פאולו ורונזה (באיטלקית: Paolo Veronese; 1528 – 19 באפריל1588) היה צייראיטלקי בתקופת הרנסאנס בוונציה. מציוריו הבולטים - "החתונה בקנה" ו"הסעודה בבית לוי". הוא אימץ את השם פאולו קאליירי, אך היה ידוע בשם ורונזה כיוון שהגיע מוורונה.
ורונזה, טיציאן וטינטורטו שלטו בתחום הציור בתקופתם. ורונזה ידוע כאמן בצבע, ואף צייר ציורי קיר ובשמן. עבודותיו המפורסמות מפרטות עלילה תקופתית, ומובאות בסגנון המנייריזם, מלאות בארכיטקטורה מלאכותית ובמחזות זוהרים. ציוריו הגדולים של סעודות בתנ"ך צוירו עבור חדרי אוכל למנזרים בוונציה ובוורונה.
חייו ועבודותיו
נעוריו
המקור היחיד לתאריך לידתו של ורונזה הוא מפקד האוכלוסין של ורונה, ועל פיו ורונזה נולד בסביבות 1528 לסתת בשם גבריאל ולקטרינה. בגיל 14 היה ורונזה שוליה של אנתוניו באדיל, מאסטר מקומי, וייתכן גם שהיה שולייתו של ג'ובאני פרנצ'סקו קארוטו. קישוט מזבח שצויר על ידי באדיל ב-1543 כלל חלקים שצייר ורונזה בן ה-15. בשנת 1544 כבר הציג ורונזה ציורים שלו וכבר לא היה שוליה. ורונזה התאמן בתרבות המנייריזם שהייתה פופולרית בפארמה, ואימץ את הסגנון הזה.
בשנת 1556 קיבל ורונזה הזמנה לצייר סצנת סעודה, הראשונה שלו, "הסעודה בביתו של שמעון", שאותה עתיד היה לסיים רק בשנת 1570. במקביל, בסוף שנות ה-50, עיצב ורונזה במאזר (Maser) את וילה ברבארו, שאותה בנה אנדראה פלדיו. ציורי הקיר איחדו בין התרבות האנושית לבין הרוח הנוצרית. ציורי הקיר כללו גם דיוקנאות של משפחת ברבארו ועל התקרה צייר ורונזה שמים כחולים ודמויות מיתולוגיות. עיצוביו של ורונזה בווילה הושפעו מטכניקת טרומפ-לויל והשילוב של ציוריו של ורונזה ובנייתו של פלדיו פרסם את שניהם באופן משמעותי.
"החתונה בקנה" צוירה בין השנים 1562–1563 עבור חדר אוכל במנזר סן ג'ורג'ו באי סן ג'ורג'ו מג'ורה. כמו בציורי סעודה אחרים, הסצנה שיקפה את החגיגות והחיים בוונציה. הציור היה כביר: למעלה ממאה דמויות, כולל דיוקנאות בולטים של טיציאן, טינטורטו וורונזה עצמו. האנשים בחלקו הקדמי של הציור חגגו, האנשים היו בבגדי פאר וישבו בשתי קומות ומאחור שמים מבריקים.
בציורי חדר האוכל, כגון ב"משפחת דריוס לפני אלכסנדר" (צוירה בין השנים 1565–1570), סידר ורונזה שהאדריכלות תיבנה במקביל לתכנוני הציור, להדגיש את דמויות התהלוכה שביצירה. עיצוביו הגאוניים של ורונזה היו במטרה להפיג את השיעמום הקיים במקומות תפילה או במקומות אירוח, וליצור עניין בחדר הודות לציור .
בשנת 1565 נשא ורונזה לאישה את אלנה באדיל. אלנה, בתו של אנתוניו באדיל, ילדה לימים ארבעה בנים ובת.
ביתו של לוי
בשנת 1573 השלים ורונזה את הציור הידוע כיום בשם "הסעודה בבית לוי" על הקיר האחורי של חדר האוכל של כנסיית סנטי ג'ובאני ופאולו בוונציה. הציור היה אמור להיות תיאור של הסעודה האחרונה, שהיה מתוכנן להחליף ציור של טיציאן, שנשרף. הציור היה בגובה של למעלה מחמישה מטרים וברוחב של שנים-עשר מטרים, שמתאר עוד חגיגה ונציאנית והיה שיא בציורי הסעודות, אך הפעם כלל הציור לא רק את הסעודה האחרונה, אלא גם חיילים גרמנים, גמדים מצחיקים ומגוון בעלי חיים. ציור זה נשמר גם באינקוויזיציה.[1]
עבודות נוספות
בנוסף לציורי התקרה ולציורי הקיר, ורונזה הציג גם קישוטי מזבח (כגון "הקידוש של סנט ניקולאס", שצויר בשנים 1561–1562 ונמצא בגלריה הלאומית בלונדון), ציורים מיתולוגיים ("ונוס ומארס", 1578, מוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק), ודיוקנאות ("דיוקן אישה", 1555, מוזיאון הלובר בפריז). ורונזה הכין גם סקיצות בעט, בקסת דיו, בציורים מכובסים ואף בגיר.
^הרמס הוא אל יווני, הרסה ואגלאולוס הן דמויות במיתולוגיה היוונית
^אירופה היא דמות במיתולוגיה היוונית, על פי האגדה, זאוס התאהב במראה וחשב לאנוס אותה, אך בסופו של דבר פיתה אותה והביא אותה לכרתים, שם המליך אותה למלכה הראשונה של האי
^לוקרטיה הייתה רומאית שנאנסה על ידי בן המלך סופרבוס, בעקבות האונס, לוקיוס יוניוס ברוטוס, קרוב משפחה של לוקרטיה, הוביל מרד שהפיל את סופרבוס מהשלטון, ר' אונס לוקרציה
^הלנה הקדושה הייתה אשת הקיסר כלורוס, במסגרת תפקידה עלתה לישראל לחפש את הצלב שעליו נצלב ישו, היא הביאה להטבלתו של יהודה והקימה כנסיות בארץ
^הולופרנס היה שר הצבא האשורי, ובדרכו לירושלים צר על בית אל, יהודית, פיתתה אותו, וכשהשתכר ונרדם היא כרתה את ראשו, דבר שהוביל לנסיגת הצבא האשורי מיהודה
^ניקולאס, שהיה הבישופ של מירה, התנגד לדעותיו של אריוס, הכומר של אלכסנדריה, ובפגישה איתו, סטר לו והפיל אותו על הרצפה, כתוצאה מכך נכלא והוצא להורג מאוחר יותר
^על פי האגדה, פאנתלון שחרר את עבדיו וחילק את רכושו, מספר קולגות שלו, שלא קיבלו ממנו דבר, הפיצו עליו שקרים במהלך רדיפת דיוקלטיאנוס והוא הוצא להורג בשריפה
^אגוסטינו בארבאריגו היה האיש העשיר בוונציה מ-1486 ועד מותו, 1501
^סוזאנה הקדושה הייתה בתו של גבינוס הקדוש, אשר הלך נגד הכנסייה וכתוצאה מכך גם היא הוצאה להורג