וילם רויטר (בהולנדית: Willem Reuter; סביב 1642 בבריסל – 1681 ברומא) היה צייר פלמי של נופי עיר, ציורי ז'אנר וציורי היסטוריה, שפעל בעיקר ברומא. הוא היה חלק מחוג ציירי הז'אנר ההולנדי והפלמי ברומא המכונים "הבמבוצ'אנטי" והיו ידועים בזכות סצנותיהם המתארות את המעמדות הנמוכים ברומא.
ביוגרפיה
וילם רויטר, שוק ברומא, 1669
מעט מאוד ידוע על חייו הצעירים של רויטר בפלנדריה.[1] הוא התאמן אצל הצייר בבריסל מיכיל סוורץ. סוורץ התגורר ברומא במשך עשר שנים שם עבר לחוגם של ציירי הז'אנר הפלמי וההולנדי סביב פיטר ואן לאר, המכונים בדרך כלל הבמבוצ'נטי. ציירי הבמבוצ'אנטי הביאו עימם לאיטליה מסורות קיימות המתארות נושאי איכרים מהאמנות ההולנדית מהמאה השש-עשרה, ויצרו בדרך כלל ציורים קטנים או תחריטים מחיי היומיום של המעמדות הנמוכים ברומא ובאזור הכפרי שלה.
לא ברור מתי נסע רויטר לרומא שם התגורר ב"קאסה דיי פיטורי פיאמינגי" ליד כיכר דל פופולו.[2] ההוכחה התיעודית הראשונה לנוכחותו ברומא היא רישום נישואיו לאישה המקומית אנה פרוביטלי בשנת 1672, אך הוא כנראה הגיע לעיר כמה שנים קודם לכן.[3]
כמו מדריכו סוורץ, הוא התחבר לציירי הז'אנר הבמבוצ'אנטי ברומא. ייתכן שהוא הפך לחבר בבנטפויכלס, אגודה של אמנים הולנדים ופלמיים שעבדו ברומא.[2] אשתו נפטרה בשנת 1678 ובשנה שלאחר מכן הצטרף לקבוצת הקונגרציונה של ציירי הפנתאון, כאשר הצייר הבמבוצ'נטי ההולנדי דירק הלמברקר משמש כתומך שלו. הקונגרזציונה מנתה בין חבריה אמנים חשובים רבים שהטביעו את חותמם ברומא.[3][2]
יצירה
רק מספר קטן של ציורים מיוחסים לוילם רויטר ברמת ודאות כלשהי. קשה לקבוע את הכרונולוגיה שלו מכיוון שמעולם לא תיאר את יצירתו. ציוריו מתארים בדרך כלל סצנות שוק או תהלוכות בכיכרות הרומאיות ומדי פעם אירועים היסטוריים או דתיים המוצבים בתפאורות נוף.[2] דוגמה לתיאור של אירוע היסטורי היא החגיגה בפיאצה די ספנייה, המתארת ככל הנראה את הולדתו של התינוק הספרדי דון קרלוס בשנת 1661.[4]
וילם רויטר, חגיגה בכיכר ספרד, ברומא, 1662
סצנת השוק הפנורמי הרומי של וילם רוטר משנת 1669 המכונה "שוק רומאי" היא דוגמה לסצנות השוק ההומות שלו. התמונה בנויה מסצינות רבות ואנקדוטות שונות כמו מופע של "קומדיה דה לה ארטה", קבצן המקבל נדבה ועגלה הפוכה ועליה כלי אוכל שבורים. ההרכב המצויר בקפידה של היצירה הופך את כל האירועים למובנים וקריאים. הבניינים המכוונים אנכית מספקים רקע יציב לקבוצות המסודרות באופן רופף של אנשים המוצגים על רקע הכיכר בקדמת הציור. אור חזק עוזר להבהיר את הדמויות ואת האינטראקציות ביניהם.[5]
ניתן להבדיל בין עבודותיו, אף כי הן דומות ליצירות אחרות של ציירי הסגנון הבמבוצ'אנטי, בשימוש בתפאורות רומיות המאוכלסות בדמויות רבות. רויטר לא אימץ את הטיפולוגיה המלאה של הבמבוצ'אנטי והוא מייצג את הנוף העירוני יותר בצורה של ודוטה. שלא כמו ציירים מהסגנון הבמבוצ'אנטי האחרים, רויטר הקדיש תשומת לב רבה יותר לביצוע הטבעי והמדויק של הנוף.[6]
הוא השאיל ממדריכו סוורץ (שהושפע בתורו מקראווג'ו) את העדפה לשימוש בגוונים אדומים.[4] כמו סוורץ, רויטר הצליח להעביר אווירה שלווה בכך שהציג את דמויותיו העוסקות בפעילותן היומיומית באור בזווית חדה.[6] עבודותיו מראות גם נטיות קלאסיות, עם דמויות פסלים שהוצבו במסגרת אדריכלית או נופים אידיאליסטים, וזו כנראה הסיבה לכך שאחת מיצירותיו יוחסה בעבר לניקולא פוסן.[7]
^Willem Reuter at the Netherlands Institute for Art History (in Dutch)
^ 1234Biographical details at the National Gallery of Art
^ 12Laura Bartoni, Le vie degli artisti. Residenze e botteghe nella Roma barocca dai registri di Sant'Andrea della Fratte (1650-1699), Edizioni Nuova Cultura, 2012, p. 302-302 (in Italian
^Renate Trnek, Die holländischen Gemälde des 17. Jahrhunderts: in der Gemäldegalerie der Akademie der Bildenden Künste in Wien, Böhlau Verlag Wien, 1992, p. 321-323 (in German)
