה מאמץ להחיל את החוק הבריטי באזור מבחינות אחרות, והמערכת הממשל המקומי שהונהגה בהודו ואסאם תחת חוק ממשלת הודו, 1935 לא הוחלה על האזור, שנותר להתנהל בשיטות המסורתיות.[1] במחצית הראשונה של המאה ה-20 החל גל מיסיונריות נוצרית באזור זה.
לאחר עצמאות הודו בשנת 1947, החלו סכסוכים בין ראשי השבטים הרבים לבין השלטון הממשלתי. בעשרים השנים שלאחר מכן אף הוקמו מחתרות בדלניות. ב-1972 הייתה מיזוראם לטריטוריית איחוד, וב-1987 הפכה למדינה. בעשורים האחרונים חל שקט יחסי במיזוראם.
טופוגרפיה, גאוגרפיה ואקלים
במיזוראם נוף הרים גבעות תלולות מגוון. ההרים מתנשאים לגובה ממוצע של 1,000 מטר ומופרדים בנהרות רבים הזורמים דרומה ביוצרם נקיקים ועמקים רבים. הפסגה הגבוהה במיזוראם היא ההר הכחול (פוונגפוי) שגובהו 2,210 מטר.
האקלים במיזוראם מתון: הקיץ נעים והחורף קריר. הטמפרטורות הן 11–21 מעלות צלזיוס בחורף ו-20–29 בקיץ. כל האזור נתון תחת השפעת המונסון וגשם יורד בשפע בחודשים מאי-ספטמבר. ממוצע הגשם הרב שנתי עומד על 2,540 מ"מ. החורף יבש בדרך כלל.
עולם החי והצומח במיזוראם מגוון וניחן בשפע עצים ושיחים טרופיים המשגשגים באזור זה, ובמיוחד החיזרן (במבוק) הנתון לתופעת המאוטאם (Mautaam) - בשפת מיזו "מות החיזרן" - פריחה ומוות של כל החיזרן בשנה אחת כל 49 שנה, שבשנה העוקבת יש מכת חולדות המשמידה את כל היבול ולכן כל 49 שנה יש רעב גדול שלאורך ההיסטוריה גרם לרוב לפריצת מלחמות על משאבים זמינים.
כלכלה
התמ"ג המקומי במיזוראם עמד בשנת 2012 על כ-1.1 מיליארד דולר. אחד מעמודי התווך של הכלכלה המקומית הוא הסחר עם דרום-מזרח אסיה, זאת בעקבות מיקומה של המדינה. מקורות נוספים לצמיחת המדינה הם חקלאות, מנהל ציבורי ובינוי. מגזר השירותים היווה נתח מרכזי מהכלכלה.
נכון לשנת 2013 ועל פי הבנק המרכזי של הודו, 20.4% מכלל אוכלוסיית המדינה נמצא מתחת לקו העוני, בדומה לממוצע הארצי. שיעור העוני באזורים הכפריים גבוה במיוחד ועומד על כ-35.4%. לעומת זאת, העוני באזורים העירוניים יחסית נמוך, ועומד על כ-6.4%.
רוב האוכלוסייה עוסקת בחקלאות. לאורך ההיסטוריה, החקלאות הייתה נפוצה באופן מסורתי באזור כמקור למזון לפרט, ולאו דווקא כמקור לצמיחה כלכלית אזורית. המוצרים המרכזיים המיוצרים במדינה כוללים אורז, פירות ותבלינים. למרות העיסוק הרב בחקלאות, ענף זה מפיק תפוקה נמוכה יחסית.
מיזוראם היא אחת היצרניות המובילות של במבוק בהודו. במדינה גדלים 27 מינים של במבוק, והיא מספקת 14% מהייצוא המסחרי של במבוקים מהודו. מוצרי היער תורמים כ-5% לתוצר הגולמי של המדינה.
תחבורה
התחבורה במיזוראם היא סוגיה מורכבת, בגלל מיקומה המרוחק בארץ. עצמאות הודו והפיצול מבנגלדש האריך בכ-1,400 ק"מ את הדרך לבנגל ולמטרופולין קולקטה. מערכת הכבישים כוללת 8,500 ק"מ, מתוכם 700 ק"מ כבישים מהירים. רוב תנועת הרכבות היא מסחרית. בשנים האחרונות ישנו ניסיון לפתח את נתיבי המים על מנת לחזק את התחבורה המקומית ואת הקשר המסחרי עם מיאנמר.
דמוגרפיה ותרבות
נכון למפקד האוכלוסין משנת 2011, אוכלוסיית מיזוראם מונה כ-1,091,014 נפש. המפקד מצביע על צמיחה של 22.8% מאז המפקד של שנת 2001. מיזוראם היא המדינה השנייה בקוטן אוכלוסייתה בהודו. מבחינה מגדרית, 50.62% מהאוכלוסייה הם גברים, לעומת 49.38% נשים. צפיפות האוכלוסייה היא 52 נפשות לקילומטר מרובע.
