פיליפ מוריץ, רוזן הנאו-מינצברג (בגרמנית: Philipp Moritz. von Hanau-Münzenberg; 25 באוגוסט 1605 – 3 באוגוסט 1638) היה רוזן הנאו מינצברג החל משנת 1612 עד מותו.
פיליפ מוריץ היה בנו של פיליפ לודוויג השני, רוזן הנאו-מינצברג, ושל קתרינה בלגיקה, רוזנת נסאו בתו של וילם השתקן.
פיליפ מוריץ היה בן שבע כאשר מת אביו והוא ירש את הרוזנות, צוואת אביו קבעה כי אמו תהיה עוצרת בלעדית עד הגיעו לבגרות, הצוואה אושרה על ידי בית המשפט הקיסרי העליון, בגיל שמונה נשלח לבית ספר שהוקם אחר הרפורמציה הפרוטסטנטית, ובשנת 1613 המשיך את לימודיו באוניברסיטת בזל (שם למד גם סבו), בז'נבה ובסדן.
שלטונו של פיליפ מוריץ החל בסכסוך עם אמו, הנסיכה קתרינה בלגיקה, על סיום שלטונה וגודל מושב האלמנות שלה, היא בקשה להמשיך כעוצרת אף לאחר הגיעו לגיל 25, גיל הבגרות המוכר, למרות הסכם שנחתם בשנת 1628, וחוות דעת משפטית מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת מרבורג, פיליפ מוריץ ניסה לגרש את אמו והסכסוך נלקח לבית המשפט הקיסרי העליון, שם התייחסו הצדדים זה לזה בגסות, פיליפ מוריץ אף סילק את אמו מארמון הנאו, עם זאת הוא פיצה אותה על כך שנה לאחר מכן, ושלטון אמו לא הסתיים כמו שצריך, לעומת זאת פיליפ מוריץ אכן הצליח ליישב כראוי עם בן דודו יוהאן ארנסט את מחלוקת אביו עם דודו אלברכט מהנאו-מינצברג, בנוגע לתחום שלטונו של הדוד.
אחת הסיבות לכך שהעוצרות לא הסתיימה כנצרך הייתה מלחמת שלושים השנים, שהגיעה להנאו בשנת 1630, כשהכוחות הקיסריים הגיעו להנאו, בחר פיליפ מוריץ בצד שלהם, כדי לשמור על פיקודו הצבאי מונה הרוזן לקולונל וקיבל שלושה גדודים, כאשר בנובמבר 1631 כבשו השוודים את העיר בראשות המלך גוסטבוס אדולפוס, החליף פיליפ צד, הוא היה קלוויניסט והבחירה עבורו בין הקיסר הקתולי למלך הלותרני הייתה כבחירה בין סקילה וכריבדיס, המלך השוודי מינהו לקולונל והעניק לו גדוד שוודי, וכפרס על החלפת הצד הרחיב את אדמתו, וכן העניק לאחיו של פיליפ מוריץ, היינריך לודוויג (1609–1632) ויקוב יוהאן (1612–1636). כל השטחים הנוספים הללו אבדו בספטמבר 1634 כאשר כבש הקיסר הקתולי חזרה את המחוז, לאחר שניצח בקרב נורדלינגן. החלפת הצדדים גרמה לפיליפ מוריץ תדמית לא אמינה, והוא נמלט דרך מץ, רואן, ואמסטרדם לקרוביו ממשפחת אוראניה-נסאו, בהאג ודלפט, הוא הותיר אחריו את אחיו הצעיר יקוב יוהאן כעוצר עקב היותו נייטרלי פוליטית.
הנאו הייתה עיר מבצר מפותחת ונותרה כבושה בידי כוחות שוודים בפיקוד הגנרל יקוב פון רמסי, ששלט בסביבות העיר עד שנת 1638, במהלכם מנע מיקוב יוהאן כל השפעה כך שהאחרון עזב את העיר.
החל מספטמבר 1635 עד יוני 1636 הייתה הנאו תחת מצור של הכוחות הקיסריים ללא הצלחה, המצור הוכיח את כוחה של מערכת ההגנה המודרנית שנבנתה מספר שנים קודם לכם, אלפי כפריים נמלטו מהכפרים אל תוך העיר, המצור הופסק לאחר תשעה חודשים על ידי וילהלם החמישי, רוזן הסן-קאסל, שהיה גיסו של פיליפ מוריץ לאחר שנישא לאחותו של פיליפ, אמליה אליזבת, הכנסייה המקומית מבצעת מדי שנה תפילה לזכר הקלת המצור, לאחר שנת 1800 נהיה הדבר לחג מקומי שנתי.
ב-1637 התפייס פיליפ מוריץ עם הקיסר החדש, פרדיננד השלישי, והחליף צד פעם נוספת, חזרה אל הקתוליים. הוא חזר להנאו ב-17 בדצמבר 1637, אך הגנרל השוודי לא התרשם מכך וכלא אותו בטירת העיר, ללא ספק קיווה הגנרל להחזיק בעיר כפייף עבור המלך.
למרות זאת ב-11 בפברואר 1638, נערכה בעיר הפיכה בידי יוהאן וינטר פון גולדנבורן, מפקד כח העיר. והשוודים סולקו מן העיר ופיליפ מוריץ חזר אל השלטון, הגנרל רמסי נלקח אל דילנבורג ושם מת לאחר מספר חודשים מפציעה בקרבות הנאו.
פיליפ מוריץ מת ב-3 באוגוסט 1638 ונקבר כמסורת משפחתו בכנסיית סנט מרי בהנאו.
פיליפ מוריץ חזר להנאו בשנת 1626, ונישא לנסיכה זיבילה כריסטינה מאנהלט-דסאו, ונולדו להם חמישה ילדים: