סרגל כאב או סולם כאב הוא אמצעי למדידת עוצמת כאב. הסרגל הוא הסימן החיוני החמישי, ומשמש ככלי תקשורת בסיסי ברפואה. הסרגל משמש להבנה טובה יותר של סוג הכאב, וקביעת סדר הטיפול בחולים.
כאב, הוא חוויה תחושתית בלתי נעימה עד כדי סבל ואי-נוחות, ולעיתים קרובות פוגעת באיכות החיים של החולה. מטרת הכאב היא להתריע בפני סכנה לפגיעה גופנית. מלבד המרכיב הפיזי, מתלווים מרכיבים רגשיים וקוגניטיביים (חרדה או דחק).
הסרגל מאפשר לדרג את סוג הכאב, עוצמתו ומִשכו, וכך מאפשר דיאגנוזה טובה יותר, קביעת תוכנית טיפול, והערכת אפקטיביות הטיפול.
הערכת כאב אשר מתבססת על תשובת המטופל היא סובייקטיבית, (למשל, לעומת חום הנמדד במדויק) וקיימים אמצעים שונים המאפשרים את צמצום אי הוודאות וקביעה אובייקטיבית ככל האפשר למדידת כאבים בכל סוגי המטופלים, ובהם יילודים, נערים, מבוגרים ומטופלים שהתקשורת עִמם מוגבלת. שיטות אלו מסתמכות על דיווחים כמותיים מהמטופל בעזרת שיטות שתקפותן נחקרה ונמצאה גבוהה. שיטות אלה לרוב משתמשות בהצגה של מספר אפשרויות לתיאור כאב, כשהן מדורגות בסרגל מדידה. התיאורים יכולים להיות מספריים, מילוליים, חזותיים או משולבים.
הסרגלים הנפוצים ביותר הם VAS, הסרגל המספרי, וסולם הפרצופים שמשמש בעיקר לילדים.
שיטות למדידת כאב
סרגל אנלוגי חזותי (VAS) לשאלה "כמה חמור הכאב שלך כרגע?"סרגל כאבשיטת הצבע של אלנדסרגל אאוצ'ר
סרגל VAS (סולם אנלוגי חזותי (אנ')) - הנפוץ ביותר והקל ביותר לשימוש. למדידת עוצמות כאב סובייקטיביות, הסרגל הפשוט ביותר מורכב מקו ברוחב 10 ס"מ, שנקודות הקצה שלו מייצגות מצבי קיצון כמו "אין כאב" עד "הכאב הגרוע ביותר", המטופל מסמן (עם האצבע או בעיפרון) את הכאב שהוא חש. המטפל מודד את הסימון בסרגל ומסמן את התוצאה כמידת הכאב (למשל 55 מ"מ).
שימוש בסולמות כאב חזותיים (Verbal/Numerical Pain Rating Scale), הבנויים מסרגל מדורג לדירוג עוצמת הכאב החל מ-0 (ללא כאב) עד 10 (הכאב הגרוע ביותר). הדירוג מורכב ממערכת ציונים של עוצמת הכאב החלש ביותר, החזק ביותר והנוכחי במהלך 24 השעות האחרונות. סולם מילולי מבוסס על שיטה דומה, ועליו מספר איורים או תיאורים מילוליים הקשורים לכאב.[1][2]מחקרים הוכיחו שבעזרת סרגל זה ניתן להבחין בשינויים בעוצמת הכאב בצורה מיטבית. עם זאת, המדידה היא חד ערכית ומבוססת על ערך יחיד, כאשר לכאב לעיתים מתלווים היבטים נפשיים, פסיכולוגיים וחברתיים שלא משתקפים במדידה.[3]
סרגל הכאב של מקגיל מאפשר למדוד כאב על מרכיביו התחושתיים, הרגשיים והקוגניטיביים. המטופלים נדרשים לבחור מתוך רשימת מילים המחולקת ל-20 קבוצות את המילים המתאימות ביותר לתיאור תחושת הכאב שלהם. נמצא שהדרך שבה מתוארים סוגי כאב שונים שונה במידה משמעותית.