שיעור האוריינות במיזוראם עומד על כ-91.33% - השני בגובהו בהודו (אחרי קרלה) ומעל הממוצע הארצי העומד על כ-74%. כ-52% מאוכלוסיית המדינה מתגוררים באזורים עירוניים, הרבה מעל לממוצע בהודו.
מבחינה אתנית, רוב מכריע של האוכלוסייה מורכב משבטים רבים ומגוונים.
דת
החלוקה הדתית בשנת 2011 הייתה כך:
מרבית מהאוכלוסייה היא נוצרית, בעיקר פרוטסטנטית. ישנם זרמים נוצרים נוספים כגון הכנסייה האדוונטיסטית של היום השביעי וצבא הישע.
המיעוט הגדול ביותר הוא הבודהיזם, והזרם השכיח במדינה הוא הטהרוואדה.
בני מנשה
בעשורים האחרונים החלו בני המיזו, הנקראים גם לוש'אי (לו-סאיי), קרוביהם של שבטי קוקי-צ'ין, ממדינות מיזוראם ומניפור שבצפון מזרח הודו - לזהות את עצמם כצאצאי השבטים האבודים ולהתקרא בני מנשה. למעלה מאלף מהם עברו בפועל גיור אורתודוקסי ואלפים המירו את דתם ומחכים להתגייר. בתי כנסת ומרכזי לימוד הוקמו באייזול בירת מיזוראם, באימפל בירת מניפור, ובמספר עיירות נוספות.
בשנת 2005 הוקפאו הליכי הגיור של בני מנשה עקב בעיות הלכתיות ומתחים שנגרמו ביחסים בין ממשלות ישראל והודו, בשנת 2006 חודשה פעילות הגיור אם כי בממדים צנועים ביותר.
באוקטובר 2006 עלו לארץ כשלוש מאות מבני המנשה ממיזוראם לישראל בליווי תקשורתי גדול, דרך מומבאי, והצטרפו לכאלף בני העדה הנמצאים בארץ. בשל מאבקי כוח בין הרשויות הדתיות, גוירו בני המנשה ברובם על פי מסורת יהדות ספרד, ונשלחו להתנחלויות בשטחי יהודה והשומרון.
במהלך השנים ההיו עוד כמה עליות של בני המנשה מימזאורם ומניפור, בשנת 2014 עלו קהילה גדולה מימזאורם ועשו גיור והתקבלו באהבה רבה בנוף הגליל בתמיכת ראש העיר רונן פלוט ובשנת 2022 עלתה קהילה גדולה של כמעט 800 איש ממניפור לנוף הגליל גם בתמיכת ראש העיר,
מה שהביא לזה שהקהילה בנוף הגליל של בני המנשה נהייתה הגדולה בישראל
פוליטיקה וממשל
המושל (ראש המדינה הטקסי) ממונה אחת לחמש שנים על ידי נשיא הודו. ראש השרים (ראש הרשות המבצעת וראש המדינה בפועל) הוא מנהיג המפלגה הגדולה או קואליציית מפלגות בפרלמנט. הבחירות לאספה המחוקקת של מיזוראם, נערכות אחת לחמש שנים. הבחירות האחרונות התקיימו בנובמבר 2023.
מחוזות
במיזוראם ישנם כשמונה מחוזות ושלוש מועצות אזוריות האמורות לספק אוטונומיה לשבטים השונים.
חינוך
בית הספר היסודי הראשון הוקם בשנת 1898 על ידי מיסיונרים נוצריים. המדינה נהנתה מזה זמן רב משיעורי אוריינות גבוהים במיוחד ביחס לממוצע בהודו. ב־1961 היה שיעור האוריינות כ-51%. במפקד משנת 2011 הוא הגיע ל-92%, לעומת הממוצע הארצי שעמד על כ-74%. בימינו, מיזוראם היא השנייה בשיעור האוריינות לאחר קרלה.
בשנת 2012 היו 3,894 בתי ספר במדינה. מתוכם 42% נמצאים בבעלות ציבורית ומנוהלים על ידי השלטון, 28% פרטיים ללא מימון ממשלתי, 21% פרטיים עם מימון ממשלתי, והשאר הם בתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים השייכים למחוזות האוטונומיים. היחס בין המורה לתלמיד הוא בערך 1:20 ללימודים יסודיים ו-1:15 בבתי ספר על-יסודיים.
במדינה פועלת אוניברסיטה ציבורית, אוניברסיטה פרטית ומכללה אחת להנדסה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1 2 , Padmalaya Mahapatra and Lalngaihmawia Zote, Political Development im Mizoram: Focus om the Post-Accord Scenario, The Indian Journal of Political Science vol. 69, no. 3, 2008, עמ' 643–60, JSTOR 41856452
