פיטר ואן לאר

פיטר ואן לאר, דיוקן עצמי, תחריט

פיטר ואן לאר (בהולנדית: Pieter van Laer או Pieter van Laar; ‏14 בדצמבר 1599–1641 או 1642)^[1] היה צייר ומדפיס הולנדי. הוא היה פעיל ברומא למעלה מעשור והיה ידוע בזכות סצינות ז'אנר, ציורי בעלי חיים ונופים מסביבתה של רומא.^[2]

פיטר ואן לאר היה חבר פעיל באיגוד של האמנים הפלמים וההולנדים ברומא, המכונה בנטפוכלס. הכינוי שלו בקבוצה זו היה "איל בממבוצ'יו". הוא ייסד את סגנון הציור הז'אנרי שהמשיכו אחריו ציירים צפוניים ואיטלקים אחרים. ציירים אלה התפרסמו בשם במבוצ'אנטי.^{[3] [4]}

חייו

פיטר ואן לאר נולד בהארלם כילדו השני של יאקוב קלז. בודינג מהארלם ומגדלנה היינס מאנטוורפן. הוא אימץ את שם המשפחה ואן לאר רק בשלב מאוחר יותר בחייו. שם משפחה זה נלקח כנראה מסנדקו של אחיו. שהיה ממשפחה עשירה, והוריו הפעילו בית ספר פרטי בהארלם שהקים אביה של מגדלנה, הסופר פיטר היינס, שעל שמו נקרא פיטר ואן לאר.

אחיו הגדול היה רודולף ואן לאר, שהפך גם הוא לצייר והיה ידוע בשם רולנד ואן לאר. אחיו הצעיר ניקולאס בודינג התפרסם מאוחר יותר בחייו כניקולה בודינגוס והיה מנהל בית ספר.^[5]

פיטר פאן לר, סוס משתין, 1636

פיטר ואן לאר היה אולי תלמידו של אסיאס ואן דה פלדה בהארלם. עבודתו המוקדמת מראה את השפעתו של צייר זה כפי שמעיד רישום, עליו חתם פיטר שקרוב לסגנונו של ואן דה ולדה. הוא נסע לרומא בשנת 1625 דרך צרפת, ככל הנראה בחברת אחיו רולנד. כאן הוא הפך לחבר בנטפוכלס, אגודה של אמנים פלמיים והולנדים ברומא, שהיו ידועים בטקסי החניכה שלהם, שהיו כרוכים בשתייה מרובה. הכינויו של פיטר ואן לאר באיטליה היה איל במבוצ'יו, שפירושו "בובה מכוערת" או "מריונטה". הכינוי היה רמיזה למראהו של ואן לאר, מכיוון שלדבריו היו לו רגליים ארוכות במיוחד, חזה קצר וכמעט ללא צוואר.^[6] פיטר ואן לאר היה ידוע גם בשפמו המחודד.

באמצעות העבודות שיצר ברומא יצר פיטר ואן לאר סגנון חדש של ציור ז'אנר ולפיכך, ציורים בסגנון זה נקראו Bambocciate על שם הכינוי שלו. הוא הפך להשראה ונקודת המוקד שסביבם התכנסו אמנים דומים במהלך שהותם באיטליה.^[7]

הבמבוצ'אנטי הראשונים כללו את יאן מיל, אנדרס ויאן בוט, קרל דוג'ארדן, יוהנס לינגלבך. הצרפתי סבסטיאן בורדון נקשר גם הוא לקבוצה זו במהלך הקריירה המוקדמת שלו.^[8] על המבוצ'אנטי האחרים נמנים תומאס וייק, דירק הלמברייקר, יאן אסלין, אנטון גובאו, וילם רויטר, מיכיל סוורץ, יוהאן פיליפ למקה ואחרים.^{[9] [10]}

פיטר פאן לר, דיוקן עצמי עם פנטזיה, 1638-9

לפיטר ואן לאר הייתה קריירה מצליחה ברומא. הוא חזר להולנד בערך בשנת 1639. כאן התגורר בעיקר באמסטרדם ובהמשך בהארלם.

