בעוד שהפילוסופיה המערבית שמה דגש על חיפוש האמת, הטוב לעומת הרע, הפילוסופיה הסינית התמקדה לרוב בחיפוש הדרך הנכונה (דאו).
לפילוסופיה הסינית יש היסטוריה של אלפי שנים. את מקורותיה אפשר למצוא ב"אי צ'ינג" ("ספר התמורות"), ספר הדרכה לגילוי עתידות, שכבר קיימים בו כמה מהמושגים הבסיסיים ביותר של הפילוסופיה הסינית. את גילו של הספר אפשר רק להעריך בקירוב, אך הוא בוודאי מסתמך על מסורת בעל פה המגיעה עד התקופה הנאוליתית.
היסטוריה קצרה
המחשבה בתקופת שושלת שאנג המוקדמת הייתה מבוססת על תפיסה מעגלית של הזמן, במקביל לעונות. רעיון זה, שנותר רלוונטי בכל ההיסטוריה הסינית, שונה באופן מהותי מהפילוסופיה המערבית, שבה הראייה הדומיננטית של הזמן היא של התקדמות ליניארית. בתקופת שאנג, ניתן היה לשנות את מזלך בעזרת האל הגדול שאנג די, שבדרך כלל מתרגמים את שמו כ"אל הגבוה". היה קיים גם פולחן אבות, וכן קורבנות של חיות ושל בני אדם.
כששושלת שאנג הופלה על ידי שושלת ג'ואו, מושג פוליטי, דתי ופילוסופי חדש קם, שנקרא "מנדט השמים". אמרו כי הרשאה זו נלקחה כאשר המנהיג נעשה לא ראוי לתפקידו, ורעיון זה הצדיק את עלייתם של הג'ואו. העדויות הארכאולוגיות מתקופה זו מעידים על גידול באוריינות ועל תזוזה מסוימת מהאמונה בשאנג די, כאשר פולחן האבות נעשה מקובל יותר, עם אוריינטציה גשמית יותר.
בערך ב-500 לפנה"ס, כששלטון הג'ואו נחלש וסין עברה לתקופת "הסתיו והאביב", החלה התקופה הקלאסית של הפילוסופיה הסינית (תקופה זו מקבילה כמעט לעלייתם של הפילוסופים היוונים הראשונים). תקופה זו ידועה כתקופת "מאה האסכולות". מהאסכולות הרבות שיוסדו בתקופה זו ובתקופת המדינות הלוחמות, הארבע המשפיעות ביותר היו קונפוציוניזם, דאואיזם, מוהיזם ולגליזם (חוקתיות). שושלת צ'ין, שם הלגליזם הייתה הפילוסופיה השלטת, ניצחה את האסכולות המוהיסטיות והקונפוציאניות. לגליזם נותרה כאסכולה המשפיעה, עד שהקיסרים של שושלת האן אימצו את הטאואיזם ולאחר מכן את הקונפוציאניזם כדוקטרינה הרשמית. שני האחרונים נעשו לכוחות החשובים ביותר במחשבה הסינית עד למאה ה-20, כשהפילוסופיה הבודהיסטית (שהוכנסה בעיקר בתקופת שושלת טאנג) השפיעה בעיקר דרך הדמיון שלה לטאואיזם.
את ההשפעות של הטאואיזם והקונפוציאניזם יש שתיארו באופן הזה: "סינים הם קונפוציאנים במשך היום, וטאואיסטים בלילה". מעבר לכך, מנדרינים סינים רבים היו פקידי ממשל ביום ומשוררים או ציירים בזמנם החופשי.
כשהמפלגה הקומוניסטית הסינית נטלה את המושכות לידיה, אסכולות מחשבה קודמות, ובעיקר הלגליזם, הוקעו כמפגרות ומיושנות, אך עדיין יש להן השפעה על המחשבה הסינית.
דמויות פילוסופיות חשובות
קונפוציוס, שנחשב למורה הגדול, אך לפעמים הושם ללעג בידי הטאואיסטים.
מנציוס, תלמידו של קונפוציוס, בעל השראה אידיאליסטית.
שו'ן דזה, תלמיד נוסף של קונפוציוס, אך קרוב יותר לריאליזם.
"טאי ג'י" (או "טאי צ'י", בוייד-ג'יילס) - ה"ציר השמיימי הגדול". ציר זה יוצר איחוד, שממנו נובעים שני עקרונות הופכיים, ה"יין" וה"יאנג". המילה "יין" במקור התייחסה לצד האפל של ההר שפונה לכיוון הנגדי לשמש ובפילוסופיה היא מתייחסת לפן הנקבי, הפסיבי והחלש. לעומת זאת ה"יאנג" (הצד המואר של ההר שפונה אל השמש) מייצג את הפן הגברי, העז והאקטיבי. שני הכוחות, אם כי הם הופכיים זה לזה, גם משלימים זה את זה והשליטה של אחד מהם כעת מבטיחה את עלייתו של השני בעתיד, כמו מופעי הירח (זוהי אחת המשמעויות של סמל היין-יאנג הידוע).
וו-ווי- מילולית מתורגם ל"פעולה דרך אי עשיה" ולרוב מתאר פעולה הנעשית ללא מאמץ ובאופן הרמוני וספונטני אך משיגה תוצאות כבירות. מקור המושג בקונפוציאניזם, אך הוא משרת במקום מרכזי בפילוסופיה הדאואיסטית.
