פר הָרָמָה (באנגלית: Highland cattle; בגאלית סקוטית: Bò Ghàidhealach בסקוטית: Heilan coo) המכונה גם פר סקוטי או פר היילנד, הוא גזע עתיק של בקר הבית אשר מקורו ברמות ההרריות של סקוטלנד ובאיים ההברידיים לחופיה, והוא אחד הגזעים הבולטים והידועים של בריטניה. זן זה מתאפיין בקרניים ארוכות, רגליים קצרות, זנב ארוך, ופרווה ארוכה ושעירה במיוחד אשר צבעה העיקרי הוא גוני אדום-כתום-זהוב (אם כי סקלת הצבעים המלאה גדולה יותר).
בפרי הרמה נעשה שימוש באיים המערביים של סקוטלנד כבר בסביבות המאה ה-6 לספירה, ובכך הוא אחד הגזעים העתיקים שקיימים כיום. בספר הנתונים הראשון אודות הגזע, תוארו שני זנים שונים של פרי הרמות, אולם, עקב הכלאה בין השניים במהלך השנים רק זן אחד רשום כיום. פר הרמה יוצא למדינות רבות ברחבי העולם כדוגמת ארצות הברית, אוסטרליה, פינלנד, נורווגיה, פולין ועוד. באנגלית ובסקוטית, קבוצת פרי רמה נקראת "קפל" במקום "עדר"; מקור השם, במקלטי אבן שבהם פרי הרמה כונסו במהלך החורף כדי להגן עליהם מהקור העז.
פר הרמה הוא זן אשר מותאם במיוחד לסביבת המחיה הקשה בארץ מולדתו - סקוטלנד. הפרווה שלו מותאמת היטב לאקלים הקפוא המתאפיין ברוחות עזות ובשלג, והוא מסוגל להתקיים על בסיס צמחייה דלה הקיימת באזור - כך שלא נדרשים מאמצים רבים כדי לגדלו. לפרת הרמה יש חלב מזין עם שומן גבוה מאוד, והבשר של הזן - שעבורו הוא מגודל בעיקר - נחשב לבעל איכות גבוהה ומבוקש ברחבי העולם עקב רמות הכולסטרול הנמוכות שלו לעומת סוגי בשר אחרים.
מאפיינים
התאמות לקור
פרי רמה ברמות הסקוטיות המושלגות בחורף.
לפר הרמה יש התאמות בולטות לסביבה ההררית הקפואה בסקוטלנד. יש לו פרווה כפולה ויוצאת דופן, המורכבת משיער חיצוני שמנוני וארוך יותר מכל זן בקר אחר שקיים הנראה כלפי חוץ, ומתחתיו פרווה פלומתית ועבה הצמודה לעור. זהו הגורם המכריע בהסתגלות פרי הרמה לתנאים הקיצוניים בהרים, שבהם יש כמויות משקעים גבוהות, סופות שלג ורוחות חזקות מאוד. המיומנות שלהם בחיפוש אחר מזון מאפשרת להם לשרוד באזורים הרריים תלולים שבהם הם ניזונים מסוגי צמחים רבים שזני בקר אחר נמנעים מהם. פרי הרמה נוהגים גם לחפור בשלג עם הקרניים הגדולות שלהם על מנת לחשוף צמחים שקבורים תחת מעטה השלג העבה. אף שרוב זני הבקר באירופה מתמודדים טוב יחסית עם טמפרטורות נמוכות, פר הרמה נחשב לטוב מכולם בהתאמה לקור, ומתואר כ"סובלני לקור כמעט כמו אייל הצפון החי באזור הארקטי". עם זאת, הוא הרבה פחות סובלני לחום עקב הפרווה העבה, ובוודאי שלא מתקרב להסתגלות לחום כמו הזבו למשל המצוי בדרום אסיה. פר הרמה התאקלם בהצלחה במדינות שבהן יש חורפים קשים וקפואים באופן משמעותי מסקוטלנד כדוגמת נורווגיה וקנדה.
מראה ואנטומיה
פר רמה במבט חזיתי; ניתן להבחין בפוני הארוך המכסה את הפנים.
