תרשים של מבנה הפין. שני העיגולים הוורודים במרכזו מדמים את הקורפוסים. היעדר אחידות בין הקורפוסים עלול לגרום לעקמת פין.
עקמת הפין באדם מבוגר היא מצב בו הפין אינו ישר לפחות בעת זקפה, בין אם בשל סטייה אופקית (שמאלה או ימינה), אנכית (למעלה או למטה), או אף שילוב נדיר של סטיות שונות, באופן הגורם עקה נפשית ולעיתים גם כאב גופני.
רבים ממקרי עקמת הפין נגרמים משוני בין האורכים של הקורפוסים שבתוך הפין (בתוך הפין ישנם שני קורפוסים שהם מבנים דמויי צינור הקובעים כמה ישר הפין)[א].
עקמת פין מולדת נובעת בדרך כלל מקורפוס אחד ארוך ממשנהו ועקמת פין סיבוכית נובעת מסיבוך ניתוחי כמו מסיבוך ניתוח מילה[1][2][3]. גורם אפשרי נוסף לעקמת פין הוא מחלת פיירוני.
הטיפול בעקמת הפין לסוגיה הוא לרוב ניתוחי אך ייתכנו גם טיפולים נוספים (בעיקר בעקמות פין ממחלת פיירוני).
ניתוחי עקמת הפין מבוצעים על ידי רופאים שהתמחו באורולוגיה (קרי, אורולוגים) אשר להם תת-התמחות ספציפית בתחום זה. מטרת הטיפולים לצמצמם את העקמת עד 99% כך שלא תטריד את הפרט ולכל הפחות לא תפריע לו לתפקד מינית.
סוגים של עקמות פין
עקמת פין מולדת: עקמת פין עם גורם אפשרי אפיגנטי המתאפיינת בדרך כלל בקורפוס אחד ארוך ממשנהו.
עקמת פין סיבוכית: ניתוחים שונים בפין עלולים להסתיים בסיבוך ודוגמה אפשרית לכך היא סיבוך אפשרי של אובדן עור בניתוח מילה בתינוקות העלול להביא לצמיחה לא סדירה של העור עם השנים ולתסביב הפין[2] ואף להצטלקות[4] או כאשר המילה בוצעה כאשר הייתה דלקת בפין[3].
עקמת פין ממחלת פיירוני: עקמת פין הנובעת מפלאק קולגן הנוצר בפין ומתנגש בקורפוס אחד לפחות בעת זקפה כך שנוצרת עקמת אחת או יותר בפין.
בדיקה בסיסית לאבחנה מבדלת בין סוגי עקמות פין שונות יכולה להתבצע בבדיקת מישוש של הפין של עד 20 שניות לערך בזקפה מלאכותית (דרך הזרקת חומר מעורר זקפה) אשר אמורה לדעוך כבר עם סיום מפגש קביעת האבחנה.
הטיפול בעקמת פין ממחלת פיירוני הוא פירוק של כל פלאק קולגן שנוצר בפין בעת המחלה. הטיפול המסורתי הוא פומי (טיפול בכדורים) כמו עם אוקסופורין, קולכיצין ועוד אשר בכוחם לפרק פלאקים מסוימים. ישנם גם טיפולי זריקות כמו של התרופה זיאפלקס (xiaflex) אשר לפי מחקרים מסוימים בכוחה לפרק פלאקים מסוימים[5][6]. פלאקים שאינם מגיבים לטיפול פומי, או לטיפול בזריקות, ניתן בדרך כלל להסיר בניתוח[7].
טיפול בעקמת פין מולדת או סיבוכית
הטיפול בעקמת פין מולדת או סיבוכית הוא בדרך כלל ניתוחי בהרדמה כללית או מקומית[8] ובמהלכו תופרים קורפוס רלוונטי אל תוך עצמו במוקדים שונים בתפרי קיפול (פליקציות) עד לכדי יישור.
ניתוחי עקמת הפין מבוצעים בזקפה מלאה (במהלך כל הניתוח מוזרקת לפין תמיסה מעוררת זקפה) ובכך מצומצמת העקמת בעיקר רק בעת זקפה (עקמת בעת רפיון תישאר בעיקרה כפי שהייתה)[9].
