אולם, אפרים זכה להגנת המלך, התעשר ואף זכה בפריבילגיה מלכותית ששחררה את משפחתו (וכן את משפחת דניאל איציג, שותפו) מהחוקים המפלים כנגד יהודים בפרוסיה והשווה את מעמדו למעמד של סוחר נוצרי. פריבילגיה זו הוענקה עד שנת 1790 רק לקומץ יהודים בשל תרומתם לכלכלת המדינה ולמאמץ המלחמה הפרוסי. אפרים הקים ארמון גדול ומפואר בברלין ("Ephraim-Palais" ב-Poststraße 16, כיום משמש כמוזיאון[1]) ושיכן בו כמה מסופרי תנועת ההשכלה.
בשנת 1761 הביאו איציג ואפרים בפני ממשלת פרוסיה הצעה להקמת מוסד חינוכי לילדי עניים יהודים על מנת לעשותם "מועילים יותר לממלכה". בבית ספר זה אמורים היו הילדים ללמוד תורה, חשבון, מדעי הטבע, גרמנית וצרפתית יחד עם חינוך להיגיינה ונימוסים. על אף שהממשלה נתנה את ברכתה למוסד, הוא לא קם בימי חייו של אפרים. לאחר מותו ציווה על הקמת בית מדרש ובית ספר "חינוך נערים" ברוח ההשכלה בברלין, שני המוסדות פעלו עד עליית הנאצים לשלטון[2].