לפר הרמה מבנה גוף מוצק וחסון, עם רגליים קצרות ועבות ופרסות גדולות ורחבות המקילות עליו לנוע באזורים הרריים. שלא כמו גזעים אחרים, אצל פר הרמה הכתפיים והעכוז בגובה זהה, והמין נמוך באופן יחסי. הצוואר קצר מאוד ורחב, ועקב כך הראש נמצא בדיוק בגובה הכתפיים ולא מוגבה או מונמך מהן. הגוף שלו רחב וכבד, והזנב ארוך ושעיר למדי. לאורך הגרון יש דלדול עור עבה ושעיר האופייני לבקר. הפנים של פר הרמה קצרות ורחבות, ויש לו אוזניים קטנות המחופות בשיער עבה. גזע זה מפורסם בפוני הארוך שיש לו המצח הגולש לעבר הפנים ומגיע עד לחוטם, כאשר כתוצאה מכך העיניים מוסתרות בדרך כלל. משקל של פר בוגר יכול להגיע עד ל-800 ק"ג, ונקבה יכולה לשקול עד 500 ק"ג. גובה הכתפיים של הזכרים הוא 106–120 ס"מ, ושל הנקבות 90–106 ס"מ.
צבע הפרווה הנפוץ של פר הרמה מהווה את אחד מסימני ההיכר הבולטים של הזן: אדום בהיר עד ערמוני עם קטעי שיער בצבע כתום או זהב, המעניקים לזן מראה חינני ואלגנטי למרות היותו מגושם; קטעים מסוימים בגוף כמו הרגליים יהיו אדומים יותר, וקטעים אחרים כמו הפוני למשל יהיו בהירים. מלבד הצבע האדום, סקלת הצבעים של הגזע מורחבת מעט ומושפעת מאללים מסוימים:
שחור - שיער בצבע שחור עם קטעים בצבע חום שוקולד כהה;
דון - שיער בצבע חום חאקי כהה עם קטעים צהבהבים;
כסוף - שיער בצבע כסף;
צהוב - שיער בצבע צהבהב בהיר;
לבן - שיער בצבע צהבהב חיוור עד לבן;
מנומר - שילוב של שערות אדומות, חומות, שחורות וצהובות.
פר הרמה מתאפיין בזוג קרניים ארוכות ופשוטות, הצומחות מהמצח לכיוון הצדדים. לקראת האמצע, הקרניים מתחילות לעלות בהדרגה או בחדות למעלה ויוצרות מראה מעוגל עם עקומה קלה לאחור, ולעיתים הן יהיו אלכסוניות וישרות עם עקומה לצד בקצה. הקרניים עבות למדי, והן דקות יותר בקצוות. הצבע שלהן באופן כללי הוא שנהב, והן מתכהות לעיתים בקצוות. מוטת הקרניים המלאה עשויה לעלות על מטר. לשני הזוגיים יש קרניים, ולא ניתן להצביע על הבדלים ברורים ביניהם.
הרבייה מתרחשת בכל השנה עם שיאים בחודשי מאי ויוני, ומשך ההריון הוא 277–290 ימים; הפרות ממליטות לראשונה בגיל שנתיים או שלוש. ברוב המקרים נולד עגל יחיד, אך ידועים גם לידות של תאומים. העגל דומה בחודשים הראשונים לדובון או כבש קטן עקב הפרווה העבה שמכסה את קווי המתאר של גופו, אך בניגוד להוריו, אין לו עדיין את הפוני האופייני במצח וניתן להבחין בנקל בעיניו. אף על פי שלפרי הרמה יש מזג רגוע וצייתן בדרך כלל, הפרות מאוד מגוננות על צאצאיהן ועשויות לתקוף עקב כך אדם שיתקרב לעברם, והגזע באופן כללי מגיב בתוקפנות לנוכחות כלבים. הפרה מניקה את העגל בחלב עם אחוזי שומן גבוהים מאוד, מה שהוביל באופן מסורתי את האדם להשתמש בה כפרת חלב. תוחלת החיים הממוצעת של פר הרמה ארוכה יותר ממרבית גזעי הבקר האחרים, והיא מגיעה עד ל-20 שנים.
קפלים[1] חצי פראיים של פר הרמה, נחקרו במשך תקופה של 4 שנים. נמצא שלבקר בקפל, יש מערכת חברתית ברורה המבוססת על היררכיה דומיננטית כדי להקטין את התוקפנות בין הפרטים. המדרג החברתית תלוי רבות בגיל ובמין, כאשר בראש המדרג נמצאים הפרטים המבוגרים ובתחתית המדרג העגלים. לזכרים יש מעמד גבוה משל הנקבות, וזכרים צעירים יקבלו מעמד גבוה יותר משל פרות בוגרות לאחר הגיעם לגיל שנתיים. עגלים של פרות הנמצאות במדרג גבוה יקבלו מעמד גבוה יותר מעגלים בני גילם, אף על פי שההתערבות של האם מינימלית. הפרטים בעדר נוהגים להפגין ידידות כלפי בני מינם באמצעות ליקוק, והזכרים עשויים לעשות משחק נגיחות.
