פּול ז'ינייבסקי (בצרפתית: Paul Giniewski, 18 בפברואר 1926 – 13 ביולי 2011) היה פובליציסט, עיתונאי, עורך עיתונות, סוציולוג, היסטוריון וסופר צרפתי יהודי, יליד אוסטריה. בצעירותו בזמן השואה היה פעיל במחתרת היהודית הציונית בדרום צרפת, והשתמש בשם המחתרתי "פול וידאל". נודע כחסיד הציונות הרוויזיוניסטית וכפולמוסן בלתי נלאה נגד האנטישמיות והאנטי ציונות.
רקע משפחתי
ז'ינייבסקי נולד בווינה בשנת 1926 כבן הצעיר של יוזף גינייבסקי, תעשיין בתחום מוצרי היגיינה טקסטיליים ושל שרה-פרל, בת למשפחה יהודית דתית בשם קסלר. מגיל צעיר פעל בתנועות נוער ציוניות. בשנת 1935 בעקבות התעצמות האנטישמיות באוסטריה היגרה המשפחה לבלגיה. אחיו אוטו, שנודע לאחר מכן בשמו המחתרתי "טוטו" ובשם העברי איתן גינת, היה ראש תנועת הסטודנטים הציונים בבלגיה ובשנת 1940 נמלט מפני הפולשים הנאצים לדרום צרפת. בשנים 1942 – 1944 ארגן שם ז'ינייבסקי הבכור את יחידות המחתרת הציונית, גדוד מונפלייה, גדוד גרנובל ו"הצבא היהודי", שעזרו להברחת יהודים והצלתם והשתתפו בפעולות חבלה נגד הכובש הנאצי.
פעילותו בימי הכיבוש הנאצי בצרפת
באפריל 1943 סימון לויט, מנהיג אחר של המחתרת הציונית בצרפת, שביקר בבריסל גייס את פול לארגונו והביא אותו לגרנובל שהייתה עדיין בשליטה איטלקית. ז'ינייבסקי בחר לעצמו את השם המחתרתי פול וידאל, והצטרף ל"גדוד גרנובל" של ה-MJS, שהוקם על ידי אחיו הבכור ובאותה עת היה עדיין תחת פיקודו. הוא ניהל במסגרת הקבוצה Armée juive (צבא יהודי) פעילות ענפה של זיוף מסמכים ותעודות שנועדו לסייע ליהודים להימלט. כמו כן ארגן פעולות חבלה נגד הכובש.
בשנת 1944 עקב פציעה בתאונת אופניים התאשפז בבית החולים סן פול דה גרנובל, וחדר האשפוז שלו הפך גם הוא לחדר מלחמה של ארגונו. באותה שנה התגורר ז'ינייבסקי ביישוב רוסן ד'איריאז (סן מרטן ד'איריאז' St Martin d'Uriage) שבמחוז איזר. לאחר שנקלע שם לתקרית בין הרזיסטאנס לאנשי מיליציה של משטר וישי נלקח על ידי האחרונים, כבן ערובה יחד עם אחרים. ז'ינייבסקי ניצל בנס מהוצאה להורג הודות לשיחה בנושאי ספרות עם אחד משוביו שהחליט בעקבותיה לפוטרו מעונש.
אחיו, איתן גנות, ד"ר לכימיה, עלה לישראל ולימד באוניברסיטה העברית. פול חי רוב שנות חייו בצרפת והיה אוהד נלהב של מדינת ישראל. חלק גדול ממאמריו וספריו עסקו בישראל, בסכסוך הישראלי-ערבי ובמאבק האידאולוגי נגד אויביה של ישראל.
ז'ינייבסקי היה עורך ראשי של כתב העת היהודי La Terre Retrouvée (הארץ שנמצאה מחדש). הוא היה כתב פרילנסר בעיתונים וכתבי עת כמוPolitique étrangère, Revue de Psychologie des Peuples La Suisse, Tribune de Lausanne, Europa Archiv, Revista di studi politici internazionali ועוד.
המשפט נגד ז'ינייבסקי
בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 נתבע ז'ינייבסקי על ידי ארגון לאומני צרפתי, "הברית הכללית נגד הגזענות ולמען כיבוד הזהות הצרפתית והנוצרית" AGRIF (Alliance générale contre le racisme et pour le respect de l'identité française et chrétienne). התובעים טענו שבמאמר שכתב בנושא האנציקליקה של האפיפיור יוחנן פאולוס השני "וריטאטיס ספלנדור" (פאר האמת) משנת 1993, הוא הוציא את דיבתה של הנצרות בכלל ושל הצרפתיות בפרט, רעה, על ידי הבעת דעתו כי האנטישמיות הכנסייתית הכינה תשתית שעליה צמח הרעיון של אושוויץ וישומו.