במקרים של עקמות קלות במיוחד ("סאב קליניות") אשר אינן מפריעות לתפקוד מיני כלל וגורמות רק עקה פסיכולוגית-אסתטית, יש הממליצים שלא לנתח כלל ואולי לשקול טיפול פסיכותרפי.
טיפול במתיחת הפין (RESTOREX) אשר פותח בשיתוף עם המרכז הרפואי מאיו קליניק (Mayo Clinic) מארצות הברית. הטיפול הוכח כיעיל ומאושר FDA ומשרד הבריאות.ניתן לקבל שיפור של כ-30% בעקמת ו1.6 ס״מ הארכה בממוצע באורך הפין תוך 12 שבועות.
טיפול ניתוחי
בעבר השיטה הניתוחית המקובלת לכלל המקרים הייתה ניתוח עם חוטים בלתי נמסים אשר היו אמורים להישאר בפין כפליקציות מונעות עקמת עד לשינוי מבני של קורפוס רלוונטי (דרך יצירת צלקת קורפורלית), אך להמשיך להישאר בתוך הפין גם לאחר השגת השינוי המבני ולכן כל חיי המטופל - אלא אם יוסרו לאחר מכן לפי רצון המטופל (במקרה כזה, לא תופיע כל עקמת משמעותית שכן כבר הושג שינוי מבני קבוע בקורפוס הרלוונטי).
לשיטה זו תופעת לוואי אפשרית קשה כגון הרגשת כל התפרים כבליטות גסות ואף חדות בתוך הפין שיוכלו להיות מורגשות לפחות בכל מגע בפין ואולי גם לגרום כאב בעת חדירה או זקפות ממושכות בנוסף לכך והטיפול היחיד בתופעת לוואי זו הוא הסרה של כל התפרים ללא יוצא מן הכלל, בניתוח חוזר - ככלל אחד בלבד[ב].
כיום השיטה הניתוחית המקובלת לכלל המקרים היא ניתוח עם חוטים נמסים האמורים להישאר בפין כפליקציות מונעות עקמת עד לשינוי מבני של קורפוס רלוונטי (דרך יצירת צלקת קורפורלית); שיטה זו מועדפת הן בשל היעדר תופעת הלוואי האפשרית הקשה של ניתוח עם תפרים בלתי נמסים שתוארה לעיל ובהתאם להתפתחות הטכנולוגיה.
שיטת התפרים הנמסים מביאה הצלחה בהינתן ובוצעו מספיק תפרים בחוזק הולם ונשארו שלמים עד ההחלמה, אך אינה תסייע אם התפרים הנמסים ייקרעו בתקופת החלמה אם לא יעמדו בלחץ ותדירות זקפות גבוהה מדי ושיקול זה קיים בעיקר לגבי בחורים צעירים[10][11]; ניתן להקטין סיכוי לקריעת חוטים נמסים בטרם עת דרך מתן מדכאי זקפה בחודש ההחלמה.
ככלל, לקראת סיום כל ניתוח, תפירה לסגירת הפין היא תמיד עם חוטים נמסים כך שאין צורך בהסרת תפרים לאחר ניתוח.
תוצאות ניתוחים
ככלל, ניתוח מוצלח וללא סיבוכים מביא לצמצום עקמת במידה מספקת (עד 99%) ומשאיר צלקת דקיקה על הפין; בתפירה נאותה וללא סיבוכים, עור הפין מתרפא יפה (ייתכן שמסיבה אבולוציונית) וצלקת בו כמעט ואינה נראית או מורגשת; ככלל, לאחר החלמה מלאה של הצלקת (scar maturation) צבעה כמעט יהיה זהה לצבע עור הפין. כמו כן, מכיוון שעצבי הפין המאפשרים תחושה מינית הם עצבים פנימיים בפין (כלומר, נמצאים בתוך הפין, מתחת לשכבת העור) הרי שעם הירידה בדלקתיות במהלך ההחלמה וההתחדשות העצבית העורית, ניתוח מוצלח וללא סיבוכים לא יגרום לכל שינוי משמעותי בתחושה המינית וככלל ניתן יהיה לחזור לתפקוד מיני מלא לאחר ההחלמה מן הניתוח.