ספר הנתונים הראשון אודות הגזע מ-1885, מתאר שני זנים נפרדים של פר הרמה: אחד מהם שכונה קילואה או פר הרמה המערבי, היה נפוץ באיים הסקוטיים תחת תנאים סביבתיים קשים במיוחד; הם היו קטנים יותר ובעלי שיער ארוך יותר עקב הסביבה הקפואה שלהם הענייה במקורות מזון, וצבע פרוותם היה שחור. הזן השני היבשתי שהיה חי על הרמות הסקוטיות התאפיין במגוון צבעים כשהבולט שבהם הוא האדום, והוא היה גדול יותר מזן האיים עקב המרעה העשיר יחסית בצמחייה ובחומרים מזינים. בין שני הזנים נעשתה הכלאה במרוצת הזמן, כך שאין כיום הבדל מובהק בין פרי הרמה באיים לבין אלו היבשתיים, והם רשומים כזן אחד.
מאז תחילת המאה ה-20, פרי הרמה מיוצאים לחלקים רבים ברחבי העולם - במיוחד לאוסטרליה וצפון אמריקה, עקב העלות הנמוכה בהחזקתם ודרישות המזון המינימליות שלהם. ההערכה היא שיש כיום 15,000 פרי רמה ברחבי בריטניה הגדולה.
את פר הרמה היו מגדלים החקלאים הסקוטים במשך מאות שנים לבשר ולחלב, בדרך כלל בקבוצות קטנות ולא בקפלים המוניים. מקור השם "קפל" לעדרי פר הרמה, נובע מכך שבחורף נוהגים לכנס אותם בסקוטלנד לתוך מקלטי אבן פתוחים המכונים "קפל", על מנת להגן עליהם מהקור במהלך הלילה. הרישום של הגזע ("ספר העדרים") הוקם בשנת 1885, והוא ספר העדר העתיק ביותר בעולם - מה שהופך את פר הרמה לבקר הרשום העתיק בעולם. בשנת 1954, אליזבת השנייה, מלכת הממלכה המאוחדת הורתה לשמור קפל יצוגי של פר הרמה בטירת בלמורל המשמשת כמעון הקיץ שלה בסקוטלנד - שם הם מוחזקים עד היום.
פרי הרמה הראשונים יובאו לאוסטרליה באמצע המאה ה-19 על ידי מהגרים סקוטיים: המושל של אזור גלנגרי בסקוטלנד ארנס רונלדסון מקדונל הגיע לנמל אלברט בוויקטוריה בשנת 1841 עם המשפחה שלו, יחד עם קפל של פר הרמה; הוא הקים חוה בגראנמוט על נהר טארה. הסקוטי סמואל אמס שהיה בעל מכרות זהב וראש העיר של מלבורן, שחרר לבר קפל קטן של פרי רמה שחורים על האי צ'רצ'יל לחופי ויקטוריה אשר שרדו עד לשנות 1800 המאוחרות; במקומות אחרים כמו בניו סאות' ויילס שחרורים כאלו לא החזיקו מעמד זמן רב. ב-1988, הוקמה אגודת פר הרמה האוסטרלית; מאז, המספרים ברחבי היבשת גדלו ואף יוצאו משם לניו זילנד.
הפרטים הראשונים של פרי הרמה הגיעו לקנדה ב-1880. מספרם היה זניח עד 1920 כאשר החל יבוא בקנה מידה גדול של הגזע יחד עם רבייה איטנסיבית. בשנת 1950, פרי הרמה יוצאו מקנדה לארצות הברית השכנה. אגודת פר הרמה הקנדית הוכרה באופן רשמי בשנת 1964, וכיום היא אחראית על רישום כל הפרים הגזעיים בקנדה. לקראת סוף 1990, הסחר בפרים בין קנדה לבריטניה היה בעלייה מתמדת, אך נעצר במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20 עקב התפרצות מחלת הפרה המשוגעת שהובילה להפסקת יצוא בקר מבריטניה למדינות אחרות בעולם בשביל למנוע את התפרצות המחלה במדינות נוספות. כיום, פרי הרמה מצויים בעיקר במזרח קנדה. האוכלוסייה של הגזע בצפון אמריקה מוערכת בכ-11,000 פרטים.