התאריך, המקום וסיבת מותו של ואן לאר אינם ידועים. סביר שנפטר אחרי 1641, תאריך שרשום בו שמו בספר שירים בהארלם. ההערכה היא שהוא חזר לאיטליה בערך באותה תקופה. על פי ההצהרה בצוואה של אחותו שנערכה בשנת 1654 לא היו סימני חיים מפיטר ואן לאר ב-12 השנים הקודמות. הביוגרף האיטלקי ג'ובאני בטיסטה פסרי הצהיר כי ואן לאר נפטר בסתיו 1642.^[2] הביוגרף ההולנדי ארנולד הוברקן דיווח כי ואן לאר נכנס לדיכאון בסוף חייו והתאבד בטביעה. ^[11] ביוגרפים אחרים מציגים את תאריך פטירתו בשנים שונות: 1673, 1674 או 1675.^[6] .

יצירתו

פיטר ואן לאר, נוף עם ציידים, 1640

פיטר ואן לאר ידוע בעיקר בזכות סצינות הז'אנר שלו המוצגות בנופים איטלקיים. הוא גם צייר כמה סצינות קרב. עוד יצר מספר תחריטים של בעלי חיים.^[12] הוא היה אחד האמנים הראשונים שפיתחו את ציור הבקר כסוגה מיוחדת. הוא השאיר ציור אחד עם נושא דתי, "הכרזה לרועים". קומפוזיציה זו היא גם ציור הבקר המוקדם ביותר שנותר של ואן לאר.^[13] הציורים שלו היו בדרך כלל בפורמט קטן.

השפעת השהייה הארוכה ברומא נראית בדרך טיפולו בנוף וברקע. אחת התרומות החשובות שלו היא ההיכרות של הציור הרומאי עם נושאים חדשים שנגזרים מציורי ז'אנר פלמיים והולנדים: "..דמויות של כייסים, כנופיות שיכורים, גרגרנים, מעשנים, ודומיהם... "^[8] בין הדמויות שצייר היו גם נפחים, מטיילים בפונדק, שודדים שתוקפים נוסעים, פעולות צבאיות, כבשני סיד רומיים, שווקים, חגים וסצינות של ציידים. הוא תיאר גם אנשים פשוטים שמשחקים משחקים עממיים כמו מורא (משחק ידיים). כמה מיצירותיו עוסקות בסצינות תוססות מחיי האיכרים.

תמונותיו מאופיינות על ידי קומפוזיציה מרתקת ורישום טוב. הוא היה זהיר במיוחד בפרספקטיבה. אף על פי שהנושאים שצייר היו מתחתית החברה האנושית עבודותיו של ואן לאר עצמן נמכרו במחירים גבוהים והוחזקו בכמה מהקולקציות היוקרתיות ביותר בתקופתו.^[14]

פיטר ואן לאר, קרן רחוב, 1635

הפרשנות ההיסטורית האמנותית המסורתית הייתה כי סגנון הבמבוצ'אנטי שאותו פיתח פיטר ואן לאר, מתעד בדיוק ריאליסטי את רומא ואת אורח החיים העממיים. "מה שהאמן ראה". עם זאת, בני דורם לא ראו בדרך כלל את הבמבוצ'אנטי כריאליסטים. בתפיסה אלטרנטיבית לאמנות הבמבוצ'אנטי היא, שעבודותיהם מהוות אלגוריות מורכבות המספקות פרשנות לאמנות קלאסית במטרה להביא את המתבונן להגות רעיונות נעלים. לפיכך הם עומדים במסורת ארוכה של ציור הפרדוקס, בה נושאים עממיים או וולגריים היו הכלי להעברת משמעויות פילוסופיות חשובות.^[8]

עם הזמן ציורי ואן לאר הפכו מבוקשים ביותר. בתחילה, הצייר כנראה היה תלוי בשוק פתוח ובסוחרים, ולא בעמלות ממכירות. עם זאת, תוך עשור של עבודה ברומא, הוא יכול היה לדרוש מחיר מכובד מאוד לציוריו.^[3] בין הקונים את עבודתיו היו פייטרו טסטה, קאסיאנו דל פוצו ובהמשך, הסוחר הפלמי בנאפולי גספר ראומר.^[14]