תשאול המטופל לתיאור מילולי של הכאב:
סוג כאב
לוחץ • קורע • דוקר • צורב • עמום
משך הכאב
שניות • דקות • שעות • ימים
תדירות כאב
מתמשך • בהפסקות
סולמות לא מילוליים
סרגל פרצופים (FPS-Faces pain scales) כמו FPS-R או סרגל הפרצופים של וונג-בייקר (הסרגל התחתון בתמונה) - מיועד לילדים, ומורכב מ-6 פרצופים המייצגים דרגות כאב שונות, החל מפרצוף שמח או פרצוף נייטרלי ב-0, "ללא כאב" עד לפרצוף בוכה, בדרגה 10, "הכאב הגרוע ביותר שאפשר לדמיין". הסרגל ניתן לשימוש החל מגיל 3. בניגוד לסרגלים המספריים, סרגלי הפרצופים אינם דורשים יכולת הבנת מספרים ויכולים לשמש לילדים שלא למדו עדיין בבית ספר, או בעלי פגיעה מוחית.[4][5]
סקלת הצבע של אלנד (Eland Color Scale, The Rainbow Pain Scale) - לילד מוצגת תמונה של הגוף משני צדדיו וארבעה צבעים המייצגים רמות כאב שונות. על הילד לצבוע את הגוף בהתאם לרמת הכאב שהוא חש.[6] דורש זמן רב לעומת סרגלי ההערכה האחרים.[7]
"חתיכות כאב" (Pieces of Hurt)/אסימוני הפוקר של הסטר (Nancy Hester Poker Chip Tool) - שימוש בחפצים כגון אסימוני משחק, לרוב עד ארבעה, לייצוג רמות הכאב. המטפל מראה אסימון אחד ומסביר שהוא מייצג מעט כאב, וכי האסימון הבא מסמן כאב רב יותר. על הילד לסמן את מספר האסימונים שמייצג את הכאב. בשיטה זו אין "אפס" כאב, משום שנמצא כי ילדים שלא כואב להם, יגידו זאת במפורש.[8]
סרגל אאוצ'ר (the Oucher Scale) - צילומי פנים של ילדים החווים כאב בעוצמה מתגברת מ-1 עד 10. מוצג לילדים קטנים מאוד אך המבינים הבעות פנים, במטרה שיצביעו על הפרצוף המייצג את תחושת הכאב שהם חשים.[9]
סולמות לאבחנה חיצונית של המטפל
בשימוש במקרה שהחולה לא מתקשר עם הסביבה (מעורפל הכרה, בעל פגיעה מוחית וכולי).
סרגל PAINAD - להערכת כאב בחולי דמנציה או מטופלים שאינם מתקשרים. מורכב ממתן דירוג 0 עד 2 בקטגוריות: נשימה, קולות, הבעת פנים, שפת גוף והרגעת המטופל.[10]
סרגל FLACC - לילדים עד גיל 7, או למבוגרים שלא מתקשרים עם הסביבה. בדומה לסרגל PAINED, ניתן דירוג 0–2 על הבעת הפנים, מנח הרגליים, פעילות, בכי ויכולת הרגעה על ידי המטפל.[11]
שלא לצורך טיפולי, אלא לצורך מחקרי בלבד, הכאב נמדד גם בעזרת גירויים פיזיים מכומתים. כך למשל ניתן למדוד בעזרת מד כוח, צביטה בלחץ המקסימלי שיכול לשאת נבדק או בעזרת תרמומטר את הטמפרטורה המקסימלית הנסבלת.
^FLACC Scale(אורכב 10.12.2008 בארכיון Wayback Machine) (Extracted from The FLACC: A behavioral scale for scoring postoperative pain in young children, by S Merkel and others, 1997, Pediatr Nurse 23(3), p. 293–297)
