מקור המונח "סלון" במילה האיטלקית "sala", אשר מציינת אולם הארחה באחוזות איטלקיות. בצרפת מופיעה המילה לראשונה בשנת 1664. גם קודם לכן התקיימו פגישות בעלות תוכן ספרותי, פילוסופי או פוליטי, אשר נקראו על שם החדר בו התקיימו, למשל "קבינט". עד סוף המאה ה-17 התקיימו פגישות כאלו לעיתים קרובות בחדר השינה, כאשר המארחת נסובה על מיטתה וחבריה יושבים סביבה על כיסאות או שרפרפים.
היסטוריה
לסלונים הספרותיים קדמו תופעות של פטרונות של סופרים, משוררים, הוגי דעות ואמנים בחצרות האצולה. אנשי הרוח נתמכו כלכלית על ידי האצילים, באופן שונה ממגמת הסלונים בתקופת ההשכלה. באיטליה של המאה ה-16, ניצוצות של יצירתיות בלטו בחצרותיהן של פטרוניות האמנות, נשים חזקות בתקופתן כמו איזבלה ד'אסטה. בצרפת של אותה תקופה, היו אלו בנות חצר המלוכה (כמו מרגריט מנווארה, מארי דה מדיצ'י, או מרגריט דה ולואה), שפיתחו חוגים ספרותיים ואמנותיים סביבן. מלחמות הדת בצרפת בתקופת שושלת ולואה, החלישו במידה ניכרת את כוחן של חצרות בית המלוכה לטובת חוגים תרבותיים פרטיים.
קתרין דה ראמבוייה הקימה את הסלון הספרותי הראשון בצרפת, מתוך מיאוס ברוח ההוללות של חצר המלוכה. היא הקפידה על חוקים נוקשים של "אבירות" בסלון שלה ועל גינוני חצר. הסלון, "אוטל דה ראמבוייה", פעל עד מותה ב-1659. חברי סלונים באותה תקופה לעיתים התייחסו לעצמם בביטוי "אזרחים ברפובליקת המכתבים".
בגרמניה החלו להופיע סלונים ספרותיים במאה ה-18, וגם שם הקפידו המשתתפים הבורגנים על חיקוי גינוני חצר של בית המלוכה. בתקופה הרומנטית המוקדמת בלטו סלונים כגון אלה של קרולינה שלינג ושל רחל ורנהגן. בתקופת הבידרמאייר מילאו סלונים כאלה תפקיד חשוב בשיח האינטלקטואלי, שלא היה קיים בזירה הציבורית. כך, סביב פרנץ שוברט בווינה התפתחו ה"שוברטיאדות" - הצגת היצירה בסלון פרטי והוצאתה לאור רק לאחר קבלת משוב.
בבריטניה החלו להופיע סלונים ספרותיים במהלך המאה ה-18. המקרה הבולט הוא התהוותו של מעגל הבלוסטוקינג, סביב נשים אינטלקטואליות בולטות, כמו אליזבת מונטגיו, שאירחו אנשי רוח ויצירה בבתיהן. ייחודו של מעגל הבלוסטוקינג הוא בנוכחותן הבולטת של נשים אינטלקטואליות ששאפו ליצור ולפרסם מסות, תרגומים ורומנים בעצמן.
המארחות בסלונים הספרותיים היו נשות חברה אשר סביבן התרכז חוג ספרותי ואינטלקטואלי. התגובות לנשים אלו לא היו תמיד אוהדות. מולייר, למשל, לעג לגינוניהן. עם זאת, בחברות שבהן מרבית האפשרויות לרכוש השכלה היו חסומות בפני נשים, מילאו הסלונים תפקיד חשוב ביצירת זהות והענקת השכלה והעצמה לנשים שהשתתפו בהם.
המחקר בנושא הסלונים מתמקד בשתי סוגיות עיקריות: היחס בין הסלונים לבין המרחב הציבורי ותפקידן של נשים בפיתוח תרבות הסלונים הספרותיים.
