פאלאצו וקיו (באיטלקית: Palazzo Vecchio, מילולית: הארמון הישן) הוא מוזיאון ובית העירייה של פירנצה שבאיטליה. הארמון ניצב בכיכר הסיניוריה במרכז פירנצה העתיקה. שם הכיכר ושמו הקודם של הארמון ארמון הסיניוריה נקרא על שום מושבה של ממשלת הרפובליקה של פירנצה שהתקיימה במאה ה-13 וה-14, לאחר מכן שימש כמשכנם הרשמי של שליטי פירנצה. שמו הנוכחי נקבע כאשר דוכסי בית מדיצ'י העבירו באמצע המאה ה-16 את משכנם מארמון זה לפאלאצו פיטי מצידו הדרומי של הארנו.
היסטוריה
שער הכניסההחצר הראשונה
במקום שבו ניצב כיום הארמון היו עד ל-1299 שני ארמונות (Palazzo dei Fanti ו-Palazzo dell'Esecutore di Giustizia) שהיו שייכים למשפחת אוברטי, מראשי מפלגת הגיבלינים, שנוצחה בשנה זו בפירנצה על ידי הגואלפים שוחרי העצמאות. באותה שנה הוחלט להרוס את הארמונות ולבנות במקומם ארמון שיהא סמל לריבונותה של העיר. מן הארמונות כמעט לא נותר שריד, פרט למגדל אחד הארמונות העתיקים שמהווה מסד למגדל הארמון כפי שהוא כיום, זו גם הסיבה למיקומו יוצא-הדופן של המגדל.
עד מחצית המאה ה-16 היה הארמון מושבה של ממשלת פירנצה, של הרפובליקה, ואחר מכן המועצה המבצעת של שליטי העיר. במחצית המאה ה-16 העביר קוזימו הראשון את מושב הממשלה לגלריית אופיצי ואת המעון הרשמי לפלאלצו פיטי. כדי לנוע בחופשיות ובדיסקרטיות בין אתרים אלה הזמין את ג'ורג'ו וזארי להקים את המעבר העילי הקרוי על שמו, מסדרון וזארי.
כיום רוב המבנה משמש כמוזיאון (מוזיאון רגאצי), אך חלקים ממנו משמשים משרדים וכמושב עיריית פירנצה ואתר בו מתקיימים אירועים מיוחדים.
תיאור המבנה
שער הכניסה
משני צידי שער הכניסה ניצבים העתק של הפסל דוד מאת מיכלאנג'לו (בין 1504 ו- 1882 ניצב שם הפסל עצמו) והפסל "הרקולס וקאסוס" של ברתולומאו באנדילני. מעל השער נמצא עיטור שיש שהוצב ב-1528 בין שני אריות, מעוטר בפלר דה ליס, סמל בית מדיצ'י. מעל השער הוצבה ב-1851 כתובת בלטינית "ישו המשיח, מלך המלכים ואדון האדונים" (Rex Regum et Dominus Dominantium).
החצרות
בתחומי הבניין שלוש חצרות, זו אחר זו. החצר המעניינת מכולן היא הראשונה, אליה מגיעים מיד לאחר הכניסה.
בין החצר הראשונה והשנייה מצוי גרם מדרגות מרשים, בתכנונו של וזארי, המוביל אל "אולם החמש-מאות".
אולם החמש-מאות
אולם החמש-מאות
האולם הגדול (52 מטרים ארכו ו-23 מטרים רוחבו) נבנה במצוות סבונרולה, "שליטה הרוחני" של העיר, לאחר שהביס את בית מדיצ'י ב-1494 לתקופה קצרה. כוונתו הייתה שהאולם ישמש את מליאת המועצה הגדולה של הרפובליקה, בת 500 החברים (Consiglio Maggiore) לכן נקרא האולם "אולם החמש-מאות" (Salone dei Cinquecento).
בשנת 1502, לאחר הדחת סבונרולה, הזמין ראש הרפובליקה, פייטרו סודריני ממיכלאנג'לופרסקו לאולם שיתאר את קרב קצ'ינה (Battaglia di Cascina; קרב שנערך ב-28 ביולי1364 בין פירנצה לפיזה). מיכלאנג'לו ערך מתווה לציור, אך לא סיים אותו. לדברי וזארי, מיכלאנג'לו התחיל בעבודה אך היא נהרסה על ידי ברתולומאו באנדילני, יריבו שקינא בו.
ב-1505 הוזמן לאונרדו דה וינצ'י לצייר אף הוא ציור באולם שיתאר את קרב אנגיארי (Battaglia di Anghiari; קרב שנערך ב-29 ביוני1440 בין הרפובליקה של פירנצה למילאנו). כיוון שלדה וינצ'י היה ניסיון רע בציור פרסקו, הוא החליט לנסות באולם טכניקה חדשה של ציור בצבע שמן ישירות על הטיח. אולם הצבע נזל ולא התייבש מהר מספיק, לאונרדו ניסה נואשות להציל את הציור אך ללא הועיל.
שרידי הציורים נהרסו כליל כעבור כ-50 שנה עת הרחיב וזארי את האולם לפי הזמנתו של קוזימו הראשון. עיטורי האולם נעשו בין 1555 ו-1572 על ידי וזארי והם מתארים את ניצחונותיה של פירנצה על פיזה וסיינה.
עיטורי הקפלה הפרטית של אלאונורה די טולדו שנעשו על ידי אניולו ברונזינואולם החבצלות
בקומה השנייה, גם אליה מוביל גרם מדרגות מרשים בתכנונו של וזארי, מצויות מספר מערכות חדרים וקפלת הסניורייה.
קפלת הסניורייה מקושטת בפרסקאות ופסיפסזהב מעשה ידי גירלנדיו (1482). התקרה מקושטת בשטיח עשוי טיח צבוע של פלר דה ליס, שהיקנה לו את השם "חדר החבצלות" (Sala dei Gigli). בחדר זה מוצג הפסל יהודית והולופרנס של דונטלו.
בנוסף לקפלת הסניורייה נמצאת בקומה זו קפלה נוספת, שעוטרה על ידי אניולו ברונזינו לכבודה של אלאונורה די טולדו, רעייתו של קוזימו הראשון, שהשתמשה בה כקפלה פרטית. לצידה מערכת חדרים פרטית ששירתה את הזוג בטרם עבר לפיטי.
עוד בקומה זו מערכת חדרי מגורים הקרויה "חדרי היסודות" משום שהם מעוטרים בציורים הקשורים לארבעת היסודות.
חדר נוסף בעל עניין בקומה זו הוא חדר המפות, בו הייתה לפנים מלתחה וחדר האוצרות של בית מדיצ'י. כיום מוצגות בחדר מפות היסטוריות רבות שהחזיקו בני מדיצ'י, הנותנות מושג טוב על תמונת העולם בעידן התגליות. במרכז החדר גלובוס גדול ("מפת העולם", mappa mundi), שנהרס עקב ניסיונות שימור כושלים.
.svg)