במקרי ניתוחים עם תוצאה לא מספקת (כגון צמצום לא מספיק של עקמת) ניתן בדרך כלל לנתח מחדש דרך צלקת חיצונית שכבר נוצרה בניתוח קודם ובכך להימנע מיצירת צלקת חיצונית נפרדת; מניתוח מוצלח עם תפירה נאותה וללא סיבוכים ולאחר החלמה מלאה של הצלקת סביר כי הפציינט לא יזהה כל שוני משמעותי במראה הצלקת.
אם נדרש ניתוח חוזר ניתן לנתח שוב דרך צלקת קיימת, או להסיר צלקת קיימת ולתפור את העור מחדש (scar revision)[12] לשיקול המנתח והפציינט; גם במקרה של הסרת צלקת ותפירת עור מחדש, מניתוח מוצלח עם תפירה נאותה וללא סיבוכים תושג צלקת דקיקה אשר ייתכן והפציינט כלל לא יחוש בה.
ניתוחי עקמת מולדת, כלומר עקמות הקשורות בקורפוס אחד ארוך יותר אשר גרמו לצמצום מקסימלי של העקמת, אולי יגרמו לקיצור של הפין (שכן תופרים קורפוס ארוך ממשנהו אל תוך עצמו); בעקמות קלות קיצור זה אינו בהכרח משמעותי (כגון סנטימטר בודד) וייתכן שהפציינט כלל לא יחוש בו.
חזרה לתפקוד מיני
הכלל הוא כי לאחר כל ניתוח מוצלח וללא סיבוכים, ניתן לחזור לתפקוד מיני מלא לאחר כחודש.
מחלוקות סביב הנושא
אורולוגים מסוימים ואחרים המתנגדים לניתוח מילה דיווחו כי הסרה יתרה של העורלה בתינוקות, יכולה לגרום לחוסר עור שמביא עמו עקמת הפין. כמו כן, יש הממליצים שלא למול בהינתן וישנה עקמת מולדת שכן הניתוח עלול להחריף את העקמת ולחבל בהצלחת טיפול מאוחר יותר[2][13].
^המונח "קורפוסים" הוא קיצור נפוץ למונח הארוך יותר ברבים "קורפורה קברנוסה" (corpora cavernosa) שהוא המינוח לתאר את שתי היחידות של "קורפוס קברנוסום" (corpus cavernosum).
^דוגמה עיקרית היא אם קרה ופוספס תפר אחד או יותר באזור ה-Glans-penis שהוא חלקו העליון של הפין ועתיר כלי דם (בשל כמות והתנהגות כלי הדם באזור בעת ניתוח) והמנותח הרגיש זאת לאחר החלמה מניתוח הסרת תפרים בלתי נמסים, הרי שיידרש ניתוח נוסף להסרה נקודתית; עם זאת, מצב זה איננו סביר שכן נפוצה מאד רתיעה בקרב מנתחים מלבצע פליקציות באזור זה, אך אורולוג מומחה המודע לכך שייתכן תפר חמקמק אחד או יותר באוזר זה יוכל למנוע הצורך בניתוח כזה אם כבר בניתוח אחד יבדוק ביסודיות את אזור ה-Glans penis ; מידע על החלמה מניתוחים חוזרים באופן כללי ניתן בהמשך בפרק ייעודי
^עקמות מסוימות יכולות להופיע רק במצב זקפה והן לא יקבלו ביטוי משמעותי במצב רפיון. מצב זה נקרא "עקמת צדדית של הפין הזקוף" (LDESP) והוא תואר לראשונה מפי האורולוג המצרי פרופסור אוסאמה שעיר. הטיפול הניתוחי אינו שונה משמעותית מבמצב הרגיל. מאמר מדעי שכתב פרופסור שעיר בנושא.
