פטריות הבסיסה מחולקות לשתי קבוצות: פטריות דפים ופטריות נקבובים, כאשר החלוקה ביניהן נעשית על פי מבנה הצד התחתון בכובע הפטריה. על גבי הדפים או הנקבובים יש שכבת תאים פוריים הקרויה אימניום ובה תאים שונים, בין היתר תאי בסיסה.
רבייה
נבג הנופל מהדפים (באזידיוספרה) מוציא קור ראשוני רב תאי, הפלואידי (בעל סט כרומוזומים יחיד). כששני קורים נפגשים ומתרחשת פלאזמוגמיה (איחוי ציטופלזמות) ונוצר הקור המשני, בעל שני הגרעינים (דו-קריוני). בסביבה לחה ייווצר במהרה תפטיר מפותח ואף גוף פרי (ספוריוקרפ) שכל תאיו דו-קריוניים.
בתאי הבסיסה בעלי שני הגרעינים שיתפתחו בדפי הכובע של גוף הפרי שנוצר תתרחש מיוזה, ועקב כך יתקבלו ארבעה תאים הפלואידים. לאחר נדידת הגרעינים והתפתחות מבנה דמוי עוקץ (sterigamata), שבקצהו הבזידיוספרה שיכולה כעת להתפזר, יוכל המחזור להתחיל מחדש.
מינים
קיימים מינים רבים של פטריות בסיסה. להלן כמה דוגמאות:
אחלמית ערומה - מין נאכל, הכובע והדפים סגולים, נפוצה ביערות אורנים (שם נפוצות גם פטריות רעילות רבות הדומות לה).
אורנייה מצויה - מין אכיל, כובעהּ חום ודביק, בחלק התחתון של הכובע נקבובים ולא דפים, חיה בסימביוזה עם שורשי עץ האורן.
אמניטה פנטרינה - פטרייה רעילה, כובעהּ חום בהיר ומנוקד בלבן, בעלת רגל ודפים לבנים, נרתיק בקצה הרגל (מאפיין נפוץ בפטריות רעילות), גדלה ביערותאלונים.
אמנית ביצתית - הפטרייה טובה למאכל, אך דומה מאוד לפטריות הרעילותAmanita virosa ו-Amanita proxima והיו מקרי הרעלה עקב טעות בזיהוי.[1]