לפיטר ואן לאר היה בית דפוס מיומן, והוא ייצר שתי סדרות של הדפסי בעלי חיים. סדרה אחת של 8 לוחות של בעלי חיים ביתיים שפורסמה ברומא בשנת 1636 הוקדשה לדון פרדיננדו אפאן דה ריברה, המשנה למלך.^{[14] [15]} לסדרת תחריטים זו הייתה השפעה חשובה על צייר בעלי החיים ההולנדי פאולוס פוטר, במיוחד באופן בו הצליח ואן לאר להציב דמויות אנושיות, בעלי חיים, מבנים ועצים במרחב ציורי קוהרנטי. ^[16] קבוצה שנייה של 6 לוחות קיבלה את הכותרת "סוסים" ומתארת סוסים השייכים לאיכרים עניים.^[17]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פיטר ואן לאר בוויקישיתוף

הערות שוליים

1. פיטר מופיע בשמות רבים, בצורות שונות של כתיב וכינויים: Pieter Boddinck, Pieter Boddingh van Laar, Pieter Boddingh van Laer, Pieter Boddink van Laer, Pieter de Laar, Pieter van Laar, Pieter de Laer, Pieter Jacobsz de Laer, Pieter Jacobsz van Laer, il Bamboccio, Bamboots
2. Pieter van Laer at the Netherlands Institute for Art History (in Dutch)
3. David A. Levine. "Laer, Pieter van." Grove Art Online. Oxford Art Online. Oxford University Press. Web. 26 June 2016
4. Chambers Biographical Dictionary. Chambers. 28 September 2007. p. 906.
5. A. Welcker, P. Boddink alias Pieter van Laer Orlando Bodding alias Roeland of Orlando van Laer Nicolaes Bodding alias N. Boddingh van Laer of Ds. Nicolaes Boddingius, in: Oud Holland, Vol. 59, No. 3 (1942), Brill, pp. 80-89 (in Dutch)
6. Adolph Görling (1864). The Galleries of Vienna. A Selection of Engravings After the Most Celebrated Pictures in the Imperial Gallery of the Belvedere. A. H. Payne. pp. 327–328.
7. David A. Levine (December 1988). The Roman Limekilns of the Bamboccianti. The Art Bulletin (College Art Association) 70 (4): 569–589
8. Brigstocke, Hugh. "Bourdon, Sébastien." The Oxford Companion to Western Art. Ed. Hugh Brigstocke. Oxford Art Online. Oxford University Press. Web. 27 June 2016
9. Seymour Slive, "Italianate and Classical Painting". Pelican History of Art, Dutch Painting 1600–1800. Penguin Books Ltd, 1995, pp. 225–245
10. James R. Hobbes, Picture collector's manual; Dictionary of Painters. T. & W. Boone, 29 Bond Street, London, 1849, p. 132.
11. Pieter Bodding van Laer: zelfmoordenaar, in: Arnold Houbraken, De groote schouburgh der Nederlantsche konstschilders en schilderessen, 1718 (in Dutch)
12. Janina Michalkowa, Quelques remarques sur Pieter van Laer, Oud Holland Vol. 86, No. 2/3 (1971), Brill, pp. 188-195
13. Pieter van Laer, Annunciation to the shepherds at the Museum Bredius
14. Haskell, Francis (1993). Chapter 8. In: Patrons and Painters: Art and Society in Baroque Italy. 1980. Yale University Press. pp. 135–136
15. Various Animals in the British Museum
16. Walter A. Liedtke, Michiel Plomp, Axel Rüger, Vermeer and the Delft School, Metropolitan Museum of Art (New York, N.Y.), 2001, p. 344
17. Ursula M. Brinkmann Pimentel, Dutch and Flemish art in the Utah Museum of Fine Arts, Utah Museum of Fine Arts, University of Utah, Salt Lake City, 1993, p. 132-144