במסגרת פורמולה 1 של שנת 1990 נערכו 16 מרוצים. באליפות העולם זכה הברזילאי איירטון סנה ובאליפות היצרנים זכתה קבוצת מקלארן-הונדה.
בעונה זו, נמשכה היריבות הגדולה בין איירטון סנה לבין אלן פרוסט. בתחילת המרוץ הלפני אחרון בעונה, הוביל סנה בדירוג ושניהם היו במקומות הראשונים בזינוק. כבר בהקפה הראשונה של המרוץ, התנגש סנה בפרוסט ושניהם יצאו מהמרוץ, מה שמנע מפרוסט השגת נקודות שהיו משאירות אותו בתמונת האליפות ולמעשה, הכתיר את סנה כאלוף העולם. זו הייתה הפעם השנייה ברציפות בה הוכרעה האליפות בין השניים בגלל התנגשות הדדית.
כבכל עונה, חלו מספר שינויים בתקנון. העיקריים שבהם היו:
- קביעת משקל מינימלי לרכב ל-505 ק"ג, זאת על מנת להשוות בין המכוניות עם מצלמה עליהן לכאלה ללא מצלמה.
- הגדלת גודל תא הנהג על מנת לאפשר יציאת הנהג מהתא בתוך 6 שניות גם ללא פירוק ההגה.
- שינוי במבנה תא הנהג כדי לאפשר מיגון טוב יותר לאזור הכתפיים.
- הגדלת האור האחורה ל-20 סמ"ר ולעוצמה של 21 וואט.
- הגדלת גודל המראות ל – 10 על 5 ס"מ. בתחילת כל מרוץ, חייבים מארגני המרוץ לוודא כי כל נהג מסוגל לראות דרך המראות את המכוניות הנמצאות מאחוריו.
בעונה זו נלקחו בחשבון רק 11 התוצאות הטובות ביותר של כל נהג.
מרוצי עונת 1990
| מספר המרוץ
|
מקום המסלול
|
תאריך המרוץ
|
נהג מנצח
|
קבוצה מנצחת
|
| 1
|
ארצות הברית פיניקס, ארצות הברית
|
11 במרץ
|
ברזיל איירטון סנה
|
בריטניה מקלארן-הונדה
|
| 2
|
ברזיל אינטרלאגוס, ברזיל
|
25 במרץ
|
צרפת אלן פרוסט
|
איטליה פרארי
|
| 3
|
סן מרינו אימולה, סן מרינו
|
13 במאי
|
איטליה ריקארדו פטרזה
|
בריטניה ויליאמס-רנו
|
| 4
|
מונקו מונטה קרלו, מונקו
|
27 במאי
|
ברזיל איירטון סנה
|
בריטניה מקלארן-הונדה
|
| 5
|
קנדה מונטריאול, קנדה
|
10 ביוני
|
ברזיל איירטון סנה
|
בריטניה מקלארן-הונדה
|
| 6
|
מקסיקו מקסיקו סיטי, מקסיקו
|
24 ביוני
|
צרפת אלן פרוסט
|
איטליה פרארי
|
| 7
|
צרפת פול-ריקאר, צרפת
|
8 ביולי
|
צרפת אלן פרוסט
|
איטליה פרארי
|
| 8
|
בריטניה סילברסטון, בריטניה
|
15 ביולי
|
צרפת אלן פרוסט
|
איטליה פרארי
|
| 9
|
גרמניה הוקנהיים, גרמניה
|
29 ביולי
|
ברזיל איירטון סנה
|
בריטניה מקלארן-הונדה
|
| 10
|
הונגריה בודפשט, הונגריה
|
12 באוגוסט
|
בלגיה טיירי בוטסן
|
בריטניה ויליאמס-רנו
|
| 11
|
בלגיה ספא-פרנקורשם, בלגיה
|
26 באוגוסט
|
ברזיל איירטון סנה
|
בריטניה מקלארן-הונדה
|
| 12
|
איטליה מונזה, איטליה
|
9 בספטמבר
|
ברזיל איירטון סנה
|
בריטניה מקלארן-הונדה
|
| 13
|
פורטוגל אסטוריל, פורטוגל
|
23 בספטמבר
|
בריטניה נייג'ל מנסל
|
איטליה פרארי
|
| 14
|
ספרד ברצלונה, ספרד
|
30 בספטמבר
|
צרפת אלן פרוסט
|
איטליה פרארי
|
| 15
|
יפן סוזוקה, יפן
|
21 באוקטובר
|
ברזיל נלסון פיקה
|
איטליה בנטון-פורד
|
| 16
|
אוסטרליה אדלייד, אוסטרליה
|
4 בנובמבר
|
ברזיל נלסון פיקה
|
איטליה בנטון-פורד
|
דירוג נהגים סופי
הערה: התוצאה בסוגריים מציינת את סך הנקודות שצבר הנהג. התוצאה בלא סוגריים מציינת את הנקודות שנלקחו בחשבון עבור האליפות בהתאם לתקנון.
דירוג קבוצות סופי
10 קבוצות נוספות השתתפו באליפות אך לא זכו באף נקודת אליפות.
קישורים חיצוניים