בשנת 1998 הרשיע בית המשפט לערעורים באורליאן (משפט ז'ינייבסקי נגד צרפת) את ז'ינייבסקי, בהוצאת דיבה על הנצרות והטיל עליו קנס. בשנת 2006, אחרי מאבק ממושך, הפך בית המשפט האירופי לזכויות אדם שבשטרסבורג את החלטת בית המשפט באורליאן ופסק כי דבריו של ז'נייבסקי לא היו בגדר תקיפת חינם או העלבה, לא הסיתו לשנאה או לחוסר כבוד, והם מוגנים על ידי הזכות לחופש הדיבור[1].
בשנותיו האחרונות פרסם ז'ינייבסקי באתר Le Lien Israel diaspora ובכתב העת Israël magazine.
דעות שנויות במחלוקת
ז'ינייבסקי היה פולמוסן מוכשר והתגייסותו בכל מאודו להגנת מה שראה כאינטרסים של מדינת ישראל ושל העם היהודי, עוררה התנגדות חריפה בקרב יריביו. יריבים אלה באו משני קצות הקשת הפוליטית, הן מהשמאל היהודי והצרפתי, כמו ולדימיר רבי או פייר וידאל נאקה למשל, שקרא לו "ליצן גזעני" והן מהימין האנטישמי.
כתיבתו הפוליטית של ז'ינייבסקי הוכתמה במידה לא מבוטלת עקב פרסומיו בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20, שהציגו באור חיובי היבטים מסוימים של מדיניות האפרטהייד של הלבנים בדרום אפריקה, בייחוד בנוגע להקמת הבנטוסטנים, שבהם ראה ז'ינייבסקי הזדמנות להגדרה עצמית של האדם השחור.
פול ז'ניינבסקי נפטר ב-2011 השאיר אישה, קלר, ובת, איזבל.
פרסים ואותות הוקרה
ספרים
- Quand Israël combat 1957 (כשישראל נלחמת) כולל מאמריו בעיתון "לה קומבה" בין השנים 1957 – 1970L' Afrique et l’Asie 1958
- Bantustans A Trek towards the Future ,Human &Rousseau, Cape Town 1961 (בנטוסטנים - טרק אל העתיד)
- Une autre Afrique de Sud Berger Levrault 1962 (דרום אפריקה אחרת)
- The two faces of the apartheid, Regnery company, Chicago1965 (שתי פנים של האפרטהייד)
- Le sionisme - d’Abraham á Dayan Editions de la Librairie encyclopédique
- Bruxelles 1969 (הציונות - מאברהם ועד דיין)
- Le point de vue juif Ed de la Libraire encyclopédique, Bruxelles 1970 (נקודת המבט היהודית)
- L' an prochain a Umtata 1975 (בשנה הבאה באומטאטה)
- 1978 Simone Weil ou la haine de soi (סימון וייל והשנאה העצמית)
- De Massada à Beyrouth – une leçon d 'histoire PUF 1983 (ממצדה ועד ביירוט - שיעור בהיסטוריה)
- Une affaire de poison :Enquête sur une mystification anti israélienne(פרשה על רעל: חקירה של מיסטיפיקציה אנטי-ישראלית) - על מגפה הרעלת הבנות בג'נין ב-1983 ("תסמונת ג'נין")
- 1990 L'an prochain a Jérusalem (בשנה הבאה בירושלים)
- La guerre des pierres – avec Paul Vidal Gregoire, Atlantic 1990 (מלחמת האבנים - עם פול ווידאל גרגואר)
- La croix des Juifs dans Les Juifs au regard de l' histoire 1994 (צלב היהודים) בקובץ "היהודים במבט ההיסטוריה"
- Préhistoire de l'État d'Israel 1997 (פרה-היסטוריה של מדינת ישראל)
- L' antijudaisme chrétien – la mutation 2000 (שנאת ישראל בנצרות - המוטציה)
- L' antisionisme - le nouvel antisemitisme 2005 (האנטיציונות- האנטישמיות החדשה)
- La guerre des hommes - bombe 2006 (מלחמה הל פצצות אדם)
- Israël et l'Occident 2008 (ישראל והמערב)
- Une résistance juive :Grenoble 1943-1945 Cheminements, 2010 (רזיסטאנס יהודי:גרנובל 1943–1945)
קישורים חיצוניים
Anonymes ,Justes, Persécutés durant la periode nazie (אלמונים, צדיקים ונרדפים בימי הכיבוש הנאצי)
הערות שוליים