אגודת פר הרמה הדנית הוקמה בשנת 1987 כדי לקדם את שיטות העבודה המומלצות עבור הרבייה והטיפול בפרי הרמה ולקדם את קליטת הגזע בדנמרק. אגודת פר הרמה הפינלנדית נוסדה בשנת 1997 על מנת לייבא את הגזע באופן מסודר למדינה. בשנת 2016, היו כ-13,000 ראשי בקר בפינלנד.
אף על פי שפרת הרמה נפוצה מאוד במשקים קטנים בסקוטלנד עבור החלב השומני שלה, השימוש העיקרי בגזע הוא לבשר; בשרו הרך של פר הרמה, נוטה להיות דל שומן מבשר של גזעי בקר אחרים, מאחר שהכסות האמורה להגן עליו מפני הקור מבוססת בעיקר על שיער ארוך ועבה במקום שומן תת-עורי. גידול פר הרמה משתלם במיוחד באזורים עם תנאים אקלימים קשים כגון טמפרטורות נמוכות וצמחייה דלילה, אשר לא יוצלחו לחקלאות. המקום הרווחי ביותר לגידול פרי רמה מבחינה זאת הוא בארץ מולדתם - הרמות ההרריות של סקוטלנד שבהם יש מרעה דל והררי.
בשר פר הרמה פופולרי במיוחד בצפון אמריקה עקב הרמות הנמוכות של כולסטרול. הבשר נחשב לאיכותי ורך, אך מכיוון שהשוק לבשר כזה יורד באזורים מסוימים, נהוג במקרים כאלה לגדל פרות רמה לצד גזעים אחרים כמו פר לימוזין ופר קצר-קרן המוביל ליצירת עגלי כלאיים היורשים את הבשר הרך של האם יחד עם כמות גדולה יותר של בשר שומני מהאב. צאצאי הכלאיים יורשים את העמידות לקור ולמרעה דליל, ולעיתים הם מוכלאים עם גזע משובח נוסף כמו פר צ'ארולאיס כדי להפיק בשר באיכות גבוהה יותר.
בתחרויות שנערכות מדי שנה על ידי אגודות פר הרמה לבחירת הפרט הגזעי, המשובח והיפה ביותר, נוהגים לטפח את הפרים או הפרות המשתתפים בתחרות בשמן ובמרכך שיער על הפרווה שלהם כדי לתת להם מראה חלק ורך יותר - לעיתים עם עיצובים מיוחדים לשיער. פרטים כאלו מכונים בחיבה "פרות רכות" או "פרות שעירות".
אגודת פר הרמה שהוקמה בשנת 1885 קבעה את תקן הגזע של פר הרמה, המציג מספר תכונות ומאפיינים הכרחיים על מנת להחשיב את הפרט כמשויך לגזע, וזאת כדי להבטיח שהפר המגודל לא יהיה בן כלאיים העשוי להשפיע לטווח הארוך על טוהר הגזע ואובדן ייחודיותו. הדבר בא במיוחד לידי ביטוי בתחרויות בין מגדלים הפרים שבהם השופטים בוחנים תחילת את המאפיינים הללו כדי לראות שהפרט אכן טהור גנטית. תקן הגזע מורכב מארבעה חלקים עיקריים בגוף: הראש, הצוואר, הגב, הגוף, והשיער. דוגמאות לכך:
הגב חייב להיות מעוגל
הרגליים צריכות להיות קצרות וישרות
השיער אמור להיות ישר ומתבדר ברוח.
הפוני צריך להיות נוכח בין העיניים.
הקרניים צריכות להיות חלקות.
הראש מוכרח להיות בקו ישר עם הגוף, והלאה.
פר הרמה פופולרי מאוד בקרב המקומיים והתיירים בבריטניה, ויש המחשיבים אותו כחיה המסמלת את סקוטלנד יחד עם המפלצת מלוך נס.
גלריה
ביבליוגרפיה
James Wilson (1909), "ch. VIII The Colours of Highland Cattle", The Scientific Proceedings of the Royal Dublin Society, Royal Dublin Society
Schmutz, S. M.; Dreger, D. L. (2013). "Interaction of MC1R and SILV alleles on solid coat colors in Highland Cattle". Animal Genetics 44: 9–13.
Reinhardt, Catherine et al. "Social behaviour and reproductive performance in semi-wild Scottish Highland cattle". Applied Animal Behaviour Science 15 (2): 125–136.
Clutton-Brock, T. H.; Greenwood, P. J.; Powell, R. P. (1976). "Ranks and Relationships in Highland Ponies and Highland Cows". Zeitschrift für Tierpsychologie 41: 202–216.
.JPG)
